יוצאת לדרך חדשה

עדיין לא החלמתי לגמרי והנה הגיע יום חמישי ואיתו - 'תורנות נכדים'. 

עכשיו גם נשמותק בחוג כדורגל, וחכמוד הולך לחוג (שמתקיים בבית ספרו) ישר מצהרון כיתה א', כך שאספתי את נשמותק מהגן, ורק כאשר הגיעה השעה ללכת לחוג הלכנו לבית הספר, שם חכמוד בדיוק סיים את החוג שלו. 

שניהם שמחו (כל אחד בתורו) לראות אותי. 

חכמוד שיחק איתי קצת בכדורגל בצד, בזמן שצפינו בנשמותק משתתף בחוג. 

באיזשהו שלב קרא המדריך לחכמוד, ולעוד כמה חברים שלו שנשארו אחרי החוג, לעזור לו עם החוג של נשמותק. 

חכמוד היה בעננים. הוא כל כך שמח לעזור, והיה כל כך גאה שהמדריך ביקש ממנו. והיה עוד יותר גאה לומר לכולם שנשמותק הוא אחיו.

כפי שקבענו מראש, חתני החליף אותי בכדורגל, נפרדו ונסעתי לבד הביתה, ואז בערב הגיעו כולם אלינו הביתה יחד עם בתי - עם תיק הבגדים להחלפה, משחקים, וכמובן שני זוגות אופניים והקסדות - לכבוד יום כיפור. 

בתי הרגישה מאד לא טוב - כאב לה הגרון, וחששנו שזה יקלקל להם קצת את הנסיעה לברצלונה - אבל נשמע שהם מאד נהנים ושהכל איתה בסדר. 

גם T התקרר - לא יודעת אם נדבק ממני באמת או שחטף צינון "באופן עצמאי" - אבל הוא עדיין לא לגמרי בסדר. 

הנכדים, לעומת זאת (טפו חמסה עיגולים) במצב מצוין. 

בילינו יחד מחמישי בלילה ועד היום בבוקר. 

בששי שיחקנו בבית, ראינו סרטים, סיפרנו סיפורים, ציירנו ציורים - ואז בערב עם כניסה החג יצאנו איתם לסיבוב גדול ביישוב - הם ו-T על אופניים, ואני ברגל משתרכת מאחור, נותנת דחיפה לנשמותק כאשר הוא מתקשה בעליות, מדביקה את הפער ביננו בכל פעם שהם נעצרו לחכות לי. 

עשינו סיבוב גדול ביישוב והקטנים האלה באמת הפתיעו אותנו בכושר שלהם, ברצון שלהם וביכולת שלהם לנסוע כל כך הרבה על האופניים. 

T וחכמוד עשו עוד סיבוב אופניים בשבת בבוקר, בעוד נשמותק ואני בנינו בלגו בבית. ואז אחרי הצהריים יצאנו כולנו לסיבוב מקוצר אחרון לפני שהחג ייצא. 

בין לבין הם גם רכבו אצלנו בחצר, ובסך הכל חילקו יפה את זמנם בין הבית לחוץ, בין משחקים פעילים לבין צפייה בסרטים או הקשבה לסיפורים. 

בצאת יום הכיפורים יצאתי איתם לביתם, לישון איתם שם כדי לקחת אותם הבוקר לגן ולבית הספר, בלי לדאוג לפקקים בדרכים. 

T לא רצה לישון אצלם, ובמצבו הבריאותי גם העדפתי שיישן בבית במיטה שלנו וינוח. 

הסתייגות קלה: הבנתי שעם הוירוס הזה לא באמת משנה אם אתה נח או פעיל - זה ייקח כמה זמן שזה ייקח! 

אנקדוטה קצרה: ביציאה מהבית הבנתי שכדאי שאמלא דלק. אמנם אני לא כמו בתי, שממלאה רק כשהנורה כבר נדלקת (נותרו לי 76 ק"מ, אמר הצג) אבל כאשר זה יורד מתחת ל-100 ק"מ אני בד"כ ממלאה. 

נכנסתי לתחנת הדלק של דלק בכניסה ליישוב, השבתתי את הרכב, פתחתי את מכסה מיכל הדלק והתכוננתי למלא, ואז רץ אלי עובד התחנה (זוהי תחנה בשירות עצמי, מעולם לא ראיתי שם עובד שיוצא מחנות הנוחות) וצעק לי שאסור במוצאי יום כיפור למלא דלק עד לשעה שמונה בערב. חוק מדינה. 

