לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 66

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2020    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סוג של שיגרה #2


עוד שבוע חלף עבר לו ואנחנו 7 שבועות אחרי הניתוח של T. 


הלילה היה הלילה הכי טוב שהיה מאז ה-1 בפברואר, מבחינתו.


אני דווקא התעוררתי כל שעתיים, היה לי חם, היה לי קר, הייתי צריכה לשירותים...לילה מוזר. 


הוא מקפיד לעשות את תרגילי הפיסיותרפיה (הקשים והכואבים) כי הוא רואה התקדמות מבחינת טווח התנועה של היד וכוח השרירים.


אבל הוא מודאג. 


גם כי הכאבים עדיין ברמה חזקה מדי לשלב זה של פוסט-ניתוח, ורוב הלילות קשים, מקוטעים ומעוטי שינה, 


וגם כי חלק ניכר מהשרירים עדיין לא מגיב, לא משתף איתו פעולה, והוא מרגיש כאילו הזרוע הזאת מושתלת, לא שלו. נראה לי שזה ממש מפחיד אותו.


החלטנו שבכל זאת נחפש מומחה לכאב, באופן פרטי, כדי לטפל בסוגיה הזאת עכשיו ולא לחכות עד יוני או אוגוסט כשמתפנה תור באחת המרפאות.


 


חזרתי לחדר כושר וזה ממש ממש עושה לי טוב. אמנם אני מקפידה לעשות את תרגילי החובה (לכתפיים ולגב) גם בבית, אבל זה לא אותו הדבר.


וזו הדרך היחידה לשמר (ולשמן) את הגוף, המפרקים, השרירים - כדי למנוע כאבים. אצלי ההתעמלות היא כמו תרופה מונעת. 


אני לא שם כדי לנפח שרירים או לחטב את הגוף (הייתי רוצה אבל אני ממש לא בנויה לזה, כנראה) ואפילו בסיבולת לב-ריאה אני די "פושרת" אבל אני מתמידה ואני מפעילה את כל המערכות וזה הכי חשוב. 


 


T חזר לעבוד קצת בגינה, אז עזרתי לו לאסוף את מה שהוא ניכש, למרות שאני ממש שונאת לעבוד בגינה (עוד "תבנית" שפיתחתי בילדות, כשאבא שלי הכריח אותי לעזור לו בגינה - שווה מתישהו להתבונן על זה באימון קריצה).


 


נפגשתי עם חברה מהקורס בשפת הים של תל אביב בשבוע שעבר, ישבנו על כוס קפה ושוחחנו בלי לשים לב שהזמן עובר. יש כמה אנשים מהקבוצה הזאת שאני בטוחה שהם כבר חברים לכל החיים. כל אחד כל כך שונה אבל מה שמשותף לנו מחבר אותנו כנראה ממש חזק.


 


ביום הבחירות (לפני שהתבררו התוצאות) בילינו בנעימים עם ע' וכ' בצהריים ועם בתי, חתני והנכדים המתוקים בערב. לקחנו אותם להמבורגר וגלידה וצפינו יחד בטלוויזיה (חכמוד רצה כמובן לראות את "טרופותי" אבל הסברנו לו שהיום כולנו רואים "איש עם משקפיים" שזה השם שהוא נתן למהדורות חדשות). הילדים כמובן החלו לנמנם עוד לפני תוצאות המדגם והם החליטו לקחת אותם הביתה. 


 


למחרת כאמור למדתי וזה היה כל כך כיף ששמחתי שלמרות ההתלבטות, נרשמתי לקורסון ההמשך הזה (7 פגישות בלבד). המורה שלי לא שוקטת על שמריה וכל הזמן בודקת את עצמה, מדייקת את עצמה, מפתחת עוד ועוד את השיטה, חוזרת לבסיס - עכשיו למשל היא שמה את הדגש על החקירה. לא לצאת מתוך הנחה שאם המתאמן אומר מושג, שאנחנו (או הוא) מבינים למה הוא מתכוון. היא תירגלה איתנו לשאול מה זה. לא "מה זה בשבילך...?" אלא פשוט "מה זה?". אתה מדבר על זוגיות? מהי זוגיות? אתה מדבר על פחד? מהו פחד. וכאשר הוא מתחיל לומר מה זה....לשאול שוב. וללכת עם המחשבה עד הסוף, לא לברוח ממנה לדברים אחרים.


