יוצאת לדרך חדשה

שעון החורף הזה עושה לי בלגן. קמנו מוקדם - אני בשש ורבע ו-T עוד הרבה קודם - וכמובן שהיינו עייפים אז הלכנו לישון בעשר וחצי....לא זוכרת משהו כזה אצלי מאז שעבדתי (והייתי קמה קבוע בחמש בבוקר אז צונחת מתישהו בין 10 ל-11) ואצל T מאז מחלת הנשיקה (חס וחלילה..).....

לא זוכרת בכלל שהגבתי ככה אי פעם לשעון חורף. סוג של ג'ט לאג...

אתמול היו אמורים להגיע שני מתאמנים. זה של אחר הצהריים ביטל עוד במוצ"ש , מה שדווקא הסתדר כי חתני נתקע עם הרכב והכניס אותו למוסך, וכיוון שיום א' הוא היום שלו לאסוף את הילדים מהגנים, הוא שאל אם אנחנו יכולים לעשות זאת. T מייד התנדב, וכשהתברר שגם אני פנויה אחה"צ - הצטרפתי בשמחה למשימה.

המתאמנת של הבוקר לא הודיעה כלום, וכאשר ראיתי שהיא כבר ב-12 דקות איחור התקשרתי אליה. היא ענתה לי בקול שברור היה שהיא חולה ואמרה שבדיוק הגיעה הרופאה, היא מצטערת שלא התקשרה להודיע שהיא חולה, היא תדבר איתי עוד מעט. 

בדיעבד נזכרתי שהיא כבר הגיעה אלי חולה בשבוע שעבר  - היה לה ברונכיט (טענה שזה לא מדבק )...וזה כנראה התפתח והתדרדר עוד יותר. כשהיא התקשרה אלי עשרים דקות מאוחר יותר, היא התנצלה שוב ושוב שלא הודיעה בבוקר ושיש לה כנראה דלקת ריאות. היא כמובן אמרה שתשלם על הפגישה שלא קוימה אבל לא אקח ממנה כסף. מחלה זו מחלה. עם כל הכבוד להסכם ביננו ולכלל שיש להודיע 24 שעות מראש על ביטול או שינוי, לא מרגישה שאני יכולה לקחת כסף ממישהו שלא הגיע בגלל מחלה. מצד שני היא היתה חולה כל השבוע....היא לא חשבה שזה הגיוני שהיא לא תגיע בראשון? לא יודעת. 

בכלל יש לי שאלה לגבי זה. האם זה נכון שאני מתקשרת למתאמנים כאשר הם לא מגיעים ולא מודיעים...אולי זה לא נכון. אולי צריך להשאיר את זה בידיים שלהם, באחריות שלהם....

אז מצאתי את עצמי פנויה כל היום, הקאנטרי סגור בימי ראשון - אז ניצלתי את הזמן להשלים גיהוץ (נכון, זה תפקידו של T אבל מאז שיש לנו מגהץ קיטור גיליתי את חדוות הגיהוץ לראשונה בחיי, וגם הכתף שלו מאד מאד מאד כואבת - ייתכן שהוא בדרך לניתוח).

אחרי הגיהוץ הדפסתי את כל המעטפות להזמנות החתונה של הבן. כלומר, הדפסתי את הכתובות על המעטפות. 

את ההזמנות עצמן כבר עיצבנו והדפסנו - גם כן בעצמנו - בהנחיית הזוג הצעיר כמובן. קנינו נייר ממוחזר (אוף-ווייט עם טיפה נוצצים עדינים), הצטיידנו במלאי של דיו למדפסת (תכל'ס לא לקח הרבה) ויש לנו הזמנות לתפארת בחצי או שליש מחיר ממה שהיה עולה להזמין בבית דפוס. וגם היה כיף.

