לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 66

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2020    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אורחים, נכדים וחיילת


האורחים שלנו נחתו בששי אחרי הצהריים, ואחרי המתנה ארוכה באלדן בשדה התעופה הם יצאו לכאן, ובסופו של דבר הגיעו - אמנם עשו עיקוף מעורר התפעלות (כי הווייז לא עבד לו וכמובן שהוא לא התקשר לבקש רענון להוראות ששלחתי לו כבר במייל) אבל הגיעו בזמן לארוחת ערב ששי.

 

הארוחה היתה כיפית מאד, האווירה היתה נהדרת - הילדים שלו (בת 5 ובן שנה וחצי) מתוקים מאד (והילדה חכמה ברמות אחרות) - אמנם אין להם גבולות או משמעת בשיט, אבל הסתדרנו.

 

הם באמת חמודים וגם מאד מנסים להתחשב, הילדים שלהם זקוקים נואשות לתשומת לב - גם מהסוג החיובי - לשבת איתם, לדבר איתם, לצייר איתם, להקריא להם סיפור, לשחק משהו, לנדנד על הנדנדה (כן - בן השנה וחצי עולה לבד על הנדנדה בחצר שלנו ואני מתפללת שהוא לא יתרסק) - וגם מהסוג המשמעתי - אף אחד מהילדים לא מתייחס להורים כשהם אומרים משהו, אם זה כן או לא, תעשה משהו או אל תעשה משהו - הם מותחים את הגבולות כמה שהם יכולים כי הם מחפשים אותם (את הגבולות, וגם את ההורים - שנוכחים נעדרים) - ולא ממש מוצאים.

 

והצרה הכי גדולה - לאשתו של בן הדוד כנראה נקרע עור התוף בעת הנחיתה בנתב"ג - אז בפועל היא סובלת מרגע שהם הגיעו. דרך חברים וקרובי משפחה רופאים השגנו לה אנטיביוטיקה וטיפות אנטיביוטיות (לפי המלצת חבר רופא א.א.ג מאנגליה) אבל היא ממש סובלת והיום כבר ניסינו להשיג להם תור אצל א.א.ג ומשום מה אף אחד לא זמין. שלא נדע, אפילו גיליתי ככה שהא.א.ג הוותיק והמעולה שהיה לי נפטר לפני שבוע. בקופת החולים שלנו המליצו לנו פשוט לקחת אותה לבית חולים. לא יודעת למה בן הדוד מתמהמה עם זה, ממשיך לנסות עוד קרובי משפחה ועוד חברים שישיגו תור אצל א.א.ג שהם מכירים - לדעתי עוד היום חייבים לקחת אותה למיון. אבל הם עצמאיים, יש להם רכב, הוא רופא בעצמו (קרדיולוג) והם ילדים גדולים ויחליטו בעצמם.

 

אנחנו הבהרנו להם בצורה החביבה ביותר אבל הברורה ביותר שכיף לנו שהם כאן אבל הילדים באחריותם (וההורים שלו בארץ, הגיעו גם הם לחתונה המשפחתית) כאן ליד במלון בנתניה אז אם הם צריכים להשאיר עם מישהו את הילדים - בבקשה לסבא וסבתא שלהם), וכמו כן חידוש המלאי במקרר - של אותם מצרכים שהם צורכים בכמויות לא הגיוניות: למשל, התינוק הזה שותה בערך 2 ליטר של חלב ביום, ויחד הם סיימו שתי חלות בסופשבוע הזה (אנחנו לא ממש צרכנים של לחם). זה לא אומר שאנחנו לא מציעים להם שתייה, או לא יושבים איתם יחד לארוחות (ו-T הכין אתמול פיצה - כמה פיצות - וגם הזמנו את ההורים שלו לארוחת ערב), אבל הם מבינים שיש לנו גבולות לגבי רמת האירוח. וזה מסתדר.

 

לקח להם שעות לצאת היום מהבית, ודווקא הבוקר בתי הביאה את נשמותק לכמה שעות כי כאבה לו הבטן ואתמול הוא הקיא והרגיש ממש לא טוב ולא אכל כלום והיא היתה חייבת להיות כמה שעות בעבודה.