הסברתי לו שזה מגוחך - הצום הסתיים, זו מכונה אוטומטית, אני משלמת בכרטיס אשראי, מה זה משנה מה השעה - אבל הוא התעקש. ויתרתי ונסעתי מרחק שתי דקות לתחנת הדלק של סדש (גם היא בכניסה ליישוב) שם לא היה איש שיאמר לי אם לתדלק או לא. יתרה מכך, חנות הנוחות כבר היתה פתוחה, והנכדים כמובן ניצלו זאת כדי שאקנה להם ממתק..........מוזר. 

בכל מקרה נסענו אליהם הביתה והתכוננו לשינה. ואז שמתי לב שהדלת של חדר האמבטיה סגורה. ארגז החול של החתולה שלהם נמצא במרפסת הכביסה שצמודה לחדר האמבטיה. אסור שהדלת הזאת תהיה סגורה. אין לי מושג מתי היא נסגרה (נטרקה כנראה מהרוח) - אבל מה שבטוח שהיא כבר השאירה "חבילה" של צרכים - איפה? איפה אם לא על המיטה של בתי וחתני!!! ממש חוויתי דז'ה וו.......

כשדיברתי עם חתני הבוקר אמרתי לו שהיא השאירה את זה בצד שלו של המיטה, כנראה בכעס על כך שהוא לא סידר עדיין מעצור לדלת הזאת שלא תיטרק......

בכל אופן אני כבר מתורגלת בעניין הזה. ניקיתי את הצרכים ומייד זרקתי את המצעים כולם למכונת הכביסה. 

הצעתי את "מיטת החבר" בחדר של נשמותק וחכמוד וישנתי איתם בחדר הלילה. 

הבוקר קמנו בזמן ותיקתקתי איתם את ההתארגנות: ארוחת בוקר, צחצוח שיניים, שירותים כמובן, בגדים (שבתי הכינה מראש), ארוחות עשר לתיק (של נשמותק) ולילקוט (של חכמוד, שאת המערכת הכינה בתי מבעוד מועד), וכמובן האכלתי את החתולה....ויאללה....יצאנו. 

נדמה לי שעד היום חכמוד מעולם לא הגיע קודם לכן ברבע לשמונה לשער בית הספר.....ונשמותק בוודאי לא היה בגן לפני שמונה. והכל היה ברגוע, על מי מנוחות. 

בשמונה וחצי כבר הייתי בבית. טוב, הפקקים הרי היו בכיוון ההפוך..........

והיום תאסוף אותם הסבתא השנייה, ותהיה איתם עד שבתי וחתני יחזרו. 

וגם כאן

הימים המשפחתיים שלנו חולפים די בנעימים.

הורי הרבה יותר פעילים כאן מאשר בבית, מעצם העובדה שהם נפגשים כמעט יום יום עם בני משפחה או חברים - מה שלא קורה בכלל בבית.

שלשום היינו אצל בתי כולנו יחד לארוחת ערב. הורי מאד נהנו גם מהנינים המתוקים שלהם וגם מהאירוח הנהדר של נכדתם ובעלה, וגם אנחנו כרגיל התמוגגנו. 

אתמול נפגשנו עם אחי וגיסתי במסעדה בצהריים.

היום דווקא יום שקט. 

לפני הצהריים אימנתי, ובין לבין עבדתי על אלבום התמונות השנתי שאני תמיד מכינה לנכדים כל קיץ. היום השלמתי אותו ושלחתי להדפסה. פרט לעמוד אחד, שאני לא בטוחה לגבי האיכות שלו, אני בסך הכל מאד מרוצה מהאלבום. אני מדפיסה דרך "לופה", וכך הצטברו לי כבר חמישה ספרים (הששי בדרך) שמתעדים את הנכדים מהרגע שחכמוד נולד. 

היום כבר לא מדפיסים תמונות כמעט, יש אנשים שהכל אצלם בטלפון בכלל, ואחרים מחזיקים על המחשב או בענן. גם אני, אבל אני גם אוהבת לדפדף באלבומים של ממש. אז אני לא מדביקה תמונות כמו פעם, אבל אני מדפיסה אותם כמו ספר וזה תמיד בהישג יד. 

בקבוצת ה-WHATSAPP של המנטורינג (לשעבר) הועלתה שאלה אם בא לנו להתאחד שוב ולחזור לשיגרה של מנטורינג. האמת שאני מתלבטת.

מתלבטת לגבי מנטורינג בכלל, ולגבי החזרה לאותו מנטור/מאמן בפרט. 

מצד אחד כל עוד אני מאמנת חשוב שגם אקבל ליווי והדרכה, בדומה לפסיכולוגים. 

