יוצאת לדרך חדשה

כבר שנה וחצי שהקבוצה הזאת מתנהלת, מאד מגובשת, ואחת מהמשתתפות הקבועות עומדת ללדת והוציאה את עצמה לחופשת לידה של לפחות חצי שנה (לפני ואחרי הלידה). 

המאמן שלי אמר שצריך למצוא לה מחליף/ה - והיתה סאגה שלמה סביב העניין הזה שאפילו כתבתי עליו פוסט שלם אבל החלטתי להשאיר אותו בטיוטות בינתיים.

בסופו של דבר נמצאה מחליפה - מישהי ששתיים מאיתנו מכירות ומייד אישרו שכן, היא מאד מתאימה לקבוצה. 

אני לא ידעתי עליה כלום, פרט לעבודה שהיא מאמנת שלמדה גם היא באימושיין. מזמן. עוד לפני שהמורה שלי פיתחה את שיטת סאטיה. 

אני עדיין לא יודעת עליה הרבה, בעצם כמעט כלום. 

במפגש המנטורינג הראשון בו היא השתתפה הייתי חולה ולא הגעתי.

במפגש אתמול נחשפתי אליה בפעם הראשונה.

אני מחשיבה את עצמי בן אדם מאד פתוח ומקבל ויכולה להכיל הרבה - ובכל זאת מייד הרגשתי שמשהו כאן צורם לי.

משהו לא מסתדר. לא מסתדר לי בגוף, אם לדבר בשפה סאטית.

המפגש הוא בן 3 שעות, עם הפסקה קצרה באמצע.

כל אחת משתפת בקצרה מה שלומה ומה קורה אצלה בקליניקה.

לפעמים אנחנו מאמנים זו את זו או שהמאמן ג' מאמן אחת מאיתנו (ופעם עשה לנו אימון קבוצתי, כתבתי על זה כאן).

לפעמים מעמיקים בחומר הלימודי, ומתרגלים אימון מתוך החומר הנלמד.

ותמיד תמיד אנחנו מעלים סוגיות מתוך חדר האימון שלנו - בעילום שם ושינוי פרטים כמובן - ומבקשים עזרה או הבהרה כיצד להתמודד עם מה שעולה. זו בעצם המטרה העיקרית של קבוצות המנטורינג, הדרכה, סופרוויז'ן. כך אנחנו שומרים על איכות האימון שלנו, ומעלים אותו בכל פעם עוד קצת.

והשיחה קולחת, זורמת, נשאלות שאלות, המאמן מדריך - וגם מאפשר לנו להגיב ולהציע הצעות - ולאורך כל המפגש אני מרגישה שמשהו מפריע לי עם החדשה.

וזה משגע אותי כי אני לא כזאת בדרך כלל. וכולנו בעצם יוצאות מגדרנו כדי לאפשר לה להרגיש בנוח, למרות שהיא חדשה, ובכל זאת: משהו מפריע.

ג' מסביר משהו, אנחנו מקשיבות, הוא עוצר ומצפה שנעכל את מה שהוא אמר לפני שהוא ממשיך....והחדשה אומרת "בדיוק קרה לי דבר כזה עם מתאמן...." ומתחילה לספר משהו ואז נופל לי האסימון.

היא עושה את זה כל הזמן אחרי כל אחד וכל אחת שמדברת, לא נותנת לדברים להדהד, לא מחכה לראות אם מי שמדבר באמת סיים, לא מאפשרת לשאול שאלות: פשוט נכנסת עם אנקדוטה משלה שדומה למה שנאמר.

אני לוקחת נשימה עמוקה, מטפלת בגוף ושואלת את עצמי איך אלמד להסתדר עם הדבר הזה....

כאשר פתאום ג' עוצר אותה.

אני רוצה לעצור אותך, בסדר? כי אני שם לב שזה קורה הרבה, שאני מדבר, ואיך שאני מסיים לדבר פתאום את אומרת משהו. אני רוצה שתבדקי מה גורם לך להגיד את זה, בגוף.

