לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 66

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2020    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יומולדת בפארק, חיילת ואח קטן שהורס צעצועים


בחמישי באתי אל בתי לתורנות נכדים אבל מפאת מזג האוויר לא שלחנו אותם לחוגים ונשארתי איתם בבית לאחר הצהריים של כיף.
בתי תכננה יום הולדת בפארק לחכמוד, יחד עם עוד חבר, והזמינה כמובן קישים ועוגות מאבא שלה. 

 
יום הולדתו יחול רק בסוף דצמבר, אבל הם בנו על מזג אוויר מתאים יותר בסוף נובמבר, ויום הולדתו של החבר כבר חל בתחילת נובמבר - כך שבכל מקרה הם נפגשו באמצע.


חששתי מהקור, הרוחות והיובש (והשריפות, למרות שלא הגיעו לאזורינו) אבל היתה שבת ממש מוצלחת, המפעיל היה ממש חביב והילדים מאד נהנו (וההורים לא סבלו - לא פחות חשוב). חכמוד היה בעננים. הוא מת על זה כשכל תשומת הלב מופנת אליו. 


החיילת קלטה באנטנות הרגישות שלה ש-T כועס עליה, וכיון שלא היו לה כוחות להתעמת איתו (עם העדות הצפויה שלה בבית המשפט וההכנות לעדות אצל עורכת הדין שלה) היא הצליחה להיות נוכחת כמה שפחות בשבוע האחרון. גם הוא לא שש לנהל איתה את אחת ה"שיחות" (שבטח לדעתו גם לא מועילות בכלל) ולכן מאד התאים לו לראות אותה כמה שפחות.


לבית המשפט היא גררה את החבר שלה, שלקח יום חופש ובא לאסוף אותה. אחותה המשיכה להעיד בבוקר, ולה היו אמורים לקרוא פנימה במהלך היום. אילצו אותה לחכות במסדרון עד שלוש אחר הצהריים, ורק אז הודיעו לה שהיא לא תעיד בסוף היום, שתבוא בשבוע הבא. 

לא ממש דיברתי איתה במהלך אותו היום וגם לא בערב, היא לא יזמה ואני לא רציתי להציק. 

בערב היא סימסה לי "סיוט מה שהלך היום" וכששאלתי מה היה ענתה לי בקצרה. 

לא שאלתי אם היא חוזרת הביתה כי הנחתי שלא. 


היום שאלתי לשלומה והיא אמרה שמצבה "נוראי" ולא פרטה. שוב כמה שאלות ותשובות קצרות שמהן עלה שהיא ישנה אצל אמא שלה בצפון, ושכעת היא בעבודה. בשש היום היא קבעה פגישה שנייה עם הפסיכולוגית החדשה, הבעתי תקווה שזה יעזור. 


הבנתי שהיא והחבר קבעו לא להיפגש עד לשבוע הבא. לא יודעת מה היה איתו שם ואם היא לא תספר לי לא אשאל. גם לי כרגע מתאים לא להיסחף יותר מדי עם הדרמה שלה. 


באימון שלי בשבוע שעבר דיברתי כמובן עליה - היא מספקת לי הרבה חומרים לעבודה עצמית 😉


עלה לי זיכרון מהילדות הרחוקה - אחי בן השנתיים או השלוש שוב לקח לי בובה והרס אותה לגמרי: גזר את שערות ראשה, קשקש על פניה ועל כל גופה לאחר שהפשיט אותה מבגדיה.


הרבה צעצועים ומשחקים הוא הרס לי הקטנצ'יק הזה, ובכל זאת אני לא זוכרת שכעסתי עליו. אני זוכרת את הורי צועקים עליו, לפעמים גם נותנים לו פליק בטוסיק. אבל אני לא זוכרת שנטרתי לו אי פעם. איכשהו הוא היה הקטן, החמוד, השובב שאין מה לעשות נגד התעלולים והנזקים שלו. 


אני גם לא זוכרת שהיתה סיבה לנזקים שהוא עשה. תמיד שיתפתי אותו במשחקים שלי, לקחתי אותו איתי לחצר ולחברות. 
יותר מאוחר, אחרי גיל 10 או 11, היו אלה החברות שלי שסרבו לצרף אותו למשחק. אבל אז, כשעוד הייתי בת 7 או 8 היינו בלתי נפרדים, וזאת למרות שהיו ביננו חמש וחצי שנים. 

הוא היה ממש פעוט. אהבתי אותו אהבת נפש והוא גם מאד מאד אהב אותי. ולא דמיינתי בכלל אופציה של לעשות משהו בלעדיו. ובכל זאת - הוא הוציא את חימתו על משחקי הקופסא שלי, הבובות שלי...הכל. 


