יוצאת לדרך חדשה

לאחר שנדחה עקב פציעה ולכבוד יום ההולדת של בתי - מומש ביום ששי האחרון ביקורו של נכדי, הפרופסור הקטן, אצלנו: סבא וסבתא .

בתי וחתני הזמינו מקום במסעדה  (ודווקא לא ממש נהנו) וגם הלכו לסרט  (ראינו, מומלץ!) והשאירו את השמנדוב אצל חמותה של בתי, ואת הפרופסור באתי אליהם לקחת אותו אלינו ביום ששי אחרי הצהריים, ויחד בילינו בכיף עד ליום שבת בצהריים, כאשר הם הגיעו לקחת אותו. 

מיותר לציין כמה אני חולה על הילד הקטן הזה? מיותר! מה שמדהים אותי (ומחמיא לי בטירוף) בכל פעם מחדש, הוא כמה טוב לו וכיף לו איתנו. איתי ועם בעלי. 

אני זוכרת שכאשר הפכתי לאמא, הדבר שהכי הדהים אותי בכל התהליך היה שקלטתי שהם אוהבים אותי. הם ממש אוהבים אותו, הילדים הקטנים האלה שלי, אוהבים את אמא. זה לא היה מובן מאליו אז, וגם עכשיו בתור סבתא זה לא מובן מאליו, ואני מתענגת על האהבה הזאת שלו. גם האופן שבו השמנדוב מחייך אלי (הוא אמנם מחייך לכולם, אבל אני רואה שהוא מזהה אותי).....אני מתמוגגת!

אז השבועיים הנוכחיים הם מאד משפחתיים, כי יש חתונה במשפחה וקרובים מתאספים מרחבי הארץ (והעולם) לחגוג, וזו גם סיבה למסיבה ולמפגשי בני דודים נוספים - שמח. 

במוצ"ש אספנו משדה התעופה שתיים מן האורחות הללו, מלונדון, דודה של בעלי ובת של בן דוד (נכדתה). הדודה היתה עד היום אצל נכד נוסף שלה, במודיעין, שם הוא חי מאז שעלה ארצה מאנגליה עם אשתו, תאומיו, ועוד בן/בת בדרך (שאמור/ה להיוולד בכל רגע....).

בת הדוד חזרה הביתה איתנו, ובעלי ואני בילינו איתה בכיף ביום ראשון (החופשי שלנו) עם סיור ביפו, ארוחה ב"תאומים" ,ביתי וטעים כרגיל, סרט ("ארגו") שהפתיע לטובה ובאמצע שנ"צ רציני (שהיה נחוץ לנו כי הלילה עם הנכד היה רצוף רעשים מתוקים אך מפרי שינה).

אתמול לקחתי אותה לשחות וליהנות ממזג האוויר הישראלי (בלונדון יורד שלג), אחה"צ בקרנו אצל בתי והיא זכתה ליהנות גם היא מהנכדים הבונבונים שלי, ובערב היא יצאה עם בתי ועוד כמה בני בני דודים בגילה, בתל אביב. 

הבקר היא והדודה נסעו לחיפה, שם מתקיימת החתונה ושם חיים כמובן עוד כמה ענפים של המשפחה. 

אז הערב החינה של בת-בת-הדוד המאד אשכנזיה (שמתחתנת עם מרוקאי). מעולם לא הייתי בחינה ("תתביישי לך, אמפי") ולמרות שזה בטח לא יהיה לגמרי הדבר האמיתי (בכל זאת הכלה אשכנזיה וחצי מהאורחים גם כן), אני מצפה לזה. לצערי אסע לבד כי בעלי לא יכול להיעדר מעבודתו הערב.....זו חתיכת נסיעה בערב לבד לקריות ובחזרה, אבל....משפחה זה משפחה.

מחרתיים החתונה עצמה (לזה הוא כבר חייב להתלוות אלי!).

אני זוכרת תקופות בהן הוא תמיד עבד, ואני תמיד הלכתי לכל האירועים המשפחתיים (שלו, בעיקר!) לבד, ואני זוכרת שרווחה אז בדיחה במשפחה, שאם אתם רוצים שבעלה של אמפי יהיה בארוע שלכם, עדיף שפשוט תקיימו את הארוע אצלו.....וחלק באמת עשו זאת. 

אז....let the celebrations begin ושבוע טוב לכולנו