היא מופתעת, הוא תופס אותה לא מוכנה, ונראה לי גם שאר המשתתפות בהלם. רק לי הוא בא בדיוק בזמן.

בגוף, היא חוזרת אחריו. 

כן, תסתכלי רגע בגוף, הוא מבקש 

בגוף אני מרגישה את הסלט בבטן. סלט ירקות. מה שאכלתי, היא אומרת.
שבי רגע ישר, תראי מה את חשה. מה מביא אותך, איך שאני מסיים, להגיד משהו עלייך, מבקש המאמן.
יש לי פה עומס, היא מצביעה על בית החזה העליון.
פה עומס? שימי לב לנשימה רגע, הוא מבקש.
לא יודעת מה הנשימה שלי אבל יש לי שיחה על זה שאתה מאמן אותי על זה עכשיו, היא אומרת
מה השיחה? הוא מבקש לדעת
שאם זה מפריע אז למה אתה לא אומר ישר שזה מפריע, למה אתה הולך דרך אימון? ואני רואה שזה קשה לה, היא לא מורגלת בשיטת סאטיה ולא נוח לה עם הגישה שלו.
אני קודם כל רוצה להתייחס לזה כי זה עכשיו קורה, הוא מסביר.
כן, זה מופיע לי מניפולציה, היא מסבירה לו.
אוקיי, אז זה מופיע לך מניפולציה, הוא מבין. אוקיי. אז אני מבקש ממך להפסיק את זה, הוא בוחר בדרך הישירה.

ועכשיו אפשר להסתכל גם מה קורה לך עם זה...
ברגע שאמרת אני מבקש ממך להפסיק את זה השתחרר לי כל העומס, ממש בשניה, היא לא משתפת פעולה. היא בעליל רוצה להפסיק את השיחה הזאת. 
אז כל הכבוד שאת יודעת להגיד את זה, לבקש את מה שאת צריכה. אני לא נוטה לבקש להפסיק כי אני לא רואה את זה כמשהו מכבד. אני מבין שלך זה עובד, אבל אני נוטה קודם כל לראות מה קרה, להשתמש בזה כחומר, כחומר עבודה, אוקיי? מסביר המאמן.

הממ...היא לא באמת יודעת מה לעשות עם זה. כולן מסביב שותקות, לא יודעות אם וכיצד להגיב.
ואני יכול להגיד לך, הוא ממשיך, שזה לא עובד לי שאני אומר משהו ואז מישהו – לא רק את – או שמישהו נכנס בדברים שלי או לא מחכה רגע שהדברים ישקעו. בסדר? הדברים צריכים לשקוע. 

זה פתאום לוקח את השיחה למקום אחר. זה בטוח קורה לך גם מול המתאמנים שלך. או מול אנשים בחוויה שלך. זאת אומרת, זה לא רק קורה לך פה. 

שתיקה.

שאר המשתתפות בשוק. חלקן מצליחות לבטא את זה, את ההפתעה שלהן ממה שקרה כרגע. אני שמה לב שהן נפגעו יחד איתה. 

אני מבינה אותן וגם מבינה שאולי המאמן היה צריך לעשות את העצירה הזאת בצורה אחרת. או הרבה קודם. בכלל עדיף שהיה עושה זאת מולה בארבע עיניים באופן רגוע אחרי המפגש הראשון שבו נכחה (שמעתי את ההקלטה והבנתי שזה כל הזמן קרה גם אז). 

אבל אני עצמי חשתי הקלה, שתחושת אי הנעימות שלי היא לא רק שלי. הוא הצליח לשים את האצבע על מה הפריע לי. 

שבועיים אחרי כן היא הודיעה שהיא עוזבת את הקבוצה.

אף אחת מאיתנו לא הופתעו. לי אישית היתה תחושת הקלה.....

וגם כאן כמובן