מעולם לא הצלחתי להבין מה היה לו בפנים שגרם לו לעשות את זה. 


אבל מה שאני זוכרת הוא שלא כעסתי עליו, לא באמת. המשכתי לשחק עם הצעצועים והמשחקים ההרוסים כפי שהם.


ומה שזכרתי בעת האימון היה שהצעקות והעונשים שהטילו עליו הורי לא עבדו. לא עזרו. והמשכתי לאהוב את אחי ולשחק איתו, בלי קשר למה שהוא עשה. 


והבנתי - בחזרה להקשר של החיילת - שגם הדברים שהיא עושה (השקרים שהיא מספרת) באים מתוך איזשהו צורך פנימי שאין לו קשר אלינו ואינו מושפע לכאן או לכאן מהיחס שלנו. 
אם נכעס עליה או ניטיב עימה - אחת היא.
 ושאני בוחרת להמשיך להיטיב עימה, כי זה מה שאני בוחרת. לא כתגובה למה שהיא עושה או אומרת. בלי קשר. 


זה עדין לא בהיר לי עד הסוף אבל משהו בכל זאת השתחרר שם ברמת הגוף. 


הערב שוב מפגש של כתיבה יוצרת....הכנתי שיעורי בית - לא היה פשוט אבל היה מהנה מאד. מחקתי הרבה...😜



וגם כאן
נכתב על ידי , 29/11/2016 17:06   בקטגוריות אימון, החיילת שלנו, ילדות, מערכות יחסים, משפחה, נכדים  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-1/12/2016 22:24
 



חכמוד ונשמותק ישנים אצל סבא וסבתא


חיכינו להם למטה בחניה כדי לקחת אותם אלינו הביתה לישון.

הם כבר היו בפיג'מות ואחרי צחצוח שיניים. 

 

בתי וחתני הוזמנו לחתונה שהוגדרה כ"לא ידידותית לילדים" - התחילה מאוחר, לא היה בכלל אוכל שמתאים לילדים וכיוצא באלו.

כבר כשיצאו מלובי הבניין שמעתי אותם מפטפטים ביניהם על איזו מפלצת וגנן ונסיכה שמאוהבת בגנן ומכשף רשע שמאוהב בנסיכה ומייד הבנתי על מה הם מדברים.

כשבתי ובני היו קטנים קניתי להם קלטת בשם "מאזי בארץ האנגלית" או במקור Muzzy in Gondoland, סרטונים מצוירים מבית ה BBC שבעזרתם הם למדו אנגלית בגיל מאד צעיר. בעזרתם הם מייד התחילו לדבר ולהבין אנגלית, זה היה די מפתיע.

שנים חיפשנו את הקלטת (אחרי שהשאלנו אותה למישהו ששכח להחזיר) ואז כבר לא היה לנו ממילא מכשיר וידאו וחיפשנו דיסק.....

ועכשיו בתי מצאה את כל הסרטונים ביו-טיוב והתמלאה התרגשות להכיר לילדיה את הסרטונים האהובים.

 

בדרך, באוטו, ניסיתי לספר להם מה שזכרתי מהעלילה של הסרט, אבל התברר לי ששכחתי יותר ממה שזכרתי. עברנו לנושאים אחרים.

 

שאלתי אם הם ראו את הירח הגדול שהיה שלשום והופתעתי לגלות שהם כלל לא הבינו על מה המהומה. "הירח היה ממש פיצי," קבע חכמוד. "בחדשות שיקרו". 

 

נשמותק פצח בנאום שבו הוא סיפר שלכל מקום יש חוקים משלו, בגן יש חוקים ובבית יש חוקים וגם....בטבע יש חוקים. וניסינו לפרט כמה חוקי טבע שאנחנו מכירים.

חכמוד התחיל לשיר "לשמור על החיות שלאט נעלמות מן העולם" מתוך השיר של אריאל זילבר וכמובן שנשמותק התעצבן כי הוא לא אוהב שמתחילים שיר מהאמצע - צריך לשיר מההתחלה, מהשורה הראשונה, ואוי לנו אם נתבלבל במלים!

מצאתי את השיר ביו-טיוב (מה עשינו לפני הסמארטפון ולפני היו-טיוב? איך הסתדרנו??) והשקט שב על כנו, כולנו שרנו עם אריאל זילבר. הם ידעו את כל המלים.

 

השיר הסתיים בדיוק כשחנינו ליד הבית, ומייד כשהגענו הם ביקשו לראות את מאזי בארץ האנגלית.

הם ישבו מרותקים.

בפעמים הראשונות שנאמרה מילה כלשהי תרגמתי מיד לעברית, ואז שתקתי, נתתי להם להקשיב.