 

הילדה - שכמו שהיא חכמה ויפה ומתוקה ככה היא לא מפסיקה לדבר ולשאול שאלות ולצרוך תשומת לב  - והילד, שלא הפסיק לבכות, כנראה כי הוריו היו טרודים בדברים אחרים, מאד הפריעו לנשמותק - שגם רגיל לאווירה רגועה יותר וגם פשוט היה סמרטוטי. עזבתי הכל ופשוט ישבתי איתו, סיפרתי לו סיפורים (בתוך הבלגן והרעש) וביקשתי בעדינות מהילדה לזוז בכל פעם שהיא הסתירה לו את הטלוויזיה, והסברתי לה בסבלנות שהוא לא מרגיש טוב - ובסוף ההורים התארגנו ויצאו והיה פה פתאום שקט.

 

הילדה הזאת באמת מדהימה. כבר כשהם הגיעו היא התעדכנה בשמות של כולנו ומה תפקידנו במשפחה (כולל התזזיתית, שהיתה נבוכה מהשאלה ושאלה אותי מה לענות - אמרתי לה adopted daughter ונראה לי ששתיהן אהבו את התשובה). אחרי כן היא ראיינה כל אחד לגבי מה הוא עשה היום (ממש כמו מבוגרת), ומתי יום ההולדת שלו (והיא זוכרת - לא רק את התאריך, אלא היא יודעת לומר לך באיזה יום בשבוע זה נופל השנה).

 

בשבת ברחנו לחדר כושר לכמה שעות, וכשחזרנו אכלנו כולנו צהריים ביחד. היא שאלה אותי האם השעה 12:00 וכשאמרתי שלא, שכבר 13:30, היא שאלה אז למה אנחנו אוכלים צהריים עכשיו. מאד הטריד אותה שלא אכלנו ב-12:00 ודי חפרה על זה, ובסוף אמרתי לה שעוד מעט 12:00 באנגליה וזה הרגיע אותה.

 

לגבי התזזיתית לכאורה שום דבר לא השתנה - אבל משהו אצלי השתנה. משהו נרגע. משהו בי הבין שהיא כמו שהיא, ואולי לא נצליח באמת "להציל" אותה מעצמה או מנסיבות חייה, אבל כל עוד אנחנו מקבלים אותה כמו שהיא ודואגים לה ואוהבים אותה - אנחנו עושים משהו טוב.

פעם ביומיים בערך היא מתפרקת לגורמים, ולא משנה מה הטריגר שגורם לזה. היא בוכה, צועקת, מאשימה אנשים או חברות (למשל החברה הסלולרית שלה) בדברים שהיא בעצם אחראית עליהם (היא גומרת את כל חבילת הנתונים שלה לפני שנגמר החודש ומתפלאת שאחר כך הם מחייבים אותה בתוספת). למדתי לא להתרגש מזה. נותנת לה לשפוך, משקפת אותה, ואחרי שהיא נרגעת (ולאחרונה היא נרגעת קצת יותר מהר) אני מחבקת אותה, אומרת לה שזה קורה לפעמים וזה בסדר, אנחנו מסוגלים להכיל את זה ואוהבים אותה בלי קשר. נראה שזה עוזר במשהו.

היום עשיתי ניסוי (שאני מקווה לא יהיה חד פעמי) - הלוויתי לה כסף לקנות בגד חדש לחתונה המשפחתית. נגמר לה (כמובן) הכסף והמשכורת (עבודה + צבאית) ייכנס רק בתחילת החודש (החתונה ב-31/5). אמרתי לה שזו הלוואה ושאני מצפה לקבל את הכסף בחזרה ברגע שנכנסת לה המשכורת לחשבון. אמרתי לה שזה קשור לאמון שהולך ונבנה ביחסים ביננו.

נראה מה יהיה.

אני מאד רוצה לשבת איתה על תקציב וללמד אותה איך לתכנן את ההוצאות שלה ולסדר אותן לפי סדר עדיפות - בשלב ראשון אפילו רק להסתכל על ההוצאות שלה ולהבין כמה הלך על כל דבר - אבל כרגע היא בהתנגדות, היא עוד בשלב של "ההורים שלי אמורים לספק לי כל מה שאני צריכה או רוצה, ולכן אני מפצה את עצמי וקונה מה שבא לי" ומסרבת לקחת אחריות על עצמה בתחום הזה. אז אני לא לוחצת. אני לא רציתי להיות "מאפשרת" ולהלוות לה כסף לאחר שגמרה אותו לפני סוף החודש, אבל באמת שאין לה בגד סביר (לא חושפני מדי) ללבוש בחתונה ואני מבינה שחשוב לה לעשות על המשפחה המורחבת רושם טוב.