היא אמרה שכל כך שמנו דגש על העבודה עם הגוף, והתחושות, והעלאת הזיכרון - דברים חיוניים בפני עצמם בתהליך הפירוק ואימון - ששכחנו קצת את החלק האונטולוגי של האימון, החקירה. היה מרתק.


 


אחרי הקורס אספתי את הנכדים מהגן, והם מאד שמחו לראות אותי יום אחרי יום. שמתי לב שכאשר הם מתחילים לריב (בדרך כלל חכמוד מנסה להרגיז את נשמותק, אולי מוציא עליו עלבונות שהוא סופג בגן) אני פחות נבהלת. ואני לא מאפשרת להיכנס ל-loop כזה של הרגזה-בכי-הרגזה-בכי. אני אומרת בשקט שאין סיבה באמת לריב על מה שזה לא יהיה באותו רגע, ונותנת לכל אחד מהם תוקף למה שהוא רוצה/אומר/עושה...ואז אומרת שאם הם מתעקשים לא להיות חביבים זה לזה, אז נצטרך ללכת ישר הביתה כי אי אפשר להסתובב ככה ולעשות דברים כיפים תוך כדי ריב.


איכשהו בינתיים זה עובד. חכמוד (שהוא בדרך כלל זה שיוזם את ההקנטות) מייד מתחיל להיות סופר חביב, סופר אח-גדול-מיטיב, נשמותק מייד נמס, צמא לכל גילוי חיבה מאחיו, האווירה משתנה באחת ושלושתנו שמחים וטובי לב ממשיכים בפעילות שתכננו לעשות.


 


אחת התחנות היא כמובן הסופר (משום מה), חכמוד רוצה ביצת הפתעה כרגיל ונשמותק נודד בין שוקו (בטעם בננה) לבין כל מה שחכמוד רוצה. באופן מפתיע הוא מחליט בסוף על שוקו (איזה כיף שיש לו רצונות משלו!) אחרי שחכמוד כבר לקח קופסא של 3 ביצי (ביצות קריצה) כדי שיהיה לשניהם ("ואחת תקחי לסבא כדי שירגיש טוב".....איזה מתוק!) והחלטתי לא להכריח אותו להחליף לביצה בודדת.


נעמדנו בתור, שהיה ארוך מהרגיל לשעה זו של היום, חכמוד העביר את הזמן בליטוף כל החטיפים המתוקים שמונחים שם ליד הקופה בדיוק למטרת פיתוי הממתינים בתור (אבל לא מבקש עוד משהו כי יודע שלא יקבל), ונשמותק מביט למעלה בחיפוש אחר משהו מעניין, רואה את המספרים התלויים מעל כל קופה, ומתחיל להקריא בקול רם: פה יש 6, פה יש 5, שם יש 4 (הילד בן שנתיים וחצי...כן?). האישה שעומדת לפנינו בתור משתאה, מסתכלת עליו, על המספרים, שוב עליו - בפה פעור. אחרי כן היא מסתכלת עלי ורואה שאין לי עגלה ואני עומדת בידיים ריקות. 


"מה את קונה בעצם?" היא שואלת אותי. "את מה שכל אחד מהם מחזיק" אני מצביעה על הקופסא בידו של חכמוד ובקבוק השוקו-בננה בידיו של נשמותק. "אז אולי תהיי לפני בתור? " היא מציעה בנדיבות ואני זוקפת זאת לזכותם של הגאונים של סבתא.....קריצה ! בדרך הביתה שמעתי את חכמוד אומר לנשמותק "אפילו שיש לך שוקו אתן לך ביצת הפתעה אחת, מה אתה אומר על זה אח שלי?" והתפוצצתי מצחוק!


