יוצאת לדרך חדשה

לא היפרדות, הפרדות (hafradot)

זו המילה להיום

זו רמת ההקשבה השלישית שלמדנו השבוע

ברמת ההקשבה הזו שומעים שיחות שונות שאנשים מנהלים תוך כדי דיבור

למשל הפרדה לפי נושאים:

אדם מדבר אתי על מערכת יחסים שלו עם מישהו, ותוך כדי שיחה אני שומעת שהוא גם מדבר על המישהו אבל גם על מערכת היחסים שלו עם אמא שלו, ובכלל הוא מדבר על החופש שיש לו או אין לו בחייו....וגם על להיות חלק ממשפחה....

למשל הפרדה תחושתית, רגשית: אדם מדבר אלי ואני רואה שמשהו קורה לו בגוף. או בתנוחה שלו או בצבע פניו שמסמיקות, או בדמעות שנבלעות בגרונו או מופיעות בעיניו...יש קשר (התאמה או סתירה) בין המלים שנאמרות לבין התחושות של הגוף באותו הרגע

למשל הפרדה הווייתית: אדם אומר לי "אני לא כועס" וכל הווייתו משדרת כעס באותו הרגע.....

ועוד ועוד.

מאמן אמור לדעת לעשות הפרדות כאלה כאשר המתאמן מדבר על משהו. 

תרגלנו את זה קצת השבוע, זה לא פשוט. 

ומצד שני - כל אחד שומע הפרדות אחרות, וזה בסדר. אין נכון ולא נכון. 

והמאמן יכול לבחור לאיזו הפרדה להתייחס.....והוא גם יכול לשאול את המתאמן - האם זה נכון שאני שומע שאתה מדבר גם על זה וגם על זה וגם על זה? ואם כן, על איזה מהם אתה רוצה לדבר עכשיו?

והמאמן יכול (צריך!) לומר למתאמן - מה קורה לך עכשיו בגוף? מה, מתוך מה שאמרת עכשיו, לדעתך גרם לתחושה הזאת להופיע? מה זה הזכיר לך?

וכו

ואני יכולה לזהות גם הפרדות ביום יום, בין התחומים השונים של חיי.

השעות שבהן אני מתרגלת אימונים עם משתתפי הקורס (clearway) ועם קרובי משפחתי (שיחות היכרות).

השעות שבהן אני לומדת.

השעות שבהן אני מתעמלת.

השעות שבהן אני קוראת, או כותבת.

השעות שבהן אני מטפלת בנכדים.

השעות שבהן אני מבלה עם T ועם חברים.

השעות שבהן אני צופה בטלוויזיה באיזו סידרה שהקלטנו.

השעות שבהן אני ישנה.

השעות שבהן אני מדברת בטלפון או בסקייפ (עם הורי ובני).

מאז שיחת ההיכרות עם אבא ניהלתי כבר שיחת היכרות עם אמא ועם אחי. 

אני מרגישה שהשיחות האלה מקרבות ביני לבין בני המשפחה שלי.

עכשיו סיימתי עם כל בני המשפחה מדרגה ראשונה....ויכולה להתפרס למשפחה המורחבת, חברים....

בפגישת האימון שהיתה לי השבוע היתה לי איזושהי תובנה.

עוד לא התעמקתי בזה עד הסוף אבל איכשהו מצאתי קשר בין אופי היחסים בין הורי (בין אמא לאבא) לבין אופי היחסים ביני לבין T.

כבר גיליתי בעבר רמזים על כך שבמקרים מסוימים אני מגיבה אל T כמו בת אל אבא....אבל פה מצאתי משהו חדש. 

גיליתי התנהלות שבה אני מתאימה את עצמי ואת חיי ליוזמות של T, בדומה לאיך שהתאמתי את עצמי ואת חיי להחלטות של הורי

ובדומה לאיך שאמא נאלצה (בחרה?) להתאים את עצמה ואת חייה ליוזמות ולהחלטות של אבא. 

זה הכל התחיל מהחזון - במפת החיים צריך לכתוב חזון. איך אני רואה את חיי בעוד 20 שנה. 

טוב, לדמיין עשרים שנה קדימה למישהי שכבר בת 55 זו בעייה. ישר צצות חרדות בנוגע לבריאות, בנוגע לכך ש-T ואני עדיין בסדר ועדיין חיים...

אבל ניסיתי להתעלם מהאספקט הזה ולחשוב על איך אני רואה את חיינו אם אכן הכל בסדר מהבחינה הזו.

ונתקלתי שוב בקושי שלי להתבונן קדימה, לתכנן.....

"אני זורמת עם מה שהחיים מביאים לי" זה היה המוטו תמיד. "אני מזהה הזדמנויות ואני מנצלת אותן, ועד כה באמת החיים האירו לי פנים בהזדמנויות שהם זימנו לי"......

זה נכון. אבל.

כילדה החיים זימנו לי שוב ושוב שינויים ומעברים. מהרחם לבית התינוקות בקיבוץ, למעברה בירושלים, לקרית יובל, ללוס אנג'לס (וגם שם מעבר בין שלושה בתי ספר שונים), חזרה לרמת אביב ואז להרצליה פיתוח....אינסוף שינויים במקום, בבית הספר, בשכונה, בחברה, בתרבות, בשפה....

אינסוף התחלות חדשות, הסתגלויות חדשות, פרידות חדשות....הילדה שהייתי המציאה את עצמה קצת מחדש בכל מעבר שכזה.

למדה לשרוד. להתמודד. למצות את המיטב מכל מקום חדש. להתערות בחברה. להצליח. לשגשג. 

מעניין שלא הפכתי מופנמת ומנותקת אלא כן השקעתי בכל פעם מחדש בחברויות, בלימודים, בחוגים, בחיים.....

אבל למדתי שלא אני קובעת. מעולם כמובן לא התייעצו עמנו, הילדים, אם לעבור, לאן או מתי. 

קבעו עובדות בשטח ואנחנו היינו צריכים להסתדר. והסתדרנו. אני אפילו יותר מאשר אחי.

וזה הופנם. זה הפך לדפוס.

לא אכנס לזה עכשיו אבל התחלתי להבין שבאופן גורף אני לא מתכננת קדימה כי אני מודעת יותר מדי שלא משנה מה אתכנן, דברים יקרו ואני אתאים את עצמי למה שקורה. 

התחלתי גם להבין שאני חוששת מהאכזבה. למה לתכנן אם בסוף זה ישתנה, ישתבש...ואתאכזב?

ומצד שני הרי הוכחתי לעצמי כל השנים שאני מסתדרת בסופו של דבר בכל מצב....אז איך בכל זאת נדמה לי שאני חוששת מהאכזבה?

בקיצור - יש הרבה עבודה לעשות על התובנה הזו, אבל מדהים שהיא עלתה, ובשלב כל כך מוקדם באימון ...טוב - זו לא הפעם הראשונה שאני מתאמנת, אפשר לומר שאני די בשלה...

שבוע חדש מתחיל, שעון קיץ התחיל, האביב התפרץ לגמרי בגינה שלי ובכל מקום....שבוע טוב