זה החלק החיצוני (מקופל כך שהזוג מקדימה ומפת הגעה - שכרגע הסתרתי כמובן -  בחלק האחורי). את האיור בחרו בני הזוג הצעירים. 

וזה החלק הפנימי בעברית בצד ימין ובאנגלית בצד שמאל (עם שינוי שמות , מקומות ומספרי טלפון כמובן) 

אז אתמול השלמתי את המעטפות....גם על זה אפשר לעשות V. 

T הזמין כיפות סטן לבנות עם פס כסף והכיתוב של שמות החתן והכלה והתאריך. הוא עשה משהו דומה בכחול כהה לחתונה של הבת ויצא נהדר. עד היום יש לנו מהכיפות ההן - לשימוש בחגים או כשחכמוד רוצה קידוש בששי ערב....

אחרי זה קראתי בלוגים, אכלתי, ראיתי קצת טלוויזיה....ו-T חזר מקורס הצורפות (סיפרתי שהוא התחיל קורס צורפות? הוא ממש נהנה ונראה שהוא ממש טוב בזה) - עם טבעת כסף ועליה חישוקים....ממש מצאה חן בעיני

ואחה"צ אספנו את הנכדים המתוקים מהגנים השונים שלהם ושיחקנו איתם עד שחתני הגיע (בטרמפ עם חבר מהעבודה). 

הבוקר - תוך כדי שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה - נכנסה לי בקשה לשיחת הכנה CLEARWAY מחברה שלי לקורס, וזה היה ממש מוצלח

בכל פעם מחדש אני מבינה כמה הכלי הזה חזק - שיחת ההכנה. לא יודעת איך זה בשיטות אימון אחרות, אבל בשיטת סאטיה* - ששמה דגש על הוויות - כלומר מי אני רוצה להיות בשיחה/פגישה/ראיון/ארוע, ושמה יחסים לפני תוצאות - שיחת ההכנה CLEARWAY היא כלי ממש ממש עוצמתי. 

ממליצה לכל אחד לקראת שיחה חשובה, ראיון עבודה, מבחן, ארוע, אפילו נסיעה....וזו גם שיחת האימון היחידה שאפשר לקיים בטלפון. 

קבעתי עוד CLEARWAY לעוד חברה מהקורס מחרתיים בבוקר. 

אחה"צ מגיעה מתאמנת שהיתה בחו"ל בשבועיים האחרונים ואולי עכשיו אלך להתעמל קצת בקאנטרי....כן, נשמע לי רעיון מצוין. 

אמנם עדיין סופשבוע אבל בפועל כבר אחרי החגים

אצלי אמנם אין הרבה הבדל בין חג לחול ובכל זאת בחגים היתה קצת יותר משפחתיות, יותר מפגשים עם חברים, היה נחמד

בבוקר ערב שמחת תורה גם בתי וגם חתני עבדו, אז בילינו בכיף עם הנכדים

הם היו מתוקים ברמות עוד יותר מהרגיל, וזה היה תענוג צרוף

בחוץ ירד גשם לסירוגין אז נשארנו בבית (והם מאד נהנו להביט בגשם מבעד לחלון) והעברנו את הזמן בנעימים.

זה התחיל מארוחת בוקר נהדרת שהם אכלו על השולחן הקטן שלהם (ולשם שינוי חכמוד אכל עוד יותר טוב אפילו מנשמותק, שבדרך כלל טורף כמו נהג משאית - יסלחו לי נהגי המשאיות).

לאחר שפינינו את הארוחה וניקינו את השולחן הוצאתי את הבצק/פלסטלינה שקנינו להם וגם כלי עבודה למטבח (מערוך, תבניות צורה, גלגל שיניים של פיצה וכו) והם נהנו להם שעה ארוכה מעבודת הכפיים.

לאחר מכן שלפנו את הקוביות, את הפאזלים וכמובן סיפורים לרוב.