הם צחקו במקומות הנכונים, נעצבו במקומות הנכונים - נשאבו לתוך העלילה ועקבו אחר קטעי ההסבר - הכל באנגלית.

 

באיזשהו שלב נשמותק נרדם על הספה וכמה דקות אחרי כן גם חכמוד.

 

בחדר השינה שלי הכל כבר חיכה להם.

 

 

 

נשמותק המשיך לישון בלי לשים לב כלל שהוא הועבר מהסלון למיטה.

חכמוד עוד הלך לשירותים, נתן חיבוק או שניים ונרדם מייד אף הוא. 

באמצע הלילה הוא קרא לאבא, כנראה מתוך חלום, אבל לאחר חיבוק נוסף ממני, נרדם מייד.

 

בבוקר הם לא מיהרו להתעורר - אבל כיון שזה היה יום גן, ולכל אחד מאיתנו היו תכניות משלו, עודדנו אותם לקום ולהתכונן.

תוך כדי שיגרת השירותים וצחצוח השיניים הם קישקשו את המלים באנגלית שלמדו ערב קודם. good morning כיכב כמובן אבל גם i like clocks - משפט שהמפלצת מאזי אוהב לומר, זה שעונים זה האוכל האהוב עליו. "את יודעת סבתא", אמר חכמוד: "יש לך מזל שמאזי לא הגיע לכאן, הוא היה אוכל לך את השעון המעורר שיש לך ליד המיטה". 

דווקא משעון היד האהוב עלי כל כך לא היה חכמוד מודאג. הוא נראה לו קטן מכדי ללכוד את עינו של המפלצת השעירה,  דוברת האנגלית מהחלל. 

 

לאחר צחצוח השיניים חכמוד סיפר שאתמול לפני שהם יצאו מהבית הוא היה צריך לצחצח את שיניו גם במברשת הרגילה וגם במברשת החשמלית שהורי הביאו להם בביקורם האחרון. שאלתי מדוע היה צורך בצחצוח כפול והוא סיפר שהם אכלו קינוח שממש, אבל ממש, לא בריא לשיניים: עוגיות oreo's. בתיאור מפורט הסביר חכמוד איך שיניו הפכו לגמרי שחורות בעקבות העוגיות הללו. 

נשמותק אמר שכאשר הם צחצחו את השיניים הם הצליחו להרוג את כל החיידקים חוץ משניים: את קריוס ואת בקטוס. חכמוד מחה וטען שזה ממש לא נכון, וגם קריוס ובקטוס נהרגו בפעולה. שאלתי מדוע הוא לא מצחצח באופן קבוע במברשות החשמליות שקיבלו מסבא רבא וסבתא רבתא, וחכמוד ענה בנחת: "את מכירה אותי סבתא, אני אוהב דברים כשהם חדשים ואחר כך נמאס לי....."

 

שאר ההתארגנות עברה על מי מנוחות. שניהם רצו שוקו, צ'ופר שמותר להם בעיקר אצל סבא וסבתא. הכנתי אותו מקקאו עם מים וחלב כך שכמות הסוכר בכל זאת לא מגיעה לטירוף של השקיות והבקבוקים הקנויים. 

הודעתי שמי שלבוש לגמרי מקבל שוקו ושניהם פשטו בזריזות את הפיג'מות ובעזרתו של סבא T התלבשו במהירות מפתיעה. כנראה ששוקו זו מוטיבציה לא רעה. 

 

נתתי להם דגני בוקר כי לא היה זמן להכין חביתה וסלט, והכנתי להם כריכים (בתי הורתה לי להכין לחכמוד עם ממרח שוקולד ולנשמותק עם סילן) ויצאנו לדרך. 

פטפטנו לנו והם קיטרו על בן דודם שהוא "ילד רע" - ונכנסנו לשיחות קצת פילוסופיות על מה זה ילד רע ומה גורם להם לחשוב עליו שהוא ילד רע. הם גם שמו לב שלוקח הרבה זמן לנסוע לגן (לא היו פקקים אבל הרצליה בכל זאת רחוקה קצת מהיישוב שלי) וזיהו בהצלחה מפתיעה אתרים שונים בדרך. 

 

הגענו לגן בעשר דקות איחור אבל לא נראה שזה התקבל כאיחור - הגנים שלהם צמודים השנה, ושתי הגננות חיכו בחוץ לכל ילד שהגיע (ועוד הגיעו הרבה אחריהם). קיבלתי חיבוקים מתוקים אבל זריזים - "ביי סבתא" לגמרי חופשי ומשוחרר, ששילח אותי לדרכי ואותם בריצה לתוך הגן לשחק עם החברים. 