 


בששי לקחתי את בתי ליום כיף, יום שופינג לכבוד יום הולדתה (שהיה כבר לפני שבועיים). מזמן לא עשינו זאת, והיה ממש נחמד לחוות את השינוי שחל בה, סוג של בגרות, סוג של רוגע.... פתאם לא היה צורך להיסחב עד לתל אביב, אפשר להישאר בהרצליה, קרוב לבית. פתאם היה יותר חשוב לה לשבת יחד לכוס קפה ולפטפט מאשר לנצל את קרבתו של הארנק של אמא. וגם כאשר לבסוף בדקנו את החנויות, היא היתה הרבה יותר שקולה וצנועה בבחירותיה מאי פעם. התינוקת שלי גדלה. על אמת. היה באמת כיף להסתובב ביחד, לדבר ללא הפרעה, להקשיב, ליהנות מהביחד. 


וגם לראות אילו בגדים יפים היא קנתה, בין היתר שימלה אותה היא מתכננת ללבוש בליל הסדר. קבענו שנעשה זאת שוב בקרוב, רק הקטע של הבית קפה והפטפוטים,מרוב שהיה כיף. 


 


אז עוד שבוע חלף, האביב כבר כאן (חכמוד אמר שמזג האוויר "הפכפך") ועוד מעט פסח. הפעם הסדר לא אצלנו - נהיה אצל אמו של חתני. 


כן, בהחלט סוג של שיגרה. 


 


 

נכתב על ידי , 22/3/2015 09:48   בקטגוריות אביב, הקשבה, זמן איכות, טעם החיים, לימודים, ילדות, מערכות יחסים, משפחה, נכדים, פעילות גופנית, בריאות  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמאל'א ב-30/3/2015 13:20
 



מכינים עוגיות אצל סבא וסבתא


בתי נשארה בסוף עם ימי מחלה בבית כל השבוע, אבל הרגישה יותר טוב - אז אתמול, כשחכמוד אמר לה שהוא רוצה לבוא לסבא וסבתא, היא הרימה טלפון ושאלה אם זה בסדר מבחינתו.

שמחנו מאד, כמובן.

חתני היה אמור לעבוד עד מאוחר ועוד היתה לו הרמת כוסית לכבוד פורים אחרי שעות העבודה, אז הם באו אחר הצהריים במטרה להישאר גם לארוחת הערב.

אני ממילא תכננתי לבשל לקראת שבת (היום) כך שזה לא שינה את התכניות, רק הקדים אותן.

גם T וגם אני הצלחנו לישון היטב בצהריים (בלילות הוא עדיין מתעורר כל שעה בערך מכאבים...) אז היינו נינוחים ומאושרים כשהם הגיעו.

הם היו במצב רוח טוב מאד, שיחקו להנאתם ובאיזשהו שלב התחילו גם לעבוד עם בצק (פלסטלינה) ולהכין לנו "מטעמים".

ואז T העלה רעיון להכין עוגיות אמיתיות. ביד אחד (איך לא?) הוא הכין במעבד מזון בצק לעוגיות, בזמן שבתי ואני ניקינו את השולחן הקטן שלהם מפלסטלינה והערכנו אותו לכבוד לישת הבצק והכנת העוגיות.

נשמותק בוזק קמח על הבצק

חכמוד מצטיין עם המערוך

 

חכמוד קורץ עוגיות בגדלים שונים....

 

שניהם התגלו כבעלי ידיים טובות, גם בשימוש במערוך וגם בקריצת הצורות לעוגיות, והכינו שתי תבניות מלאות בעוגיות, אותן הכנסנו לתנור

ואפינו בזמן שכולנו ישבנו לאכול יחד ארוחת ערב (סלט ירקות, פסטה בולונייז וגם מרק כתום - גזר, דלורית ובטטה - שהכנתי אחה"צ לפני שהם הגיעו).

זה היה ערב מאד מוצלח, וכולנו נהנינו מאד. T היה מאושר שהם הגיעו לבלות איתו, ושהוא יכול היה לעשות איתם משהו כיפי ויצירתי.

