יוצאת לדרך חדשה

אחר הצהריים ואני נוסעת לבקר אצל הנכדים.

בתי מודיעה לי שהם הולכים לגן השעשועים מייד אחרי הגן אז אני פוגשת אותם שם.

באופן מפתיע מגיעה גם הסבתא השנייה, אמו של חתני.

חכמודי (*) לא יודע נפשו מרוב אושר. "סבתות" הוא צוהל ממרומי הנדנדה, ומיידע את שתינו וגם את אמא בכל דבר חדש שהוא רואה: 

בניין גבוה, חורים בברזנט שמצל על כל שטח הגן מפני השמש, "אווירון קטן" שניתן לראות מבעד לאותם חורים,

ילדים גדולים שמתיזים מים מהברזייה ועושים בלגן על השביל ("רטוב, מסוכן" הוא מתריע)...איזה חששני החכמוד שלי.

בתי פורסת שמיכה ונותנת לשמנדוב קצת חופש, ומייד הוא גם מתגלגל מתוכה החוצה, אל הדשא המלאכותי (והמטונף) ושם מייד מוצא פרחים סגולים שנשרו מן העץ וניגש במרץ ללעוס אותם. השמנדוב משוגע על עלים ופרחים - לא ניתן לעבור איתו ליד עץ או שיח בלי שיישארו לו כמה דוגמיות ביד (ובפה). 

הסבתא השנייה מזדעקת וממהרת להחזיר אותו לשמיכה ולהוציא מידו את הפרח, תוך שהיא מציעה לו צעצוע אחר.

הוא זורם איתה, וברגע שמסירה מבט (הטלפון שלה לא מפסיק לצלצל - ואני חושבת: מסכנה, זוכרת איך זה היה גם אצלי עד לא מזמן, טלפונים מהעבודה שרדפו אחרי הביתה) הוא מוצא עוד פרח סגול ודוחף לפה בהנאה.

הסבתא הזאת מתרכזת בשמנדוב, אז אני עם החכמוד. 

אחרי כחצי שעה על הנדנדה אני שמה לב שיש ילדה מתוקה שמחכה בסבלנות. 

אני מציעה לו (בלי שהיא או אמא שלה יאמרו דבר) לרדת ולמצוא שעשוע אחר כדי לתת לה להתנדנד והוא מסכים מייד - לשמחתה ולהפתעתה של הילדה, ועוד יותר של אמה. 

הוא מטפס על המגלשה ומייד מצטרפת אליו חברה מהגן, ועוד אחת. 

הוא משוויץ בפניהן, קופץ ורץ, מעז להתנדנד גם על הערסל הגדול שבדרך כלל חושש ממנו, והחברות הולכות אחרינו לכל שעשוע חדש.

באיזשהו שלב הוא רץ אל גבעת הדשא, אני אחריו והן אחרינו. 

הוא מועד ונופל אבל יש לו קהל והוא לא מתלונן.

הוא מוצא נמלים והן מוצאות יונים וכולם קוראים לי בו זמנית לראות מה הם גילו. 

פתחתי גן ילדים, נראה לי......

האמהות שלהן מרוצות, החכמוד בעננים....

בתי באה לשחרר אותי באיזשהו שלב, וכשנפרדתי מהם לשלום שמעתי אחת מהילדות אומרת לאמה שהיא רוצה ללכת עם סבתא של חכמוד....

הבטחתי לחזור בפעם אחרת.

היה כיף והגב הרוס וישנתי כמו סלע בלילה .......

ולכל המתעניינים ודואגים - המועקה הפתאומית שככה, בעיקר כי לא הוא ולא אני טיפוסים ששוקעים לאורך זמן.

הוא חזר עוד באותו ערב עם רעיונות ותכניות לשיפור, ומצד שני בשיחות הרבות שהיו לנו מאז הבנו שגם אם ניאלץ לסגור את העסק

ועד שיפתח אחד חדש או מה שזה לא יהיה.. זה לא סוף העולם - יש כבר "רשת ביטחון" מתחתינו שהוא החל לבנות לקראת הפרישה המתוכננת (בשלב ראשון שלי, ובהמשך שלו) ובכל מקרה לא נראה שאיאלץ לחזור לעבודה בשלב זה. 

 *החלטתי להחליף את הכינוי שלו למשהו שמתאר אותו בעיני יותר. "פרופסור" היה כינוי שנתנו לו במשפחה של חתני