בששי בערב עשינו כאן ארוחה בהרכב מלא מינוס החיילת ששמרה שבת אצל דודתה החרדית (עוד יסופר על העניין הזה).
אחי הגיע עם גיסתי ואחייניותי, חתני - שחגג יום הולדת באותו היום - הגיע עם בתי והנכדים, והיתה ארוחה מעולה (כרגיל) באווירה נהדרת (כרגיל).
קצת אחרי תשע בתי וחתני חזרו הביתה, הם ארחו חברים לרגל יום ההולדת שלו, והנכדים נשארו אצלנו.
הם כבר היו ממש רדומים אבל התעקשו לצחצח שיניים לפני השינה, ואני נתתי בלבי צל"ש להוריהם שהרגילו אותם.
כרגיל כשהגיע הרגע ללכת לישון נשמותק נרדם מייד וחכמוד התחיל להתגעגע לאמא.
אני כבר רגילה לעניין הזה וכשהוא הציע להתקשר אליה אמרתי שאפשר לנסות אבל בטח היא לא תשמע את הצלצול כי יש אצלם הרבה חברים ורעש. הוא התרצה, אבל מחה על כך שאמא ואבא תמיד אומרים שהם באים אלינו למסיבת פיג'מות וזו לא מסיבת פיג'מות. שאלתי למה, והוא הסביר שבמסיבת פיג'מות לובשים פיג'מות ולא הולכים לישון כל הלילה. הגיוני, חשבתי לעצמי. טוב, הסכמתי. אתה רוצה שנסביר לאמא מחר שאתם פשוט באים לישון אצל סבא וסבתא ולא למסיבת פיג'מות? כן, נרגע חכמוד מההגדרה החדשה שלי, ונרדם עם חיבוק ונשיקה.
מאוחר יותר כשכבר הלכנו לישון גם אנחנו, הוא התעורר שאכסה אותו כי נפלה לו השמיכה, והוא מלמל באוזני: סבתא, אני מרגיש שכבר כיף לי עכשיו.
בשלב אחר במהלך הלילה נשמותק נפל חלקית מן המיטה - והחזרתי אותו, לגמרי ישן, למקומו. הגב כאב לי כך שלא ישנתי כל כך טוב ממילא, אבל בסך הכל הם ישנו היטב וכל הלילה, והתעוררו רק אחרי שבע בבוקר בשבת.
אחד אחד הם באו למיטה שלנו והתכרבלו איתנו בכיף של שבת בבוקר, ו-T שם להם את סמי הכבאי בטלוויזיה....עד שהתחלנו לקום, להתלבש, לצחצח שיניים.....בוקר מתוק ורגוע. הרבה חיבוקים ונשיקות קיבלנו ביומיים האלה, מתיקות טהורה.
נסענו לקאנטרי בבוקר וראינו בגאווה רבה איך חכמוד כבר ממש שוחה (סגנון כלב עדיין) כמו דג במים, צולל ועולה ומרגיש בנוח. נשמותק עדיין קצת חושש, חלק מהזמן היה עם מצופים ושאר הזמן היה צמוד אלי, או לפחות באזור שבו שהוא מסוגל לעמוד.
עשינו הפסקה לאכילת הפיתות עם החביתה ש-T הכין להם בבית, עם מלפפון חתוך וכמובן ארטיקים - וחזרנו לבריכה.
הוריהם הגיעו בסביבות 11:00, הצטרפו אלינו למים - ונשארו איתם עוד גם אחרי שאנחנו כבר פרשנו הביתה.
באחד הרגעים כשהיינו יחד במים שאל אותי נשמותק: סבתא, למה אין לכם ילדים?
מה זאת אומרת, שאלתי, ברור שיש לנו ילדים: אמא שלך ודוד שלך.
לא, הוא הסביר לי. למה אין לכם ילדים בגודל שלנו?
צחקתי ואמרתי שיש לי אתכם.
לא, הוא התעקש. אנחנו נכדים שלכם.
חתני הציל את המצב והסביר שהבעייה עם ילדים היא ש....הם גדלים!
היום בתי הביאה אותם שוב בבוקר ונסעה לעבודה.
היום עבר בלי שהרגשתי בכלל.
שיחקנו במשחק חדש שקניתי להם "התאמות" וכמו שחשדתי, יכולתי מייד לשחק איתם ברמה הכי גבוהה.
זהו משחק עם כרטיסיות בעלות ציורים שונים בצבעים שונים, גדלים שונים, חלקם מאוירים ללא מילוי צבע וחלקם עם.
בנוסף יש 3 קוביות - קוביה של צבעים, קוביה של גדול/קטן, וקוביה של מלא/ריק.
ויש גם כרטיסיות שכתוב עליהן "פרס".
בגרסא הפשוטה של המשחק זורקים קוביה אחת - למשל קוביית הצבעים - וצריך למצוא ציור בצבע שעלה בקוביה.
בגרסא היותר משוכללת - זורקים שתי קוביות - למשל קוביית צבע וקוביית גדול/קטן. ואז צריך למצוא ציור בצבע שעלה בקוביה ובגודל שעלה בקוביה השנייה.
בגרסא הכי מתקדמת זורקים את כל שלוש הקוביות - וצריך לראות מי הראשון שמוצא ציור בצבע, בגודל וגם באיור "מלא" או "ריק" - כלומר ממלא 3 פרמטרים.
למותר לציין שלמרות הקושי, נכדיי התגברו על העניין ושיחקו בהנאה בגרסא המתקדמת - עד שהתעייפו (אכן דורש הרבה ריכוז). אני מזכירה שהם בני חמש וחצי וארבע....
וכמובן אכלו מצוין גם ארוחת בוקר וגם ארוחת צהריים...
שיחקנו גם במסירות עם בלון, וסיפרנו סיפורים, ודפדפנו בהנאה באלבומי התמונות שלהם, וכמובן היתה גם טלוויזיה....
כשבתי הגיעה בסביבות שלוש וחצי, נשמותק ישן עמוק במיטה שלי, חכמוד לידו צפה בטלוויזיה, ואני נמנמתי לי לידם
היה ממש כיף וממש לא התעייפתי
יום חמישי הם באים שוב
וגם כאן כמובן
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