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 19/11/2016 16:24   בקטגוריות זמן איכות, נכדים  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-24/11/2016 13:19
 



עדכונים


חמישי שמשי ונעים. בבית אפילו קריר.

הקפצתי את החיילת לרכבת כי היא פספסה את האוטובוס.

הייתי פנויה כי ל-T היתה פגישה עסקית ודחינו את הסידורים (סופר וכו) ליותר מאוחר.

 

היא מתמידה בעבודה ולמרות שהיו שם כמה ימים של אי וודאות בינתיים הכל בסדר שם.

פיטרו מישהי, ניסו לקצר את המשמרות (בעידודנו היא הודיעה להם שהיא מוכנה לעבוד רק משרה מלאה אחרת זה לא משתלם לה בכלל).....אבל היא לא פוטרה ומשמרותיה לא קוצרו אז בינתיים הכל טוב.

עודדנו אותה גם להמשיך להתעניין במקומות עבודה אחרים למקרה הצורך.

היא טוענת שיש יותר ממקום אחד שמחכה לשמוע ממנה אם היא מעוניינת לבוא לעבוד. סבבה. 

 

גם היחסים עם החבר שלה התייצבו בינתיים, נראה שכרגע יש שקט בחזית הזאת.

ביום ששי הקפצתי אותה לפגוש אותו, נסעתי להלוויה בחולון והיה לו יותר נוח לאסוף אותה משם מאשר לבוא לקחת אותה מהבית, אז יצא לנו לשוחח המון בדרך.

 

איכשהו דיברנו על אימון סאטיה ולצורך ההדגמה (כי אני לא אמורה לאמן אותה) עשיתי לה סוג של אימון על נושא הקנאה בידידה של החבר, על בגידות וכו'. 

 

זו היתה הפעם הראשונה שהיא נחשפה לאימון שכזה - תחושות גוף, העלאת זיכרון, הפעלת הילדה, הבאת המבוגר המיטיב - ההחלטות שהילדה קיבלה, המסקנות שהיא הסיקה לגבי עצמה ולגבי העולם

זה היה מדהים מה שזה עשה לה

משהו כבד ביותר השתחרר לה מהגוף.

משהו נרגע מול החבר. 

 

בינתיים בעקבות שינויים בעדות של אחותה, הוספו סעיפי אישום נוספים לכתב התביעה והעדות שלה, שהיתה אמורה להיות ביום ראשון, נדחתה. אנחנו לא קיבלנו כל מענה לתלונה ששלחנו לפרקליטות בעקבות ההברזה ששמו לה בשבוע שעבר, אבל הבנתי שהפרקליטה ספגה צעקות גם מעורכת הדין הפרטית שאמא שלה שכרה. 

 

היא אמורה להתחיל טיפול פסיכולוגי אצל מישהי שמומחית בנושא פגיעה מינית ....אני מקווה שתהיה שם כימיה ושזה יעזור לה (ושהיא תתמיד). אימון סאטיה זה גם מעולה אבל לדעתי כרגע היא זקוקה למשהו יותר ייעודי עם מישהי שמוסמכת לנושא הספציפי הזה. נראה איך יילך.

 

 

בינתיים אתמול התחלנו את מפגשי ההשלמה בקבוצת המנטורינג. במחצית הראשונה של המפגש עבדנו כרגיל, העלינו סוגיות מהאימון וקיבלנו הדרכה. במחצית השנייה עשינו סבב - כל אחת התחילה לספר מה התפתח בה כמאמנת בתקופה הזאת של המנטורינג, מה התפתח בכל אחת מאיתנו בחיינו האישיים - זה היה מרגש. 

 

המפגש הבא יהיה רק בעוד חודש, ואז אנחנו אמורות לומר איך כל אחת מהמשתתפות והמאמן תרמו לי בקבוצה. וזהו. נראה מה הלאה.

בינתיים התפנו שני מקומות בקבוצת מנטורינג ממש כאן ביישוב לידי, אבל אני לא נוטה מייד לקפוץ לקבוצה חדשה. נראה לי שאקח לי קצת זמן לעצמי לחשוב מה הלאה. 

ובשלישי הבא מתחילה סדנת כתיבה למתחילים, כאן ביישוב.

 

הערב הנכדים ישנים אצלנו (בתי וחתני הולכים לחתונה). מזמן לא ישנו כאן, מאז הקיץ. אלך באמת להכין להם את המיטות...

 

וגם כאן כמובן

נכתב על ידי , 17/11/2016 11:47   בקטגוריות אימון, החיילת שלנו, כתיבה, לימודים, מערכות יחסים, נכדים, עדכונים  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-19/11/2016 15:45
 



  
דפים:  
52,446
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)