 

לגבי האימון - הבנתי שהייתי צריכה להתבונן על האפשרות של "מותר להחליט להפסיק לאמן" כדי להבין שאני כן רוצה לאמן. הייתי חייבת לחקור את ה"אני לא מאמנת מספיק טובה" כדי להבין מה זה אימון ומדוע מה שאני עושה הוא לא רק מספיק טוב אלא גם עוזר למתאמנים שלי להכיר את עצמם ולהתקרב לעצמם ולפרוץ דרך. פניתי לחברה מקבוצת המנטורינג שהציעה לקשר אותי עם בתי ספר שאולי מעונינים לאמן את צוות המורים - בתרומה.

 

שמעתי סוף סוף מרוני גלבפיש, אליה פניתי לפני כמה שבועות בשאלה אם היא מתכננת אולי סדנת כתיבה כאן באזור - ונרשמתי בינתיים לסדנא חד פעמית שהיא עורכת באבן יהודה ביום ראשון הבא. אם יהיו מספיק נרשמים, היא אמרה, ייתכן שהיא תפתח כאן סדנת כתיבה יוצרת. התרגשתי. מקווה שזה יהיה כיף ושיהיה לזה המשך.

 

זהו - וכמו שטליק אומר תמיד - תהיו טובים 😊

וגם כאן כמובן

נכתב על ידי , 29/5/2016 18:17   בקטגוריות אורחים, אימון, בריאות, החיילת שלנו, זמן איכות, חפירות, ילדים, כתיבה, מערכות יחסים, משפחה, נכדים  
41 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-31/5/2016 12:41
 



יומן מסע בהמשכים - על החוויה שלנו עם AirBnb


על Airbnb שמעתי כבר לפני כשנתיים, נדמה לי אפילו כאן בבלוגיה, אולי אצל חגית....

מדובר במיזם שבו אנשים מציעים חדר בביתם או דירה או בית לנופשים במקום שהייה בבית מלון.

יש לזה כל מיני ואריאציות, אבל בשורה התחתונה מה שחשוב זו באמת השורה התחתונה: זה הרבה יותר זול מבית מלון.

במיוחד בארה"ב, שם בנוסף למחיר החדר יש גם מסים על מסים שונים - שמקפיצים מאד את המחיר.

האמת שזה הימור. אנשים מפרסמים את דירתם, בדרך כלל מצרפים תמונות ותיאור של מה יש לדירה להציע, גם בריהוט ואיבזור וגם מבחינת הסביבה, אבל אי אפשר באמת לדעת מה נקבל והאם באמת קיים אמת בפרסום.

מה שעודד אותנו היו המשובים - ה-reviews - שלקוחות כתבו על כל אתר.

 

בפעם הראשונה שניסינו את העניין זה היה באוקטובר במיאמי, וזה היה מאד מאד מוצלח.

לא שלא היו תקלות קטנות - תמיד יש משהו טעון תיקון, והאמת היא שבעל הבית לא תמיד יודע - והוא תלוי במשוב שהוא מקבל (ולעיתים קרובות לא מקבל) מאורחיו. ברז שדולף, מכונת כביסה שלא עובדת תקין - הם בהחלט תקלות שעלולות לקרות, זה לא נעים אבל אפשר לחיות עם זה.

במיאמי קיבלנו דירה בבניין דירות עם שוער, חניית valet, חדר כושר ובריכה. המטבח היה מאובזר קומפלט וגם חלק מהמוצרים הבסיסיים כמו קפה וסוכר היו בו. זו היתה דירה עם שני חדרי שינה, שני חדרי אמבטיה, וסלון נהדר עם מרפסת עם נוף לים, מרחק דקת הליכה מחוף הים, וכמה דקות הליכה למרכז הקניות המקומי. באמת שלא יכולנו לבקש יותר.

על הדירה שילמנו חצי ממה שהיינו משלמים על שני חדרים במלון (היינו עם בני וכלתי).

 

ראינו כי טוב, וגם בניו אורלינס החלטנו להזמין לנו דרך Airbnb.

מצאנו בית עם שלושה חדרי שינה (באיזשהו שלב חשבנו שהורי אולי יצטרפו אלינו לטיול הזה), שני חדרי אמבטיה, ובריכה. בתמונות היה גם פאטיו יפה עם גריל. הבית היה ממוקם מחוץ לעיר, בשכונה בשם Arabi, שסבלה מהצפה של מעל ל-3 מטר של מים בזמן ההוריקן קטרינה.

באתר של Airbnb היו משובים מצוינים על השהייה בבית, והמחיר היה טוב, יחסית.

