יוצאת לדרך חדשה

אני מאד מאד אוהבת את השיגרה שלי. היא לא באמת מעניינת אף אחד, ובכל זאת אני אוהבת גם לתעד אותה לעצמי.

היום הוא יום כזה - קריאת פוסטים אהובים, סידור ותיוק ניירת (היתה לי קצת "עזרה")

עוד מעט אגהץ קצת ואתחיל עוד סבב כביסות, ואביא את העוזרת....

בששי הגיעה בתי עם חתני והנכדים לארוחת ערב שגרתית והיה ממש נחמד. 

לקראת סוף הארוחה היתה תקרית קטנה - חכמוד התאמץ לסיים לאכול את מה שחתני ביקש ממנו, ובסיום הארוחה הוא נראה גמור, אמר שהוא לגמרי מלא ומפוצץ. שאלתי אותו בדאגה (מעושה) מה יהיה, האם אין לו מקום לקינוח (ביצת קינדר, שממילא הוא מעדיף את הצעצוע שבתוכה, לא תמיד בכלל טורח לאכול את השוקולד). 

פניו הוארו והחיוך פשט עליהן מאוזן לאוזן כשאמר שמה פתאום, לקינוח תמיד יש לו מקום.

כולנו צחקנו, והוא נעלב.

הצחוק היה חביב וספונטני, ובדרך כלל יש לחכמוד הומור עצמי בנושאים האלה, אבל כנראה באותו היום הוא היה רגיש יותר, וממש נפגע מהצחוק שלנו, ופרץ בבכי בלתי ניתן להרגעה.

הוא ברח מהשולחן והסתתר מאחורי אחת הכורסאות ולא נתן לי או לבתי לגשת אליו להרגיע אותו ולבקש את סליחתו.

בסוף הוא נרגע כמובן, אכל את השוקולד ושיחק עם הצעצוע, וכדי להראות לי שהוא לא כועס עלי גם ביקש שאלטף לו את הגב ("סבתא, בסיבובים!") ואחר כך אגרד לו.....פרוצדורה שלמה. 

בסופו של דבר, הערב הסתיים בנעימים.

למחרת, סיפרה לי בתי, הוא העלה בפניה את מה שקרה. הצחוק, העלבון, הכל.

היא שוב הסבירה שלא התכוונו לצחוק עליו בצורה פוגעת, והוא הסביר לה (כמה בוגר מצידו) שהוא מרגיש שבזמן האחרון הוא יותר רגיש ונפגע יותר בקלות.

בסוף השיחה שאלה אותו בתי מה הזכיר לו את העניין, מדוע הוא בכלל העלה עכשיו את הנושא.

חכמוד הביט בה בעיניו הגדולות וענה, כאילו זה אמור להיות ברור: "לא דיברנו על זה...."

כשהיא סיפרה לי, פרצנו שתינו בצחוק. לא סתם הוא בן של פסיכולוגית...........

בגזרת החתולים בינתיים שקט. אמנם עדיין כל חדרי השינה סגורים בפניהם כשהם ריקים מאדם, והחתולה מוחה על זה לא פעם - היא מאד אוהבת לבחור לעצמה פינות נמנום במקומות שונים בבית. אבל אני עדיין חוששת, ולא מוותרת. ובינתיים היא לא מכינה לי "הפתעות" בכל האזורים אליהם כן יש לה גישה. 

אני נלחצת בכל פעם שהיא מייללת את ייללת הקיטורים שלה.....אבל לא נשברת, רק מלטפת אותה ומפנקת אותה, ומקווה שהיא תתרגל. 

T ו-ע' עובדים קשה השבוע. נפתח סניף ראשון של זכיין ראשון של רשת שהם מלווים בייעוץ העסקי, והולך ממש טוב. כל כך טוב שהם ממש עוזרים שם פיסית. הלקוחות (וגם הזכיינים) מאד מרוצים, וזה מה שחשוב. 

התחיל להיות באמת חם. בבוקר ובערב עוד נעים אבל עכשיו אני כבר יושבת עם מזגן...............

וגם כאן

אז מה היה לנו שם?

בחמישי אמרה לי בתי לא לאסוף את נשמותק מהגן כי הוא הולך לחברה. לחברה. הממ. חביב הבנות, הנשמותק הזה. 😎

במקור תכננתי להביא איתי ספר חדש, ולקרוא איתם פרק לפני שנלך לכדורגל של חכמוד. 

בזמן האחרון התחלתי להקריא להם ספרים ארוכים יותר, בכל פעם פרק או שניים - כמה שמספיקים - הם מאד נהנים מזה ומחכים לזה.