במקרים מיוחדים אני עושה זאת אחד על אחד, אבל העבודה בקבוצה יש לה ערך מוסף - כשהקבוצה טובה - ונראה לי שארצה לחזור לזה.

אני הרי גם מתלבטת עדיין לגבי החזרה להתאמן בעצמי. בכל מקרה זה לא רלוונטי עד אחרי החגים אז עוד יש לי זמן להתלבט.

הגיעה גם הזמנה לקורס חדש, שנתי (פעם בחודש) לבוגרי אימושיין (גם מאמנים וגם אנשים שעשו רק את תכנית "נקודת מפנה") ולמרות שאפסיד את השיעור הראשון (נהיה ביפן בספטמבר) ביקשתי להירשם. בא לי להתעדכן ב"סאטיה", ללמוד עוד קצת, להתעמק עוד קצת, להתרענן. 

עם הדיאטה הולך לי מצוין בינתיים, אני מצליחה להיצמד להנחיות התזונתיות בלי להיות רעבה, בלי להימנע מהמאכלים שאני אוהבת, תוך שמירה על מסגרת הקלוריות היומית ואפילו ירדתי קצת כבר. 

אז מחר אבלה שוב עם הורי עם חכמוד ונשמותק, מחרתיים כולם יבואו שוב לארוחת ששי ערב כאן, ואז הורי יעברו לגור אצל אחי ליתרת השהות שלהם בארץ.

בשבוע הבא הנכדים שלי בחופש אז תהיה כאן "קייטנת סבתא", ואחרי כן הם טסים לשבוע לאי קוס (כן, קוס, נראה שהמלון בו הזמינו את החופשה תקין ועומד על תילו). 

נותר לנו להשלים את תכנון החופשה ביפן - המסלול כבר פחות או יותר מוכן, כרטיסי טיסה יש וגם ה-japan rail (עליו למדתי מאיגנציוס היקר) ....הגיע הזמן להזמין מלונות....

בגזרת החתולים אני מתלבטת אם להחליף את החול בארגז הפשוט כל 5 ימים או שזה יחזיק שבוע.....(המון התלבטות יש בפוסט הזה). אני תוהה אם להקדים תרופה למכה ולהחליף כבר, או לחכות עוד יומיים ולראות אם החתולה תסתפק בזה או ששוב תביע את מחאתה....

המשך שבוע טוב (עוד מעט סוף שבוע)........

וגם כאן

נחתנו ביום ראשון בשעות אחר הצהריים המוקדמות. יולי. כל עם ישראל יוצא לחופשה וחוזר מחופשה.

חיכינו יותר משעה למזוודות.

דווקא הנסיעה הביתה עברה מהר יחסית, למרות הפקקים הרגילים בדרך....

בבית חיכו לנו שני חתולים מתוסכלים.

אמנם השותף של T ואשתו ביקרו כאן בקביעות כל יומיים ווידאו שהכול כאן בסדר, אבל דווקא ביומיים האחרונים לפני חזרתנו קרתה תקלה.

היתה כנראה הפסקת מים ברחוב (או ביישוב כולו - זה קורה לא מעט), ומכשיר השירותים האוטומטיים לא הסתדר עם זה, מן הסתם, והוא הפסיק את עבודת הניקוי באמצע, והשאיר את הקערה מלאה במים חומים עכורים.

לא היתה לקטנים המתוקים ברירה, ושוב הם חיפשו לעצמם שירותים חלופיים.

הפעם, כיון שכל החדרים היו סגורים מפניהם, הם בחרו את הספה של הסלון.....😱

האמת - לא נורא. זו ספת עור ולכן שום דבר לא ממש נספג. ניקינו אותה באופן ממש יסודי, ואז...ניקינו שוב.

אבל את הלקח שלנו כבר למדנו.

כשניסע בפעמים הבאות נשאיר להם גיבוי מראש ארגז חול פשוט, וזהו. שניים אפילו.

ואני גם מרגישה צורך לפטור קצת את השותף ואשתו מהמטלה הזאת, ולחפש עזרה חלופית לטיפול בחתולים בהעדרנו.

כבר ממש לא נעים.

הבאנו להם שני בקבוקי יין נהדרים מתנה, כפיצוי, אבל בכל זאת - נראה לי שיש גבול לכמה שאפשר להעזר ברצונם הטוב.

הדבר השני שחיכה לנו בשובנו היתה הודעה מהמועצה על עדכון תעריף הארנונה שלנו, פלוס תשלום הפרשים מתחילת השנה.

