אחרי החגים כבר כאן וחזרנו לשיגרה שלנו.
חדר כושר, איסוף הנכדים מהגן, בישולים, ספרים, סדרות (כן, כן אני זוכרת שאני חייבת עדיין רשימה של סרטים שאהבתי), בלוגיה כמובן, אימונים (גם מתאמנת וגם מאמנת שוב) ומנטורינג...וכל זה בין לבין החדשות והרעות החולות שקמות עלינו לאחרונה.
ביום שלישי הארור שעבר אירע אחד הפיגועים ברעננה ממש היכן שהיינו יום קודם - T ואני, בתי וחכמוד! זה לא יגרום לנו להפסיק להסתובב שם, או בכל מקום, אבל זה מפחיד ובעיקר מעציב - ששוב נכנסנו לתקופה של פיגועים, פחדים, שנאה והסתה! ולא אכנס כאן לרקע והסיבות הפוליטיות ואחרות.
אני עדיין קוראת את "מלכת היופי של ירושלים" ולמרות שזה מאד זורם ומאד מעניין, יש לי כמה השגות לגבי הסגנון, שקופץ מתקופה לתקופה, מדמות לדמות, ולפעמים מדלג בצורה הזויה על פרטים חשובים (כמו - אחרי שהמשפחה עוברת לדירה בקינג ג'ורג', פתאום מתברר שהם נאלצו לחזור בחזרה לביתם הישן - וזה מסופר לגמרי כבדרך אגב).
לא יודעת אם הזכרתי ששוב נכנסתי למשטר של דיאטה (בעיקר הורדתי לחם, מתוקים ותוספות פחמימיות), כרגיל זה הולך ממש לאט ורק עכשיו (אחרי כמעט חודש) ירדתי את הקילו הראשון. זה מאד קשה כאשר יורדים (במקרה הטוב) קילו בחודש, ואני מאד מקווה שהפעם אצליח להחזיק כמה חודשים....
עוד משהו שהחזיק אצלי כמה שבועות אבל נראה לי שאוותר עליו בסוף הוא משטר של no poo אותו הכירה לי voyager היקרה בפוסט סיכום השנה שלה. במשך חודש חפפתי את הראש עם סודה לשתייה וריככתי את השיער עם חומץ תפוחים - זה דווקא הלך לא רע ואפילו התגברתי על התקופות בהן השיער היה שמנוני נורא, אבל הגעתי למסקנה שזה לא שווה את הטירחה. לא חל שיפור כלשהו במראה או במרקם של השיער שלי, ולא בגירוד הקרקפת (שבגלל זה ניסיתי את התרגיל הזה מלכתחילה) - יש לי נטייה לסבוריאה שאמנם לא התפתחה בינתיים אבל בחודשים האחרונים החל גרד מעצבן שחששתי שיוביל לסבוריאה והייתי מוכנה לנסות הכל. טוב - אז הניסיון הזה כנראה הסתיים ואני חוזרת לשמפו ומרכך.
בשבת עברו כאן המחותנים שלנו, בדרך לאירוע במרכז (הם גרים בצפת), והמחותן שלי עשה מצווה וכיוון לי את הצ'לו. מאז שעזבתי את העבודה אני מתכננת לחזור לנגן גם בצ'לו (אחרי שחזרתי לגיטרה כבר בשנה הראשונה של החופש, ולאחרונה גם לשירים הישנים שאני עצמי כתבתי), חידשתי את המיתרים וקניתי שרף לקשת - אבל בשום אופן לא הצלחתי לכוון את הצ'לו, והמחותן שלי שמע את זה ובהזדמנות הראשונה שיצא לו לעבור כאן, הוא עשה זאת. הוא מורה לכינור אז מכיר היטב כלי מיתר, והוא גם נתן לי כמה טיפים כיצד להתאמן וכיצד להיכנס בחזרה לענינים בלי לגרום נזק (בפעם האחרונה שחזרתי לנגן בצ'לו, פיתחתי דלקות קשות בכתפיים). אז עכשיו יש לי "משטר" חדש - כל יום 10 דקות של נגינה, בהתחלה רק הקשת, לאט לאט גם יד שמאל - סולמות, תרגול של תנועות קשת שונות...ורק אחר כך לפתוח את חוברות התווים הישנות. איזה כיף!!!!
ובשבוע הבא אנחנו נוסעים לחו"ל. כבר הרבה שנים שאנחנו חולמים לנסוע לאיי הגלאפגוס והשנה סוף סוף החלטנו לעשות זאת.
בני טייל שם כאשר נסע למרכז ודרום אמריקה אחרי הצבא, והחוויות שלו שם (והתמונות) עשו עלינו רושם עצום וחשק לנסוע גם.
הזמנו מקומות על סירה (קטנה יחסית, 16 איש) שעושה סיור בין האיים במשך שבוע.
כיוון שהטיסה ארוכה מאד, החלטנו לחלק את המסע לשניים.
בשבת הקרובה נטוס קודם כל למיאמי, שם נשהה חמישה ימים ונתייר קצת, וגם נתגבר על הג'ט לאג.
בני וכלתי הצליחו לפנות לעצמם כמה ימים והם יטוסו למיאמי מבוסטון לפגוש אותנו.
לקחנו לנו דירת 3 חדרים דרך AIRBNB, שני חדרי שינה, סלון , מטבח, בבניין מטופח עם חדר כושר ובריכה וסאונה וג'קוזי 3 דקות הליכה מחוף הים ב- Sunny Isles Beach. שכרנו רכב, ואנחנו מתכננים לבלות, לנוח, לטייל, קצת שופינג (לא יותר מדי) וליהנות מזמן איכות עם בננו ואשתו.
כך יצא שבילינו עם בתי והמשפחה בתחילת החודש ונבלה עם בני ואשתו בסוף החודש. איזה כיף!
משם נטוס לגלאפגוס (דרך קולומביה ואקואדור), נשהה שני לילות במלון על האי Santa Cruz, ממנו נצא לשייט.
T כבר הצטייד בעוד עדשה למצלמת הקנון המקצועית שלו, וגם רכש מצלמונת לצילום תת ימי. בשייט עוגנים בכל פעם באי אחר מבין קבוצת האיים ויוצאים גם לסיורים רגליים וגם לשנורקלינג (ואולי T יצא גם לצלילות ממש, אם זה יסתדר).
כיוון שהטיסה בשבת לפנות בוקר, והכרזנו שאנחנו לא נארח בששי בערב לארוחה, הודיעו בתי וחתני שאנחנו מוזמנים לאכול אצלם. נראה שהם באמת לא הרגישו נוח עם מה שקרה בפעם הקודמת עם ארוחת הערב, ומחפשים לכפר על כך 
.
אז נראה לי שזהו - מקווה שיהיה שבוע רגוע - יחסית - למרות שאני לא מהאופטימיים (יותר חושבת על עצמי כריאלית) - מאחלת לרוחות להרגע, להוזים להתפכח, לכוח הטוב והאהבה להתגבר על הפחד והשנאה
וכמו שטליק תמיד מסיים את הפוסטים שלו: תהיו טובים 
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