אבל לא רציתי שנשמותק יפסיד פרק או שנצטרך לקרוא אותו פעמיים, אז במקום זאת הבאתי את שני ספרי "איתמר" של דוד גרוסמן שחכמוד כל כך אוהב: זה שבו איתמר פוגש ארנב, 

וזה שבו איתמר צייד חלומות.

מבחינת הרמה הם לכאורה כבר "קטנים" עליו (בדיוק מתאימים לנשמותק דווקא), אבל הם כתובים כל כך יפה והוא כל כך 

נהנה שאני ממשיכה להקריא אותם שוב ושוב. 

 בנוסף הבאתי לו גביש קטן מהאוסף הגדול שיש לי.

לאחרונה חכמוד מאד מאד מתעניין בקריסטלים - עדיין לא בתכונות האנרגטיות שלהם, אבל בהחלט ביופים וצורתם המיוחדת. זוכרת שגם בני ובתי התלהבו מקריסטלים בגיל הזה בדיוק. 

אני מאד אוהבת לאסוף את הנכדים שלי מהגן ולנהל איתם שיחות מעניינות, לשחק איתם ולקרוא להם סיפורים - אבל יש משהו עוד יותר מיוחד כאשר אני עם כל אחד מהם לחוד. אחד על אחד. 

היה משהו קסום בזמן הזה עם חכמוד, וממה שבתי סיפרה לי אחר כך, גם הוא הרגיש כך. 

היינו כבר בדרך לכדורגל כשהתקשרה אלי אמו של חבר של חכמוד ושאלה אם בא לו להבריז לכדורגל ולבוא אליהם לשחק. חכמוד לא חשב פעמיים, מייד שמנו פעמינו לביתו של החבר, ופתאום מצאתי את עצמי ללא נכדים - והודעתי לחתני שיאסוף אותם כשישוב מהעבודה, ושאני נוסעת הביתה. 

הם לא באו לארוחה בששי, לקחו ערב סטאלבט בבית, וכך עשינו גם אנחנו. זה נחמד לפעמים, למרות שאנחנו מאד אוהבים שהם באים. 

בגזרת החתולה בינתיים הכל רגוע. שניהם עושים את צרכיהם בארגז "הרגיל" - שזו תופעה מעניינת בפני עצמה. תמיד כשאני מוציאה ארגז צרכים רגיל, ומניחה אותו ליד השירותים האוטומטיים - מייד הם עוברים שניהם להשתמש ברגיל. 

האם זה מפאת החידוש? האם באמת זה מועדף עליהם? 

האם זה משום שהאחד כבר עשה שם אז גם השני נמשך לזה? אין לי מושג.

לא נראה שיש בעייה כלשהי עם השירותים המקוריים - הכל רגיל שם - אבל מה אני יודעת? אין לי את חוש הריח שלהם......

הייתי אצל הדיאטנית וירדתי 300 גרם. זה אומר שאני עכשיו במשקל של 200 גרם יותר ממה שהייתי כשהתחלתי את הדיאטה (כי הרי בשבוע הראשון עליתי חצי קילו). 

שלחתי לה את הרישום המפורט שעשיתי לגבי כל מה שאכלתי במהלך השבוע - והיא אישרה שאני באמת אוכלת מעט מאד. 

היא אמרה שייתכן שאצטרך בכל זאת להוסיף עוד פחמימות, למרות שזה עלול לגרור עלייה במשקל בטווח הקצר, כדי לאתחל את חילוף החומרים שלי ולאפשר ירידה בטווח הרחוק. לא מבינה בזה, זורמת איתה. בינתיים היא לא שינתה כלום בתפריט.

אני מחכה לערכה של DAY TWO ולתוצאות של הבדיקה שלהם ממילא, כדי לנסות להבין אולי מה אני אמורה לאכול ולא לאכול, בניגוד לכמה, שכנראה באמת לא ממש רלוונטי במקרה שלי. 

השבוע מתחילים להגיע ארצה בני הדודים מאנגליה, אלה של החתונה שמתקיימת בסוף החודש. היום מגיעה הכלה ובעלה (הם בעצם כבר התחתנו חתונה אזרחית באנגליה לפני כמה שבועות). מחר מגיעים הורי הכלה - הוא בן הדודה של T. הדודה עצמה בת ה-91 לא תגיע הפעם, היא כבר לא בקו הבריאות. כבר בשנה שעברה כשהגיעה לחתונה של האחיין שלנו, היה לה מאד מאד מאד קשה. 

