יוצאת לדרך חדשה

או....השיחה שלא היתה.

היום קבעתי שיחת CLEARWAY (שיחת הכנה) עם אחד מחברי בקורס מאמנים, לקראת שיחת ההיכרות שאני מתכננת לעשות מול אבא שלי.

התקשרתי אל הבחור בשעה היעודה והוא התחיל לשאול אותי את השאלות המובנות....

מה שלומך? איך את לקראת השיחה?

וביקש שאתאר בקצרה למי אני מתכוננת לעשות את שיחת ההיכרות הזאת ומה טיב היחסים בינינו.

בשיחת ההכנה הזו יש 12 שאלות. היא אמורה לארוך בין 40 דקות לשעה ועשרים.

לקראת השעה ועשרים הגענו לשאלה 5. 

התברר שיש לי רתיעה פיזית ממש מלדבר עם אבא שלי. רתיעה מלהקשיב לקולו. 

זה לא התברר לי עכשיו לראשונה, כי אני חשה כך מגיל 13 או 14 ....אבל זו בהחלט הפעם הראשונה שניסחתי את זה כך לעצמי בקול רם.

זה לא רק כשהוא מדבר אלי, זה בכלל כאשר אני שומעת אותו מדבר. 

אני גם לא סובלת כשהוא נוגע בי, והוא לטפן ידוע, אבא שלי. 

כילדה מאד נהניתי מהליטופים שלו, והייתי יושבת שעות שילטף לי את היד או יעשה לי "נעימי" בגב.... 

אמא שלי לא נגעה, ולא סובלת שנוגעים בה. אבא שלי חם, נוגע, מלטף. 

לא זוכרת שום אירוע שבעטיו התחלתי לא לסבול את זה. לא לסבול אותו. את כל החבילה שנקראת אבא שלי.

הקול שלו, המגע שלו, שפת הגוף שלו - הכל מרתיע אותי, מקפיץ אותי. 

ולא, אני די בטוחה שמעולם לא הטריד אותי מינית או אחרת. מעולם לא. לא הוא ולא אף אחד אחר.

אני לא סובלת את אבא שלי, ואני די בטוחה שאין לו מושג מזה. 

אני די בטוחה שאמא שלי ואחי ובעלי וכל שאר העולם - אין להם מושג מזה.

אני תמיד ידעתי את זה, ועכשיו זה גם נאמר בקול רם. בטלפון מול איזה ילד שלומד איתי בקורס מאמנים, וזו לו בערך הפעם השנייה או השלישית בחיים שהוא מנהל שיחת CLEARWAY עם מישהו.

הוא טוב? כן, הוא די טוב, כנראה. אבל גם השיטה עובדת. אין הסבר אחר.

כשהוא שיקף לי את מה שסיפרתי, הקשיב ונשם ואיפשר לי לנשום ולתאר את תחושות הגוף שלי תוך כדי שאני מעלה דברים....

פתאום שמעתי את עצמי. פתאום הבנתי שאני עדיין לא מוכנה לשיחה הזאת עם אבא.

שהסיבות שבעטיין שהחלטתי שהוא הבא בתור הן לא רלוונטיות - זה שיש לו זמן והוא זמין והוא רוצה את השיחה ומצפה לה בכיליון עיניים...ומוכן לשתף פעולה....וזה שאני כבר רוצה להיפטר מזה, כי אני חוששת מהתחושות הקשות שיעלו לי בגוף בזמן שאקשיב לו - ושלא אצליח לשהות בתחושות הקשות האלה ואברח למנגנון המוכר והוותיק של הניתוק מעצמי, ניתוק מהגוף ומהרגש....כדי לעמוד בזה.....כל אלה אינן סיבות טובות. 

תוך כדי שיחה זרקתי גם שזו לא נחשבת בעיני השיחה הכי קשה שאנהל מול בן משפחה כי הכי קשה זה יהיה מול אחי, שלא אוהב בכלל לדבר על עצמו ובכלל אין לי מושג מתי הוא ימצא זמן......

והבחור שיקף לי שנראה לו שאני בוחרת את השיחות שלי לפי המוכנות של בני שיחי במקום לפי המוכנות שלי....

בקיצור, הבנתי שאני עדיין לא הולכת לנהל שיחת היכרות עם אבא שלי.

הבנתי שאני צריכה להתייעץ עם המורה או אחד המאמנים בקורס לגבי המשך שיחת ההיכרות איתו, ולגבי בחירת בן המשפחה הבא שאעשה לו שיחה...

הודיתי מקרב לב לבחור - הוא עשה את עבודתו נאמנה ללא ספק. ואני לא מפסיקה להתפעל מהשיטה....