לגבי פאזלים חייבת לציין משהו. כבר בגיל שנה ראינו שנשמותק מסדר טבעות צבעוניות לפי צבע וגודל תוך דקות, משחיל צורות דרך החורים המתאימים ואפילו מוצא התאמות בקלפים (מסוג משחק הזיכרון). לפני כחצי שנה בתי שמה לב שהוא מסתדר מצויין עם פאזלים של קטנטנים בגילו, והיא התחילה להביא פאזלים שמתאימים יותר לגיל של חכמוד ואף יותר - ושני הילדים התלהבו מזה מאד. בתי עצמה גילתה כמה היא אוהבת לעשות פאזלים.

כאשר ראינו את זה התחלנו גם אנחנו להצטייד בכמה - גם פאזלים של תמונות (של דמויות שהם מכירים כמו שמוליקיפוד ודיאגו ודורה) וגם משחקי שבהם צריך להתאים צורות (דוור ומכתב, רופא ומדחום וכו), צורות לספרות (דורה אחת, שני בוץ, שלושה תיקי גב וכו) או יחיד לרבים (דולפין אחד, שלושה דולפינים)....והם (כולל נשמותק בן השנתיים) אלופים בכולם!

בקיצור - אין טעם לקנות להם פאזלים שכתוב על הקופסא גילאי 2-5 כי הם מזמן עברו את העניין הזה. 

בתחום הקוביות עברנו כבר מקוביות רכות לקוביות דמויות לגו (פחות מחצי מחיר של הלגו) ואמנם מכוניות ואווירונים אנחנו עדיין צריכים לעזור להם לבנות, אבל בניינים עם שער וחניה....הם כבר מסתדרים לבד. בקיצור - גאונים של סבא וסבתא

בנוסף לכל אלה שניהם, במיוחד חכמוד, אלופים במשחקי תפקידים. שעות אפשר לשחק דמויות מתוך הספרים האהובים עליהם תוך שינויים במהלך הסיפור ואלתורים. זה פשוט תענוג צרוף.

הוסיפו על זה שמדי כמה זמן אחד מהם מגיע להתפנק ולהתחבק ואומר בטבעיות "סבא אני אוהב אותך" או "סבתא אני אוהב אותך" וברור ששנינו הופכים לשלולית מרוב נחת. 

כשבתי חזרה מהעבודה התיישבנו כולנו לאכול צהריים (וכמובן חכמוד אמר "סבתא תודה שהכנת את המרק הטעים הזה" - תמיד יש לו הערות כאלה) וממש היה קשה להיפרד......

באותו ערב הם לא באו לארוחת חג כי היו מוזמנים לאמא של חתני, אז אתמול שאלתי אם הם באים הערב.

חתני אמר שהם יודיעו לנו, ולאחר כמה שעות פתאום שאל בקבוצת ה-whatsapp שלנו אם אנחנו רוצים לבוא אליהם לארוחת ערב?

אינני יודעת אם ציינתי זאת אי פעם אבל מאז שהם התחתנו הוזמנו לארוחה אצלם פעם אחת - ארוחת צהריים בשבת כאשר הם הודיעו לנו שבתי בהריון עם חכמוד, וזה עוד היה בדירה השכורה בתל אביב.

פעמיים הוזמנו אליהם ליום הולדת של אחד הנכדים - יום הולדת שנה של חכמוד בדירה בתל אביב ויום הולדת שנה של נשמותק כבר בדירה בהרצליה.

זהו.

נכון שאנחנו שם כל שבוע כאשר אנחנו אוספים את הנכדים מהגן, ואז אנחנו לא נשארים עד לארוחת הערב.

הזמנה רשמית כזאת לארוחת ערב מעולם מעולם לא קבלנו. אפשר לומר שזה תקדים עולמי.

מייד עניתי שבוודאי ובשמחה, אז היום אין בישולים ואין הכנות - אנחנו הולכים לבתי וחתני לארוחת ערב ששי. איזה כיף