בחמישי מגיעה בת דודתה של הכלה עם בעלה והילדים (זו הבת של ל', בת דודתו של T שהיא גם חברת נפש שלי), ובששי מגיע האח של הכלה עם משפחתו (אלה שגרו אצלנו בשנה שעברה ועשו לנו בלגנים). הפעם כולם מתארחים בבית מלון!

לא יודעת עדיין מתי מגיעה ל', בת דודתו של T - אבל עצם העובדה שהיא מגיעה בכלל משמחת אותי מאד. 

בעלה אובחן עם סרטן המעי הגס בסתיו האחרון, עבר ניתוח כריתת חצי ממנו וטיפולים כימותרפיים קשים, ולא חשבנו שהיא תוכל להגיע. 

כעת הטיפולים הוכתרו כהצלחה, הוא נקי מסרטן - נגמרה הכימותרפיה - ובהקלה רבה היא החליטה שהיא כן מגיעה. לבד כמובן. אז היא מגיעה ביום חמישי.

יום לפני החתונה הזאת, מתקיימת חתונה נוספת: של נכדתה של אחת מבנות דודיו של T. 

כשנודע לי על החתונה הזאת היו לי שתי תגובות אוטומטיות ותגובה אחת יותר מחושבת: 

האוטומטית הראשונה - השתגעו? יום אחרי יום חתונה?!!

האוטומטית השנייה    -עד כאן, זה מוגזם להתחיל ללכת גם לחתונות של נכדים-של-בני-דודים.

והתגובה השלישית היתה יותר עניינית: הילדה הזאת שמתחתנת, כמו גם שני אחיה, לא ממש טרחו להגיע לשמחות שלנו, למרות שתמיד הזמנו אותם.

לא רק זה, אלא שהם גם לא הודיעו שהם לא מגיעים, או שהודיעו שכן והבריזו ברגע האחרון. 

בקיצור - הודענו שלא נגיע לחתונה.

מצד אחד, כל שאר בני הדודים כנראה כן ילכו, גם אלה שמגיעים לחתונה ה"אנגלית" במיוחד מחו"ל (אולי לא ההורים של הכלה), ואולי יהיה נחמד פשוט לבלות איתם עוד ערב. 

אבל מצד שני - כל מה שכבר כתבתי. ונראה לי שנעמוד מאחורי זה ולא נגיע. יש גבול. 

אז זה היה פחות או יותר השבוע שחלף. נראה שהשבוע/שבועיים הקרובים יהיו מעניינים.........

וגם כאן

השבוע היה לי סוף סוף התור אצל הגסטרואנטרולוג (חודשיים אחרי שקיבלתי את תוצאות הגסטרוסקופיה וקולונוסקופיה)!

הוא שמח על תוצאת הקולונוסקופיה (הכל נקי!) ולא התרגש מתוצאות הגסטרוסקופיה (דלקת בוושט דרגה B) אבל רשם לי כדור  נוגד החומציות חדש יותר - כדור שגם לא משנה מתי לוקחים אותו, לא חייבים חצי שעה לפני האוכל כמו את כל קודמיו, שאמור לרפא את הדלקת תוך חודשיים.

כבר עכשיו קבעתי תור נוסף לתחילת יולי, למעקב. 

אגב, תהיתי למה כל כך מעט רופאים מבקשים להתמחות בגסטרואנטרולוגיה (מסקנה מתבקשת מהעובדה שכל כך קשה להשיג תורים) ונדהמתי לגלות שיש עשרות רופאים שמחכים להתקבל להתמחות הזאת, ואין מספיק תקנים!!!! 

כיון שהתור היה בסניף הרצליה של קופת החולים שלי, הלכתי אחרי זה לבתי. היא בדיוק אספה את הקטנים מהגן ולקחה אותם לשיעור שחיה בבריכת לייף פול (שהיא גם בריכה טיפולית, T קיבל שם הידרותרפיה כששבר את הגב בארגנטינה לפני חמש שנים).

היה ממש כיף לראות אותם בבריכה, כל אחד עם המדריכה שלו, כל אחד ברמת הקושי שמתאימה לו.

היה כיף לקשקש עם בתי ככה סתם באמצע השבוע, זה כמעט לא יוצא לנו - רק לפעמים היא מצליחה לדבר איתי מהדרך הביתה בפקקים. בדרך כלל גם אז היא בשיחות טלפון שקשורות לעבודתה. 

בנוסף לחום האימים ששרר אתמול,  היתה כאן ביישוב הפסקת חשמל של כשעתיים בדיוק בצהריים!!!

גם ככה עברנו T ואני לישון בחדר העבודה/חדר של בני כי המזגן אצלנו בחדר מקולקל כבר כמה שבועות. 