הם היו בעננים, כמו תמיד אצל סבא וסבתא.

כולם היו מרוצים, פרט לחתני שהגיע במפתיע מוקדם מהמתוכנן הביתה ולא הבין לאן נעלמה המשפחה שלו.....

לכן הם יצאו הביתה מייד אחרי הארוחה (והקינוח - עוגיות) כדי להספיק להיות עם אבא קצת לפני שהלכו לישון......

זה באמת היה פורים שמח חיוך

נכתב על ידי , 6/3/2015 10:15   בקטגוריות טעם החיים, משפחה, נכדים, אופטימי  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-8/3/2015 08:00
 



קצת כמו טנגו


ההתקדמות של T מתסכלת, יש לילות סבירים ויש איומים. יש ימים בסדר ויש ימים של סבל בהם אינו מוצא את מקומו. 

התסכול מתחיל לחלחל, ואתמול שמעתי אותו ממלמל "למה הכנסתי את עצמי?"

השבוע בביקורת אצל הרופא המנתח הוא אמר שכל מה שקורה (פרט לדלקת בלימפה, וכמובן התגובה האלרגית שהיתה) צפוי ותקין. 

הוא שלח את T לבדיקת דם והתברר (לפי תוצאות הספירה והשקיעה) שהגוף עדיין נלחם בזיהום. מצד אחד לויקוציטים ולימפוציטים תקינים, מצד שני ה-ESR ומשהו שקוראים לו C-REACTIVE PROT גבוהים מהטווח הגבוה המקסימלי. אז הוא ממשיך עם האנטיביוטיקה. כבר שבוע שני. לפי המצב בשטח ( הגולות בבתי השחי) יש שיפור, אז יש תקווה. 

לפחות הסדרנו את המינונים והתזמונים של המשככים - ורק פעם אחת הוא סבל מסחרחורת שוב.

 

ביום רביעי ע' לקח אותו לשבעה של אבא של עובד שלהם לשעבר, זה עשה לו טוב לצאת קצת. אני ניצלתי את ההזדמנות ללכת לקוסמטיקאית, לטפל קצת בעצמי.

אחר הצהריים השארתי אותו לבד בבית ונסעתי לאסוף את הנכדים מהגן. בתי היתה חולה מאד ורציתי בכל זאת לעזור קצת.

הבאתי גם אוכל, למקרה שלא היו לה כוחות לבשל. 

הם היו מאד חמודים, ושמחו שבאתי.

 

אתמול אחרי הפיסיותרפיה של T עשיתי קניות בסופר (היה מפוצץ!) ואז כל אחר הצהריים בישלתי. רציתי לגמור הכל אתמול כדי שאהיה פנויה לגמרי היום ומחר. יבואו חברים, יבואו הנכדים - לא רציתי להתעסק עם המטבח. 

יצא מאד מוצלח אבל משהו - לא ברור מה - קרה לי במפרק היד (שמאל, היד החזקה) וכל הערב סבלתי כאבי תופת. לא יודעת אם מתחתי משהו או שזו היתה מכה...הרגשתי מטומטמת שאצל T יד שמאל (גם כן היד החזקה) מנוטרלת בגלל הניתוח, ואני מכניסה את עצמי למצב דומה (מה, אמפי, את מקנאה? רוצה צומי?????!!!!!). 

 

שנינו נרדמנו על הספה מול הטלוויזיה בסביבות 23:00 אז עליתי לישון (הוא דווקא התעורר ונרדם רק ב-1:00 אבל ישן עד 4:00 ואחר כך ישן עוד איזו שעה כך שזה נחשב לילה טוב חיוך), והמנוחה בלילה עזרה כי הבוקר היד שלי במצב יותר טוב. 

 

הייתי חייבת כמובן לצלם את הברד שירד ונערם קצת בגינה שלי......שיהיה סופשבוע נעים וחמים חיבוק







נכתב על ידי , 20/2/2015 07:56   בקטגוריות בריאות, נכדים, מזג האוויר  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-21/2/2015 17:53
 



  
דפים:  
52,446
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)