כנראה לא יכלתי לכתוב על זה כל עוד חייתי את זה, אבל לפני כחודש הגיע בני לביקור (הוא חי בחו"ל) וזה היה אחד החודשים הקסומים ביותר!
הילד (שחגג לפני שבוע יומולדת 29) נסע להשלמת לימודי המוסיקה שלו (שהתחיל כאן בבי"ס רימון) בבוסטון לפני שנתיים וחצי (הוא מתופף ג'אז), בדיוק כמה שבועות לפני שעברנו דירה לבית הזה.
התגעגענו אליו אבל שמחנו בשבילו - אני אמא מאד אוהבת אך מאד משחררת, ולא שומרת אותם קרוב אלא נותנת להם ללכת (וראו זה פלא - הם תמיד חוזרים!).
הלימודים היו חוויה נהדרת עבורו, גם מבחינה מקצועית אינטלקטואלית וגם רגשית - והוא היה מוקף בחברים (שחלקם נסעו איתו מכאן). בוסטון האירה לו פנים, והוא הצליח שם מאד - והייתי מאושרת בשבילו.
הוא ביקר כאן בחורף הראשון והשני בחופשות הסמסטר, וגם בקיץ הראשון למשך שלושה חודשים - וכך גם הכיר את אחייניו המתוקים ובנה (ביחוד עם הגדול) מערכת יחסים מדהימה!
במהלך שנת הלימודים הראשונה הוא פגש את מי שנראה שהיא אהבת חייו, ומאז שגם אנחנו פגשנו אותה (ואת הוריה לא זמן) גם אנחנו מאוהבים בה קשות.
במאי האחרון הוא סיים את הלימודים ועקר לניו יורק לנסות את מזלו בתחום המוזיקה (לא פשוט בכלל! ועוד ג'אז!) ובנוסף לבדידות הגדולה גם לא ממש הולך לו מבחינה מקצועית עדיין.
יש לו שם מעט חברים וגם אלה גרים רחוק ממנו, אהובתו עדיין בבוסטון (גם מוסיקאית - אבל קלאסית - באמצע דוקטורט) ואנחנו כאן, וקשה לו. הוא מאד בודד שם, ובחודשיים שלפני הביקור האחרון הוא ממש נכנס למעין דכאון.
הביקור כאן היה נהדר - גם לו וגם לנו, וגם אהובתו הגיעה לחלק מהזמן לביקור בארץ.
נהניתי ממנו במיוחד כי אני גם לא עובדת והיה לנו הרבה זמן איכות יחד.....
הוא ממש השתמש בביקור הזה להתעודד, למלא מצברים של אהבה ותמיכה מכולנו, להזכיר לעצמו מה הוא בעצם רוצה ומה הוא מנסה לעשות שם...ואולי עכשיו הוא יפעל בכיוונים חדשים כדי להגשים את שאיפותיו.....
אתמול הוא טס בחזרה, והיה קשה מתמיד להיפרד. קשה יותר לשחרר ילד שחוזר למקום שעד כה לא עשה לו טוב.....
הגעגוע עכשיו מהול בדאגה גדולה...
וגם נראה לי שהוא נדבק ממני (אני חולה, כבר כמה ימים...)
שולחת לך את כל האהבה ואנרגיות הריפוי שבעולם, ילד אהוב שלי - שתפרח ותשגשג ותצליח ותהיה מאושר ותמצא את מקומך.....
וזכור שתמיד יש לך פה בית אוהב ותומך, ואוזן קשבת!
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
