יוצאת לדרך חדשה

חיכינו להם למטה בחניה כדי לקחת אותם אלינו הביתה לישון.

הם כבר היו בפיג'מות ואחרי צחצוח שיניים. 

בתי וחתני הוזמנו לחתונה שהוגדרה כ"לא ידידותית לילדים" - התחילה מאוחר, לא היה בכלל אוכל שמתאים לילדים וכיוצא באלו.

כבר כשיצאו מלובי הבניין שמעתי אותם מפטפטים ביניהם על איזו מפלצת וגנן ונסיכה שמאוהבת בגנן ומכשף רשע שמאוהב בנסיכה ומייד הבנתי על מה הם מדברים.

כשבתי ובני היו קטנים קניתי להם קלטת בשם "מאזי בארץ האנגלית" או במקור Muzzy in Gondoland, סרטונים מצוירים מבית ה BBC שבעזרתם הם למדו אנגלית בגיל מאד צעיר. בעזרתם הם מייד התחילו לדבר ולהבין אנגלית, זה היה די מפתיע.

שנים חיפשנו את הקלטת (אחרי שהשאלנו אותה למישהו ששכח להחזיר) ואז כבר לא היה לנו ממילא מכשיר וידאו וחיפשנו דיסק.....

ועכשיו בתי מצאה את כל הסרטונים ביו-טיוב והתמלאה התרגשות להכיר לילדיה את הסרטונים האהובים.

בדרך, באוטו, ניסיתי לספר להם מה שזכרתי מהעלילה של הסרט, אבל התברר לי ששכחתי יותר ממה שזכרתי. עברנו לנושאים אחרים.

שאלתי אם הם ראו את הירח הגדול שהיה שלשום והופתעתי לגלות שהם כלל לא הבינו על מה המהומה. "הירח היה ממש פיצי," קבע חכמוד. "בחדשות שיקרו". 

נשמותק פצח בנאום שבו הוא סיפר שלכל מקום יש חוקים משלו, בגן יש חוקים ובבית יש חוקים וגם....בטבע יש חוקים. וניסינו לפרט כמה חוקי טבע שאנחנו מכירים.

חכמוד התחיל לשיר "לשמור על החיות שלאט נעלמות מן העולם" מתוך השיר של אריאל זילבר וכמובן שנשמותק התעצבן כי הוא לא אוהב שמתחילים שיר מהאמצע - צריך לשיר מההתחלה, מהשורה הראשונה, ואוי לנו אם נתבלבל במלים!

מצאתי את השיר ביו-טיוב (מה עשינו לפני הסמארטפון ולפני היו-טיוב? איך הסתדרנו??) והשקט שב על כנו, כולנו שרנו עם אריאל זילבר. הם ידעו את כל המלים.

השיר הסתיים בדיוק כשחנינו ליד הבית, ומייד כשהגענו הם ביקשו לראות את מאזי בארץ האנגלית.

הם ישבו מרותקים.

בפעמים הראשונות שנאמרה מילה כלשהי תרגמתי מיד לעברית, ואז שתקתי, נתתי להם להקשיב.

הם צחקו במקומות הנכונים, נעצבו במקומות הנכונים - נשאבו לתוך העלילה ועקבו אחר קטעי ההסבר - הכל באנגלית.

באיזשהו שלב נשמותק נרדם על הספה וכמה דקות אחרי כן גם חכמוד.

בחדר השינה שלי הכל כבר חיכה להם.

נשמותק המשיך לישון בלי לשים לב כלל שהוא הועבר מהסלון למיטה.

חכמוד עוד הלך לשירותים, נתן חיבוק או שניים ונרדם מייד אף הוא. 

באמצע הלילה הוא קרא לאבא, כנראה מתוך חלום, אבל לאחר חיבוק נוסף ממני, נרדם מייד.

בבוקר הם לא מיהרו להתעורר - אבל כיון שזה היה יום גן, ולכל אחד מאיתנו היו תכניות משלו, עודדנו אותם לקום ולהתכונן.

תוך כדי שיגרת השירותים וצחצוח השיניים הם קישקשו את המלים באנגלית שלמדו ערב קודם. good morning כיכב כמובן אבל גם i like clocks - משפט שהמפלצת מאזי אוהב לומר, זה שעונים זה האוכל האהוב עליו. "את יודעת סבתא", אמר חכמוד: "יש לך מזל שמאזי לא הגיע לכאן, הוא היה אוכל לך את השעון המעורר שיש לך ליד המיטה". 

דווקא משעון היד האהוב עלי כל כך לא היה חכמוד מודאג. הוא נראה לו קטן מכדי ללכוד את עינו של המפלצת השעירה,  דוברת האנגלית מהחלל. 

לאחר צחצוח השיניים חכמוד סיפר שאתמול לפני שהם יצאו מהבית הוא היה צריך לצחצח את שיניו גם במברשת הרגילה וגם במברשת החשמלית שהורי הביאו להם בביקורם האחרון. שאלתי מדוע היה צורך בצחצוח כפול והוא סיפר שהם אכלו קינוח שממש, אבל ממש, לא בריא לשיניים: עוגיות oreo's. בתיאור מפורט הסביר חכמוד איך שיניו הפכו לגמרי שחורות בעקבות העוגיות הללו. 

נשמותק אמר שכאשר הם צחצחו את השיניים הם הצליחו להרוג את כל החיידקים חוץ משניים: את קריוס ואת בקטוס. חכמוד מחה וטען שזה ממש לא נכון, וגם קריוס ובקטוס נהרגו בפעולה. שאלתי מדוע הוא לא מצחצח באופן קבוע במברשות החשמליות שקיבלו מסבא רבא וסבתא רבתא, וחכמוד ענה בנחת: "את מכירה אותי סבתא, אני אוהב דברים כשהם חדשים ואחר כך נמאס לי....."

שאר ההתארגנות עברה על מי מנוחות. שניהם רצו שוקו, צ'ופר שמותר להם בעיקר אצל סבא וסבתא. הכנתי אותו מקקאו עם מים וחלב כך שכמות הסוכר בכל זאת לא מגיעה לטירוף של השקיות והבקבוקים הקנויים. 

הודעתי שמי שלבוש לגמרי מקבל שוקו ושניהם פשטו בזריזות את הפיג'מות ובעזרתו של סבא T התלבשו במהירות מפתיעה. כנראה ששוקו זו מוטיבציה לא רעה. 

נתתי להם דגני בוקר כי לא היה זמן להכין חביתה וסלט, והכנתי להם כריכים (בתי הורתה לי להכין לחכמוד עם ממרח שוקולד ולנשמותק עם סילן) ויצאנו לדרך. 

פטפטנו לנו והם קיטרו על בן דודם שהוא "ילד רע" - ונכנסנו לשיחות קצת פילוסופיות על מה זה ילד רע ומה גורם להם לחשוב עליו שהוא ילד רע. הם גם שמו לב שלוקח הרבה זמן לנסוע לגן (לא היו פקקים אבל הרצליה בכל זאת רחוקה קצת מהיישוב שלי) וזיהו בהצלחה מפתיעה אתרים שונים בדרך. 

הגענו לגן בעשר דקות איחור אבל לא נראה שזה התקבל כאיחור - הגנים שלהם צמודים השנה, ושתי הגננות חיכו בחוץ לכל ילד שהגיע (ועוד הגיעו הרבה אחריהם). קיבלתי חיבוקים מתוקים אבל זריזים - "ביי סבתא" לגמרי חופשי ומשוחרר, ששילח אותי לדרכי ואותם בריצה לתוך הגן לשחק עם החברים. 

וגם כאן