כאשר הגענו לבית ההתרשמות שלנו היתה הדרגתית.

העין החדה שלי מייד זיהתה שהבית לא נקי, אבל רק עם הזמן הבנתי עד כמה.

הרצפות היו דביקות וכך כל המשטחים (שיש, שולחנות....אתם מבינים לבד). מייד פרצתי בניקיון מינימלי כדי שנוכל בכלל לגור שם.

פתחי האוורור של המזגן ויונק האוויר במקלחת היו סתומים מרוב לכלוך.

חלק ניכר מהנורות בבית היו שרופות, כך שהיתה לנו תאורה חלקית בלבד.

במטבח המכשירים עבדו, אבל היו מעט מאד צלחות, כמעט ולא היו כוסות, וכמעט לא היו סירים או מחבתות. או קערות. מה שכן מצאנו בארונות המטבח, בשפע הזוי משהו, היו מכסים. מכסים של קופסאות פלסטיק. מכסים של סירים.

הבחורה שהיתה איתנו בקשר לא היתה בעלת הבית, היא כנראה היתה שכנה שבעל הבית העסיק לניהול הבית.

היא היתה אחות במקצועה ועבדה בלילות. היה נשמעה נחמדה אבל לא באמת היה לה מושג כנראה מה נדרש כדי לנהל בית כזה.

יצאנו החוצה לבדוק את החצר וה....בריכה. אז התברר שהבריכה בכלל אצל השכנים. אולי גם בית השכן היה שייך לאותו בעל בית, אבל זה לא תיאור מדויק של "בית עם בריכה".

הפאטיו עם הגריל שנראה כל כך נחמד בתמונות, התברר שהוא בעצם יושב על החניה של שכנים אחרים...

מי אמר אמת בפרסום?

באותו ערב התברר שהאמבטיה בחדר הרחצה של בני וכלתי סתומה, וגם היא מלוכלכת. היה כבר מאוחר ולא רצינו להפריע לבחורה, אז הם התקלחו אצלנו.

לקח יומיים עד שהיא שלחה מישהו שפתח את הסתימה (והשאיר את הטינופת, והיינו צריכים לפנות אליה שוב כדי שתשלח מישהו לנקות). אגב כל ההתכתבות הזאת היתה דרך האתר של airbnb, כך שהיה לנו תיעוד על הכל.

שלושה ימים שהינו כך בבית, ולאחר שהסתימה באמבטיה נפתחה והיא גם נוקתה - התברר שכלל לא מגיעים לשם מים חמים.

זה היה הקש ששבר את גב הגמל שלנו, יצרנו קשר עם הנהלת Airbnb עצמם ושטחנו בפניהם את כל טענותינו. אמרנו להם שאנחנו לא מוכנים להמשיך לשהות בבית הזה, והנציג שלהם חזר אלינו מייד - אדיב וענייני - והודיע שהוא מקבל את כל טענותינו והוא יטפל בנו.

בשלב ראשון הוא אמר שנמצא לנו בית אחר, ואם המחיר שלו יהיה גבוה מהמחיר ששילמנו, הם (Airbnb) ישלימו את ההפרש.

בשלב שני הוא הודיע שבעל הבית יחזיר לנו את הכסף על הימים בהם לא נשהה בבית (שילמנו הכל מראש).

הוא שלח לנו כמה הצעות, ובאמת אחד הבתים שהוא הציע יצא רק באותו היום לשוק.

התברר שזה היה בית פרטי של בחור צעיר (בשנות העשרים לחייו), שהוא החליט להשכיר דרך האתר בסופי שבוע של פסטיבלים בלבד.

הבית היה חדש, אחרי שיפוץ, מרוהט ומאובזר ברמה הכי גבוהה שיש, ממוקם בשכונה בשם Garden District בניו אורלינס עצמה.

ניכר היה שיש לבחור טעם טוב והרבה כסף. המטבח היה מאובזר ברמה גבוהה, וניכר היה שפרט לשתייה חריפה וחימום במיקרוגל הוא לא משתמש בו. לא היתה מכונת קפה (אביזר שקיים בכל בית ובכל חדר מלון כמעט בארה"ב) אבל היו מלא "סוודרים" לפחיות בירה. שתי מגרות מלאות.

 

בכל חדר בבית פרט למטבח היתה טלוויזיה. בסלון היא היתה מסוג 4K. וכו כו - הבית היה בית חלומות. המיטות היו נוחות ברמה אחרת. חדרי האמבטיה היו חלומיים. בקיצור - הבית הזה יותר מאשר פיצה על החוויה העגומה ב-arabi.