לעניין הזה נראה לי שאקדיש פוסט נפרד. 

בבוקר נפגשתי עם חברתי מ', שעברה דירה לא מזמן ממושב לידי לכפר יונה. מטרת המעבר היתה להיפטר ממשכנתא שהעיקה עליהם מאד, משימה שהוכתרה בהצלחה, אבל התברר שהמעבר הזה לא קל לה בכלל. מי שגר שנים במושב, גידל שם את ילדיו, היה מחובר לחיי הקהילה - מאד קשה לו לעבור לעיר, ועוד עיר שאינו מכיר כלל. אני מרגישה שהיא בסוג של דיכאון-אחרי-מעבר-דירה, אם יש דבר כזה. התפקיד שלי כאן הוא בעיקר לאפשר לה לקטר ולשחרר, להקשיב ולתמוך. מאמינה שעם הזמן זה יעבור. הבית החדש מקסים, ואני בטוחה שהיא ומשפחתה ייהנו ממנו בסופו של דבר. 

בערב הייתי בהתייעצות אצל מנתח פלסטי. רציתי לבדוק אפשרות של שאיבת שומנים מאזור הבטן והירכיים - משהו שבמקביל למאמצי הדיאטה והטיפול בפן הנפשי, יזרז תהליכים קצת וייתן לי מוטיבציה.

הפסלטיקאי הזה הוא חבר ילדות, היינו יחד ב"חבר'ה" בתיכון, הוא למד עם T במחזור בבית הספר. אני סומכת עליו, ולכן כל כך התאכזבתי כשהוא פסק חד משמעית שאין לו אפשרות לעזור לי עם זה. 

השומן הבטני שלי, מתברר, לא יושב "על פני השטח", במקום בו ניתן לשאוב ומקסימום לעשות גם תיקוניים פלסטיים להידוק העור. הוא עמוק בתוך מרחבי הבטן, בין האיברים הפנימיים. ולנתח רק את הירכיים בלי הבטן אין לי טעם. 

בקיצור, ירדה גם האופציה הזאת.

הוא דווקא המליץ לי על כיוונים כגון צומות מסוימים (כמו צום מיצים) במקביל לדיאטה, לעשות "ניקוי" למעיים כדי לעזור לתהליך. אני לא מכירה את הנושא הזה, אצטרך לחקור עליו קצת. 

בכל מקרה ברור לי שהשלב הבא היא הטיפול בראש. בשריטה עצמה. וטרם התלבשתי על הכיוון הזה, לבחור מטפל / מאמן / שיטה.............

ליום הולדתו של T הכל מוכן, פחות או יותר. בני עזר לי להכין קולאז' יפה של תמונות של T לבד ועם כולנו בתקופות שונות, כולל תמונות מצעירותנו עם הילדים כשהיו קטנים. יצא מקסים. 

הזמנתי הדפסה על קנבס, ואני מקווה שזה יהיה מוכן בזמן. 

בעצם מה שנותר לי הוא אולי לקנות לעצמי בגד חדש לכבוד האירוע. 

ממילא אני צריכה לקנות משהו ללבוש בחתונה של בת-בן-דוד מאנגליה בסוף החודש. 

זו תהיה חתונה אנגלית אבל בארץ. זה אומר שהיא מתחילה בשש אחרי הצהריים, שזה יהיה מובנה עם מנחה שיאמר שעכשיו ברכות ועכשיו ריקודים ישראליים ועכשיו ריקודים כללים, ועכשיו שולחנות 1-5 מוזמנים למזנון ....ובסוף - האירוע הסתיים, לכו הביתה. זה אומר שצריך להתלבש יותר מגונדר מאשר בדרך כלל. הם אמנם לא חייבו טוקסידו לגברים, כמו בחתונות שלהם באנגליה, ושמלות ערב לנשים - אבל ביקשו להתלבש כמה שיותר קרוב לזה. 

יהיה מעניין.

בגיזרת החתולה אין חדש. לא רציתי להוציא אותה בחום הכבד לוטרינר אז חלק הבדיקות יחכה. בינתיים היא מתנהגת בסדר גמור, לא היו תקריות. 

ליתר ביטחון רכשתי מגיני מזרון איכותיים לכל המיטות בבית. כך גם אם תהיה שוב "תאונה", לפחות לא יהיה כאב הראש של ניקוי המזרון עצמו. מצעים אפשר לכבס, ושמיכות אפשר לנקות בניקוי יבש........

אז אלה העדכונים להפעם, המשך שבוע נעים וקריר 😜

וגם כאן