שוב בוקר, אביב אביך קמעה, אבל נעים והציפורים עדיין מצייצות בגינה....
שקט
שקט שהופרע לכמה דקות הבוקר כי האזעקה שלנו החליטה לצפצף....ללא סיבה נראית לעין.
זה כבר היה אחרי שבע אבל בכל זאת חג....לא נעים 
את הימים האחרונים בילינו בהכנות רגועות לליל הסדר.
כל יום T בישל משהו קטן, ואני שטפתי כלים...ובין לבין המשכנו את סדר יומנו הקבוע.
ממילא הסכמנו, בפעם הראשונה בהיסטוריה של משפחת אמפי, שכל אחד יביא משהו - כך שלא היו לנו המון הכנות.
כך גם כל אחד הביא את מנת הדגל שלו.
גיסתי הכינה בשר נהדר וגם שניצלים כשרים לפסח (עם קמח מצות), אחותה הכינה פרגיות טעימות ובעלה הכין שני סלטים מעולים,
אמא של גיסתי הכינה כבד קצוץ (למרות שגם T הכין, אז ניתן היה להשוות בין הגירסא הרומנית שלו לבין הגירסא הפולנית שלה),
וחתני הכין אורז - כנציג אוכלי הקטניות מבינינו (ומשום שאף אחד מהנכדים שלנו לא אוכל תפוחי אדמה....)
אז T היה ממונה על המרק, הגפילטע פיש (לא מתוק!) והחזרת (חריפה וטעימה!!!) וגם על הקינוחים: קראמפל תפוחים כשר לפסח (מקמח תפוחי אדמה) וקרם ברולה (כי אומנם כשר לפסח אבל אין פה בעייה של חלבי אחרי בשרי).
לתוספות T הכין תפוחי אדמה, בטטות, דלעת ערמונים (כל זה בתנור), שעועית ירוקה (מוקפצת עם שום בווק) ו...לשם המסורת, צימס (גזרים גמדיים ושזיפים מיובשים...תוספת אשכנזית מתוקה).
למותר לציין שהכל היה טעים מאד.
קנינו פרחים וערכנו את השולחן (צלחות הפלסטיק הן עבור חכמוד ונשמותק כמובן )
הספקנו אפילו לישון קצת אחר הצהריים, אבל אז עובדת לשעבר של T התקשרה לומר חג שמח והעירה אותנו..... 
בכל אופן היה נחמד מאד. קראנו את ההגדה בתורות, שרנו כל משפט שמישהו זיהה שיש עליו שיר, שתינו וצחקנו וצחקנו וצחקנו ...ובעיקר נהנינו מהנכדים, ומההרכב המשפחתי... היה מוצלח.
המשכנו את ההגדה אחרי האוכל, כמו שנהגנו תמיד לעשות במשפחה שלנו, ופתאום גילינו קטעים שלמים שלא הכרנו, כי חמי ז"ל היה ממלמל אותם מהר מהר כדי לסיים....
בסוף כולם הלכו, שבעים ושמחים וטובי לב, וסחוטים מרוב צחוקים... ואז T ואני סיימנו לנקות (הכל פרט לריצפה, שאת זה השארנו לבוקר).
כך נראה השולחן עכשיו...
הבוקר חתני כבר התקשר לומר כמה כיף היה ומתי רואים אותנו שוב.....בתי עדיין ישנה.
איזו נחת!
ועדכון לגבי הבאדי שלי....
בשבת קבלתי whatapp מאחת משתתפות הקורס שלי, שהיא זקוקה ל-clearway ביום ראשון בבוקר. קבעתי איתה לשמונה וחצי בבוקר, והודעתי לבאדי שלי (כאילו זה משנה לו 
) שאני עסוקה בשעה "שלנו", האם הוא מעדיף שאתקשר אליו לפני כן או אחרי כן.
הוא ענה (כמובן) "הילדים בבית, עדיף אחרי".
כאשר התקשרתי אליו הוא כמובן לא ענה.
ואז קיבלתי ממנו הודעה "עשר דקות מתקשר". יפה, לא?
ובאמת הוא התקשר. שמחה וששון. דיברנו חמש דקות כנדרש, ואז שאלתי אותו "אשמע ממך הערב?" והוא אמר "בטח, בתשע וחצי" ואז הוא הוסיף (ביוזמתו) "אחרי החג נחזור לשיגרה" ולא אמרתי לו שמעולם לא הצלחנו לפתח שיגרה עדיין....
כמובן שהוא לא התקשר בערב. וגם לא סימס כדי להתנצל או להסביר למה.....
עכשיו חג אבל מחר יום רגיל, אתקשר אליו בשמונה וחצי בבוקר....והמשך יבוא 
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