 

אבל מה שהטריד אותנו היה משהו אחר לגמרי.

בסוף הטיול כתבנו משובים על שני הבתים. המשובים היו מפורטים ומדויקים אבל מנומסים ועניניים, כאשר עבור הבית המוצלח הוא גם השתמש בסופרלטיבים לשבח הן את הבית והן את בעל הבית - שבא לקראתנו בכל דרך אפשרית. עבור הבית הלא מוצלח הוא כתב שהמנהלת השתדלה לסייע אך בפועל היה זה בית שלא ראוי למגורים במצבו הנוכחי.

 

המשוב הטוב פורסם מייד באתר Airbnb?

המשוב הגרוע - לא פורסם מעולם.

הפניות ל-Airbnb בעניין הזה לא נענו.

 

בצר לנו, פנינו לפייסבוק. כתבנו באתר של Airbnb על החוויה שהיתה לנו בבית הזה, על הטיפול המעולה שקיבלנו כאשר התלוננו, אבל תמהנו על כך שה-review שלנו לא פורסם עבור הבית, והוא ממשיך להיות מוצע לציבור רק עם המשובים החיוביים ועם ציון גבוה, שלא משקף את המציאות.

 

בתשובה קיבלנו את התקנון למשובים של Airbnb, לכאורה מסבירים את אי פרסום המשוב שלנו בכך שהשתמשנו בשפה לא ראויה, מפלה, וכו.

 

ידענו שלא בזה מדובר וביקשנו מהם שיצביעו במשוב שלנו על המילה או המשפט שגם לפסילתו. עד עכשיו אנחנו מחכים לתשובה.

 

בינתיים על הפוסט שלנו בפייסבוק הגיבו כבר לקוחות נוספים שהתארחו בבית הזה מאז ונפלו גם הם. הם אמרו שהבית לא ראוי למגורים, והציון באתר והמשובים המפורסמים שם אינם משקפים את זה.

 

כרגע אנחנו בתחושה שאין קשר בין המשובים והציון באתר Airbnb לבין המציאות - וזה עניין של מזל - הימור ממש - על איזה בית אתה נופל.

מאכזב

מאד מאכזב

 

וגם כאן כמובן

נכתב על ידי , 27/5/2016 18:34   בקטגוריות חו"ל, חופשה, זמן איכות, סדר וניקיון, צרכנות, שחרור קיטור  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-29/5/2016 18:35
 



יומן מסע בהמשכים - ניו אורלינס הסטאלבט הגדול - חלק שני


ביום השלישי בניו אורלינס הזמנו מקומות בסיור מודרך במיניבוס שעובר בכל האזורים החשובים והאטרקטיביים של העיר, וגם מספר קצת על ההיסטוריה של העיר. זה היה מרתק. עשיתי את הסיור הזה (או דומה לו) לפני עשרים שנה כשהייתי כאן בכנס הראשון שלי, וזכרתי חלק - אבל לא הכל - וגם נוספו אתרים חדשים וכמובן גם היסטוריה: בעיקר קטרינה. 

היה לנו מדריך מצוין, שידע להכביר מידע בלי לייגע, ועם הרבה הומור. 

בין היתר בסקירה ההיסטורית שמענו איך לואיזיאנה היתה בעצם טריטוריה צרפתית (נקראה על שם לואי הארבע עשר מלך צרפת), איך המילה קריאולי (שכיום מאפיינת את האנשים ואת האוכל המקומי) משמעותה פשוט "מהמושבות" (colonies), ומדוע לשחורים (או שחורים מעורבים) כאן היו מאז ומתמיד זכויות והשכלה ומעמד, בניגוד לשאר ארה"ב. זה היה מרתק. 

לאחר שלואיזיאנה נמכרה לארצות הברית על ידי נפוליאון והחלה בנייה מאסיבית של החלק האמריקאי של העיר, לא הסתדרו התושבים המקומיים (צרפתים במקורם ובתרבותם שהתערבבו עם שחורים וספרדים) הוחלט - על פי המדריך שלנו - לסלול תעלה שתפריד בין שני החלקים של העיר. אך כיוון שלא היה באמת תקציב לסלילת התעלה, הם הסתפקו בסלילת שדרה רחבה וקראו לה canal street

 

אין לי מושג עד כמה הסיפור הזה מדויק 😉

אגב על canal street יש קאזינו, למרות שההימורים אסורים בלואיזיאנה. איכשהו הם הצליחו להגדיר אותו כך שבעצם מדובר ב.....משחקים gaming ולא הימורים 😕 אבל בעצם זה קזינו לכל דבר!

