יוצאת לדרך חדשה

יש לי כאן אמנם שניים-שלושה פוסטים בטיוטות, מה שמספר לי שכן התיישבתי לכתוב - אבל בינתיים שום דבר מזה לא יצא לאור.

הזמן שלי - טס. אין מילה אחרת.

מתיישבת עכשיו לכמה דקות לבדוק מה עשיתי בתקופה הזאת? 

אז ביליתי הרבה עם הנכדים - כי נגמר הגן והוחלט לא לשלוח אותם לקייטנת אוגוסט - בעיקר כי בתי וחתני ראו שהם כבר מותשים וזקוקים לקצת חופש מהמסגרת. 

האמת - היה ממש כיף. בריכה, וסרט (החיים הסודיים של חיות המחמד) וסתם לשחק איתם פה בבית במזגן או אצלם בבית....הם מתוקים בטירוף ואוהבים ומתמסרים - אז באמת שנהניתי מכל רגע.

היה לנו יום נישואים (37) וחגגנו במסעדה עם א' וא' חברינו הטובים. אגב - אני מנסה ללמוד מפועה לתת כינויים לאנשים בחיי, ולמרות שעם החיילת שלנו לא ממש הצלחתי עם "התזזיתית", אמשיך לנסות להדביק כינוי לכולם. אז מעכשיו א' וא' יהיו ביוכימיה (היא) והמהנדס (הוא), ונראה אם זה יתפוס. 

עם ביוכימיה היו לנו הרבה תנודות במהלך מערכת היחסים הארוכה שלנו (כבר 30 שנה, נפגשנו כשהבנות שלנו היו יחד בגן), יש לה תקופות שהיא עצבנית או קצרת רוח שקשה ממש להיות לידה, בעיקר מוציאה את זה על המהנדס אבל לא רק - ואז אנחנו ממשיכים לשמור על קשר אבל מדללים את התדירות. יש תקופות שהיא מתכנסת בסוג של דכאון, וגם אז לא פשוט לבלות יחד. ואין עם מי לדבר מהבחינה של טיפול, אימון או שום דבר דומה, אז אנחנו פשוט מורידים את הראש וממתינים שזה יעבור. לפעמים זה חודשים, לפעמים זה שנים, אבל על חברים טובים לא מוותרים ותמיד בסוף זה מסתדר. אני מספרת את זה כי היתה לביוכימיה תקופה כזאת השנה, ולשמחתי כרגע נראה שזה עבר והיא במצב רוח טוב ומצפה בכליון עינים לחופשה המשותפת שקבענו לנו בראש השנה ברומניה. 

הורי הגיעו לביקור של חודש בארץ, ולמרות שהם אצל אחי בשבועיים הראשונים, נפגשתי איתם כל יום מאז שנחתו. גם הבוקר יוצאת עוד מעט לפגוש את אמא שלי יחד עם גיסתי לבראנץ'. אחי הולך לחדר כושר ואבא שלי קבע עם חבר (שאמא שלי לא סובלת, אז לשם שינוי שכנעה אותו להיפגש איתו לבד). 

מה עוד עשיתי בימים האלה? התאמנתי (בסאטיה) והתאמנתי (בחדר כושר) ואימנתי (בסאטיה) בכל מיני דרכים - לא רק בחדר האימון. הבנתי שלא חייבים להסתגר "בתוך הקופסא" של מפגש שבועי בחדר האימון ומכאן נפתחו לי המון אפשרויות נהדרות להכיר לאנשים את עצמם, את הדפוסים שלהם, את העוצמות שיש להם בפנים לקחת את חייהם בידיהם ולחיות שלווים ורגועים יותר בתוך הנסיבות שלהם, יהיו אשר יהיו. 

חגגנו לחיילת שלנו יום הולדת 19, וחייבת לספר שבאמת אנחנו מרוצים מההתקדמות שלה בחייה ועם עצמה. היא מתמידה עם החבר ("את קולטת שמעולם לא יצאתי עם מישהו מעל לחודשיים?!") ואפילו התחילה סוף סוף טיפול (בעלות סמלית) אצל פסיכולוגית מעמותה (לא יודעת את שמה) שמטפלת בנפגעי מין. ניסינו גם דרך הצבא - והבנו לאכזבתנו הרבה שאפילו מרכז מהו"ת שנוסד במיוחד לשם כך, לא באמת נותן מענה לצרכים שלה. 

בצעד אמיץ ויוצא דופן היא סוף סוף ביקשה שנעזור לה עם ההתנהלות הכלכלית שלה, פתחה בפנינו את חשבון הבנק שלה, ועזרנו לה לנתח מה קורה שם ואיך להתגבר על החובות שהצטברו. המצב הרבה פחות נורא ממה שחששנו, ונסכנו בה אופטימיות שעם קצת חיסכון והקפדה על עבודה היא יכולה להסתדר מצוין. 

ליום ההולדת סיכמנו יחד שלא נקנה מתנה אלא ניתן כסף מזומן, ושהיא תתנהל איתו בזהירות ובהקפדה ותנסה כמה שפחות "לגהץ" אלא תחיה מתוך מה שיש. בנוסף לקחתי אותה לארוחת בוקר חגיגית והיה ממש כיף.

החבר הגדיל לעשות ולקח אותה לספא מפנק וארוחת ערב אחרי כן והשקיע במתנה מפנקת  - מתנה שמראה לה שהוא חשב על מה היא אוהבת, ומה יעשה לה טוב. 

מה שהוא לא הביא בחשבון היה שמעולם היא לא קיבלה עיסוי, ושאולי למישהי כמוה קשה עם מגע וחשיפה מסוג זה, אבל היא כל כך התרגשה מהמחווה ומההשקעה, והמסאז'יסטית בספא ישר קלטה את הרגישות שלה, והיתה מאד מתחשבת ועדינה, ותוך כרבע שעה מתחילת העיסוי היא נרגעה ואפילו הצליחה ליהנות מזה. 

לא ממש קראתי בתקופה הזאת, ועכשיו בנוסף לנילס הולגרסן היקר מחכה לי "ללכת בדרכך", הארי פוטר החדש (שהורי הביאו לי) וגם "הבן הטוב" שאמא הביאה והמליצה. נראה מתי אגיע לכולם. 

נפגשתי עם ביוכימיה ועם ד', המסאז'יסטית שלי לשעבר שהפכנו להיות חברות והיא כבר לא מעסה (איך אקרא לה? מסאז' לא מתאים. היא אמנית, ציירת מוכשרת - אקרא לה האמנית). נפגשתי המון עם מ' - החברה מהתיכון שחברנו יחד שוב בשנים האחרונות (איך אכנה אותה? צריכה לחשוב על זה). בקיצור - כשאני מסתכלת על התקופה מאז כתבתי לאחרונה, די ביליתי בנעימים

מתישהו אגיע לטיוטות, וגם אם לא - לא נורא. 

בתי, חתני והנכדים מבלים עם חברים ברודוס ויחזרו מחרתיים. 

אז כמו שטליק תמיד אומר, אני סיימתי, תהיו טובים 😊

וגם כאן כמובן