יוצאת לדרך חדשה

מזמן לא תעדתי לעצמי קטעים עם הנכדים

אני מבלה איתם לפחות פעמיים בשבוע, רביעי כשאני אוספת אותם מהגן (ולאחרונה גם T בא איתי בדרך כלל), בימי ששי בערב כשהם מגיעים לארוחת שבת.

חכמוד כבר ממש ילד, ומאז שאבא שלו קצץ את תלתליו הוא נראה עוד יותר בוגר. בן שלוש וארבעה חודשים אבל מתקשר וחושב כמו ילד גדול יותר. 

נשמותק סוף סוף פרץ את סכר השתיקה והמלים התחילו לזרום ממנו, כל שבוע הכמות מוכפלת ממש.

ועכשיו שהוא התחיל לדבר, מתגלה (מה שתמיד חשדתי) כל מה שהוא יודע: את כל הצבעים, מספרים עד 10 (כולל לקרוא אותם!), שירים וסיפורים בעל פה, ורוב החפצים בבית ובחוץ...

במקביל הוא פצח בתקופת ה-terrible two's....ולפעמים כל דבר קטן גורם לו לבכות ולקטר, ואז הוא מעווה את פניו (ולפעמים זה ממש נראה מאולץ, ולכן די מצחיק) ורוקע ברגליו - ומנסה להשיג את מה שהוא רוצה דרך בכי. 

בהתחלה זה היה מצחיק, עכשיו זה כבר מטריד, ובתי וחתני מהר מאד התעשתו והחלו להקפיד עם הגבולות איתו בדיוק כמו שלמדו לעשות עם חכמוד בגיל הזה.

הוא למד להגיד "לא" :בהתחלה זה נשמע יותר כמו "דו" ואחר כך כמו "נו" אבל עכשיו זה "לא" מפואר ובדרך כלל חוזר מספר פעמים ברצף.

ביחוד כשהוא נכנס למצב רוח כזה ("שיגונדלה" קראנו לזה כשהילדים שלנו היו קטנים) - כל דבר נענה ב"לא לא לא לא". 

בינתיים קל להסיח את דעתו ברוב המקרים

לפעמים זה קשה יותר.

הכי קשה זה כאשר בא לו שחכמוד ישחק איתו במשהו, וחכמוד לא רוצה באותו הרגע.

הוא ממש מסרב לקבל את העובדה שחכמוד רוצה לעשות משהו אחר. הוא מתעצבן ורוקע ברגליו ובוכה ודוחף לחכמוד את הצעצוע המדובר או כל דבר אחר שבא לו שחכמוד יעשה....ואז חכמוד גם מתחיל לבכות ו....."שמח" בבית משפחת הבת-של-אמפיארטי. 

ויש שעות של אידיליה משפחתית. שניהם משחקים במכוניות קטנות "אוטו אדום אש" חכמוד קורא לאחת מהן, ונשמותק מצליח לומר גם הוא "או טו, אה...דום...אש". או שהוא אומר "דה...אים" שזה "ידיים". או "עב! מאם" (שזה "אני רעב, רוצה אם אם")

והכי הוא אוהב את המילה "עוד". ואומר אותה הרבה. "נה עץ" (קמץ מתחת לנון) = הנה עץ. ואז "עוד עץ".

וכמובן "עוד פם" = עוד פעם. כמעט על כל דבר הוא מבקש עוד פעם. לטרוף פשוט. 

בששי נשמותק טרף את האוכל, כרגיל, אבל את חכמוד היה צריך לשכנע לאכול עוד כמה ביסים לפני שיהיה זכאי לקינוח. חכמוד היה מעדיף להתחיל ולסיים עם הקינוח, בשביל מה נחוץ כל האוכל הזה? הוא אכל כמה שיכול - ואפילו החמיא לשף ("סבתא תודה שהכנת את האורז הטעים הזה") ולבסוף קיבל אישור והלך להביא את "ביצות השוקולד" (כך הוא לביצי שוקולד) לו ולנשמותק (ברור שהוא יודע בדיוק באיזו מגירה אני שומרת אותן). נשמותק מאד שמח לקבל ביצה ("צה"), התחיל ללקק, אבל חזר לשניצל. בתי התחילה לללק את השוקולד שלו כי חשבה שהוא לא מעוניין, אז הוא התעצבן עליה "לא לא לא!", חטף ממנה את הביצה, וכך לקח לו בנחת לק מהשוקולד וביס מהשניצל....הילד יודע לחיות