רק אתמול התחלתי להרגיש שאני יוצאת מזה.
הייתי ממש חולה - אפילו עלה לפעמים החום - וכעת נותר שיעול נבחני וקצת חולשה, אבל נראה לי שהחלק הגרוע כבר מאחורי.
לא דרך נפלאה להתאקלם בחזרה בארץ אחרי טיול, לא דרך נפלאה להעביר בה את ראש השנה ואת השבוע שאחריו, אבל זה מה שהיה ועם זה נתמודד.
בינתיים ממשיכה לתעד את הטיול בהמשכים ומעלה מידי פעם עוד פוסט על יפן.
זו באמת היתה חופשה מופלאה.
גם קוראת את "עין החתול" של מרגרט אטווד, מתענגת על הכתיבה שלה וסובלת ממש פיסית מתיאורי הילדות שם. כמה אכזריות יכולות בנות להיות..........
ובינתיים החיים סביבי נמשכים.
בתי סיימה את ההתמחות, וכעת מתיישבת לכמה חודשים של לימודים לקראת בחינת ההסמכה שלה.
חברתי 'מחברת' עוברת פרידה קשה מבעלה, פרידה מפתיעה ובלתי צפויה שדי הכניסה אותה לסחרור, ואני מנסה להיות שם עבורה, להקשיב, לתמוך, לעבור איתה את תקופת ההסתגלות.
לשמחתי יש לה עוד מעגלי תמיכה בחייה, והנסיעה שלי ליפן לא השאירה אותה בודדה במערכה.
מזג האוויר משתפר, והמזגן פחות דולק אצלי בבית. מקווה שימשיך כך.
הנכדים מגיעים מחר בערב לכל יום כיפור - מצפה כבר לבלות איתם.
לחכמוד נפלה שן ראשונה - יותר נכון היא נעקרה בעזרת רופאת השיניים האלופה שלהם. שיני הבשר כבר צמחו ושיני החלב סרבו ליפול...........והוא היה ממש גיבור.
הבוקר כבר היינו בסופר, ונפגשנו לארוחת בוקר עם 'שותפנו' ו'שריתה' - היה ממש נחמד. אבל עכשיו אני גמורה....וחייבת לנוח כי אחר הצהריים אוספת את הנכדים, לוקחת לכדורגל...והערב הם כבר ישנו כאן בעוד בתי וחתני יטוסו לברצלונה....
וגם כאן
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