לא סיפרתי על זה עד עכשיו, אבל בדצמבר האחרון קבלו כל תושבי היישוב הודעה שבקרוב יגיעו לבתיהם מודדים מטעם המועצה ותתבצע הערכה מחודשת של הגודל של כל בית.

המודד הגיע, מדד, ובמהלך ינואר הגיעה הודעה מן המועצה שהבית שלנו שהיה במקור 231 מטר מרובע, גדל ל-299 מטר מרובע בן לילה.

כשקראנו בעיון את השרטוטים ואת הפירוט שנתן המודד, התברר שהמרתף שלנו - שהוא כולו מחסן, בלי חלון ובלי כל יכולת לעשות בו שימוש למגורים, שכולל בתוכו גם את המקלט - ממ"ד תקני - שגם בו לא ניתן לעשות שימוש למגורים - חושב כחדר מגורים לכל דבר.

בנוסף חושבה גם המעלית לאזור מגורים.

ולנו עוד היה מזל, כי לבתים אחרים החשיבו גם את המרפסות הפתוחות כחדר מגורים.

המועצה השתוללה על תושביה, וקמה צעקה גדולה בפייסבוק של היישוב - בדרישה למדידה חוזרת ועצירה מיידית של כל התחשיב החדש הזה.

הגשנו "השגה" על תוצאות המדידה, צירפנו תמונות, הבענו תמיהה ופליאה על חישוב המרתף והמעלית כעל שטחי מגורים, וחיכינו בסבלנות.

ובינתיים כמובן שילמנו את מלוא הארנונה, כדי לא לצבור קנסות וריביות.

ביוני הגיעה תשובה מהמועצה: אכן אין להחשיב את המרתף/מחסן שלנו כשטח מגורים, ועל המעלית הם משום מה החליטו לגבות רק כ"חצי שטח מגורים" - לא ברור למה.

גודל הבית "התכווץ" בחזרה ל-252 מטר מרובע - לא אידיאלי אבל אפשר לחיות עם זה.

כעת, משחזרנו מחו"ל, חיכה לנו מכתב חדש, שקובע שביתנו הוא בגודל 285 מטר מרובע (מאיפה הם מביאים את המספרים האלה?), ולכן עלינו לשלם גם ארנונה מוגדלת, וגם הפרשים מינואר.

ובנוסף לכל הצרות, T לא יודע היכן שם את המכתב האחרון, בו כתוב שאושר לנו מטראז' של 252 מ"ר.

צלצלתי למועצה.

ענתה לי פקידה חביבה (שבידיה האמונות הפקדתי בינואר את ההשגה על תוצאות המדידה), חיפשה במחשב את הנתונים, והתחילה להסתבך.

"הכי טוב שתבואי, אני כאן עד 13:00" אמרה.

עזבתי את הכביסות, את הגיהוצים, את תשלומי החשבונות, את כל הדברים שאדם עושה כשחוזר מחופשה בת שבועיים.....

והלכתי למועצה.

היא קיבלה אותי באמת בחביבות. היא בדקה במחשב ומשהו לא הסתדר לה.

ואז היא בדקה בקלסרים.....

ואז היא גילתה משהו מאד מעניין.

במחשב עדכנו את גובה הארנונה המוגדל.

עדכנו גם את העובדה שהגשתי השגה.

מה שלא עדכנו כלל (לא לי ולא לאף אחד מהתושבים שהגישו השגה) היתה התשובה להשגה.

למזלי המסמך היה בקלסר.

למזלי במחשב היו מעודכנים גם כל התשלומים ששילמתי מאז ינואר.

"מסכנה" היא אמרה לי בחביבות, "כמה כסף שילמת למועצה...."

לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.

לקח לה שעה לעדכן את המספרים הנכונים במחשב, לעשות את כל ההפרשים (כולל ההפרשים בהיטל השמירה, שמחושב אף הוא לפי גודל הנכס)......

בסופו של דבר היא חישבה כמה כסף אני חייבת בארנונה עד לסוף 2017, כמה כסף המועצה חייבת לי - והציעה לי לסגור את החשבון אצלה באותו הרגע, ולא לקבל יותר תשלומי ארנונה עד לסוף השנה.

הסכמתי.

וליתר בטחון בקשתי עותק של מכתב התשובה של המועצה, בו מצוין במפורש שהבית שלי הוא בגודל 252 מ"ר........

היא יוצאת לגמלאות בסוף אוגוסט...מי יודע אם המחליפה שלה תהיה חביבה או סבלנית כמוה..........

וגם כאן