יוצאת לדרך חדשה

חייבת לתעד לעצמי למקרה שאשכח.

מתבאסת שלא יכולה להעלות כאן תמונה, אבל צריך פשוט להאמין לי שנשמותק הוא ילד שפשוט כל הזמן בא לנשנש אותו. 

וללטף אותו. הוא כזה רך ונעים. והוא גם אוהב ללטף בעצמו. 

זה היה נכון בגיל חודשיים ושנה ושנתיים וזה נכון גם היום, חודשים ספורים לפני יום הולדתו החמישי.

באיזשהו שלב נשמותק הפסיק להסכים שינשקו אותו.

הוא אוהב חיבוקים, הוא אוהב ליטופים. הוא חייב שילבישו אותו בבגדים רכים ואוהב ללטף בגדים נעימים של אחרים. הוא אפילו המציא לזה שם: "לנמנם". כלומר: ללטף משהו נעים.

אבל נשיקות לא.

וקשה לי. קשה לי להמנע מלנשק אותו, אבל אני מכבדת את רצונו, ומידי פעם אני מבקשת רשות, ולעיתים רחוקות הוא מסכים. רחוקות מאד. 

אני באה ממשפחה מאד מחבקת, מלטפת ומפנקת - מצד אבא. מצד אמא לא נוגעים ולא אוהבים מגע. סבתא שלי האהובה, מצד אמא, שחיה את חייה למעננו בכל המובנים, לא היתה מהסוג שמחבק, בטח לא מלטף, ואם כבר לנשק - אז בראש. 

באיזשהו בוקר נהדר בטוסקנה, הצעתי לנשמותק לנשק אותו בראש. הרעיון מאד מאד מצא חן בעיניו. הוא הגיש לי את ראשו החמוד לנשיקה, ולאחר מספר פעמים שביקשתי ממנו רשות הוא הכריז שבראש תמיד מותר לי לנשק אותו.

סיפרתי לו על סבתא שלי שנישקה תמיד רק על הראש, והוא חשב רגע ואמר: אז עכשיו תורך. עכשיו את סבתא, אז עכשיו תתחילי את לנשק בראש.

הגיוני.

ומאז, אני אפילו לא צריכה לבקש. הוא אומר "סבתא, הגיע הזמן" ומגיש לי את ראשו המתוק. 

וגם כאן

לקום בבוקר כשהשמש חודרת מבעד לחלון אל מול הנוף המדהים של סן ג'ימיניאנו ולשמוע אותם צוחקים ומשחקים למטה בסלון הדירה ששכרנו לכולנו.

לרדת למטבח ולקבל את חיבוקי הבוקר, הוריהם עדיין ישנים, ואנחנו מגישים להם את טרום-ארוחת-הבוקר (דגני בוקר עם חלב, כן - הרבה חמץ היה בשבוע הזה). 

לעצור באמצע שום מקום על גבעה פורחת ולעשות איתם גלגולים בדשא, ולעזור להם לצלם את חתני מנסה (לשווא) לעשות עמידת ידיים.

להשתאות מול היופי של הכיכר המרכזית בסיינה, בעוד הם בעיקר רודפים אחרי יונים.....(זה הפך להיות מוטיב חוזר בכל מקום שהגענו אליו, כמובן).

לנסות להסביר להם למה פסלים עם בולבולים (דויד) וציצים (כל השאר) בחוץ זו אמנות, למרות שבחיים הפרטיים לא מסתובבים ככה בשום אופן. 

ללכת איתם למוזיאון גליליאו גליליי

לאכול איתם גלידה בכל מקום שהגענו אליו (סליחה, לא גלידה - ג'לאטו) ולשמוע אותם מכריזים ש"כאן זו הגלידה הכי טעימה באיטליה".

לספר להם סיפור מתוך "בודהה לפני השינה".

לראות את חכמוד מסיים לבד פיצה שלמה (שוב - הכי טובה באיטליה) ואחרי שעתיים לשמוע שהוא שוב רעב.

לעשות כאילו שאנחנו מנסים לתמוך במגדל פיזה הנוטה ליפול ולהצטלם מיליון פעם בפוזות שונות.

להשתאות מול הכוח של חתני, שהולך עם שניהם בבת אחת על הכתפיים כי הם כבר עייפו מללכת ברגל.....

להתבאס שגני ההרפתקאות והשעשועים עדיין סגורים לעונה, ושברוב חוות הרכיבה על סוסים לא מקבלים ילדים מתחת לגיל 8

ליהנות ממזג האוויר האביבי המושלם, מהאוכל הנפלא, מהערים העתיקות היפהפיות.....

להתעצבן (אבל לא ממש) על המכונות האיטלקיות שלא מקבלות כרטיסי אשראי אבל גם לא נותנות עודף........

חופשה קסומה עם המשפחה בטוסקנה. רק בני וכלתי היו חסרים שם. אולי בפעם הבאה נצליח לצאת לחופשה כולנו יחד...........

וגם כאן

"סבתא, את מתרגשת? אני מאד מתרגש" מכריז חכמוד בכל פעם שאנחנו נפגשים בשבוע האחרון - וסופר לאחור. עוד חמישה ימים אנחנו טסים יחד לאיטליה. עוד ארבעה ימים.....

עכשיו זה כבר מחר. בעצם הלילה יוצאים לשדה. הטיסה מוקדם בבוקר.

"אה, אני מכיר את זה" מכריז חכמוד. הם קמו באמצע הלילה לשדה התעופה גם כשטסו לרודוס בשנה שעברה. או לכרתים לפני שנתיים. כן, הנכדים שלי כבר היו בחו"ל, כבר טסו במטוס, הם כבר מנוסים. 

פרסנו מפה גדולה על רצפת הסלון שלהם והראיתי להם את מסלול הטיסה שלנו, איפה ננחת ואיפה נשהה. בתחתית המפה מופיעים דגלים של כל הארצות. הם שמחו לראות שדגל איטליה ודגל ישראל סמוכים זה לזה. כנראה שזה מסודר לפי האלפבית הלועזי....israel, italy....

נשמותק כבר יודע לומר "בון ג'ורנו" וגם "אריבדרצ'י", "אוונטי" ו-"צ'או".

הוא גם מספר לכל מי שמוכן לשמוע שעיר הבירה של איטליה היא רומא, ושעיר הבירה של יוון היא אתונה. המילה הזאת, אתונה, מצחיקה אותו משום מה.

היה יותר קשה להסביר שבאיטלקית אומרים פסטה ופיצה, כמו "בעברית". אבל שגלידה זה "משהו שדומה לג'לי"....(ג'לאטו). 

הפעם - בפעם הראשונה - נסע כולנו יחד. בתי עם חתני והנכדים ואנחנו - לדירה בחווה בטוסקנה, לחמישה ימים.

את ליל הסדר נאלתר במסעדה כלשהי. אנחנו מתכוונים להיפגש שם עם השותף של T, ע' ומשפחתו שנמצאים שם כבר מיום חמישי, וחוזרים ארצה למחרת. יש לנו ערב אחד להיות שם ביחד. ליל הסדר.

עשינו כבר פעם ליל סדר במסעדה בחו"ל - זה היה בקוסטה ריקה עם הורי, בתי, בני שבדיוק סיים את הטיול-אחרי-צבא שלו בדרום אמריקה ואנחנו. היה מצחיק. הגדה ומצות וברכות ושירים - ולחמניות.....זוכרת שהמלצרים רק חיכו שנלך כבר.

נראה שמזג האוויר יהיה אביבי ולא צפוי גשם. 

מאחלת פסח שמח ומהנה לכולם 

וגם כאן