 

ישנן גרסאות שונות מדוע בתי הקברות של ניו אורלינס בנויים כולם מעל לאדמה - אבל כולן קשורות בצורה כזו או אחרת לעובדה שכל כמה זמן יש שם הצפות. בכל מקרה בתי הקברות שם הם אתרי תיירות ועלייה לרגל. מי שהפרוטה מצויה בכיסו בונה קבר משפחתי, או אישי

 

 

ולפשוטי העם יש "שיכונים". אבל גם אלה וגם אלה בעצם משמשים לקבורה חוזרת של הדורות הבאים. אחרי X שנים שנקבעו בחוק, משמש אותו ארון קבורה ואותו "תא" קבורה מישהו חדש, לאחר שעצמותיו של הדייר הקודם נטמנות באדמה מתחת לאותו קבר. מוזר ביותר

 

 



כיוון שבתקופה מסוימת הוערך המיסוי על הבתים על פי רוחב חזית הבית, ניבנו שכונות שלמות עם בתים צרים מאד וארוכים מאד, שהכניסה לכל חדר היתה מהחדר הקדמי וכן הלאה. זה נראה מאד מוזר.

 

 

הסיור עבר ליד המוזיאון הלאומי של מלחמת העולם השניה, והמליץ עליו ביותר. ובאמת ביקרנו שם למחרת, היום הגשום היחיד שפקד אותנו בביקור בעיר. ניו אורלינס זכתה בכבוד של בניית המוזיאון הזה משום שהיא העיר בה נבנו סירות ה-Higgins אשר אפשרו להנחית חיילים וציוד ממש על חופי אירופה ואיי האוקיינוס השקט, ותרמו באופן בולט וברור לניצחון בעלות הברית במלחמה. 

 

במוזיאון לאמנות לא ביקרנו, אבל גן הפסלים שלידו היה מרתק. צירפתי כאן רק כמה דוגמאות.

 

זהו איש שיושב ומחבק את ברכיו, שבנוי כולו מאותיות

 

 

כאן יש המון אנשים שיושבים איש על כתפי רעהו....

 

נהנינו מהאתרים, נהננו ממזג האוויר, מהאוכל, מהאווירה ומהמוסיקה בשפע שהיתה מצויה בכל מקום. אבל כמובן בעיקר נהנינו להיות יחד עם הבן ואשתו.

 

זה נכון שאנחנו משוחחים כל שבוע לפחות פעם או פעמיים, בסקייפ או בוואטסאפ - אבל זה לא אותו הדבר כמו להיות ממש יחד. לדבר ולצחוק ולטייל ולהתלבט יחד איתם על כל מיני דברים. אני אוגרת ואוצרת את הרגעים האלה.

אחד הנושאים שעלה היה הצורך שלהם לעבור לדירה גדולה יותר - הם חיים במרכז בוסטון בדירת סטודיו. זה אומר, בין היתר, שכאשר אחד מהם רוצה ללמד או להתאמן השני צריך לצאת מהבית (או לשבת בחדר האמבטיה).

 

זוג חברים שלהם, שלחוצים מאד כלכלית, הציעו להם לשכור יחד דירה גדולה או בית למשך שנה - לחסוך בהוצאות. היו לנו המון שיחות בטיול הזה על העניין הזה - האם היום, כשהם נשואים שנה וחיים יחד כבר שלוש שנים בלי שותפים אחרים הם מסוגלים לחזור לחיות עם שותפים. החיסכון הכספי מאד קרץ להם, אבל לנו לא נראה שזה משהו שכדאי להם לעשות - ושאם יתברר שזו טעות, זו תהיה טעות שהם יהיו תקועים איתה במשך שנה שלמה (ועלולה גם להשפיע על היחסים ביניהם). לשמחתי אתמול הם הודיעו סופית לחברים ההם שהם יורדים מן העניין.

 

נושא נוסף שעלה הוא לימודי הדוקטורט של כלתי. לאחר שנה של הפסקה, היא חושבת שהיא מסוגלת לחזור לאוניברסיטה ולסיים סוף סוף את התואר. מה שהיה הוא שהיא דחתה את הקורסים התיאורטיים עיוניים (במוסיקה) לסוף התואר, וכאשר הגיע לזה סוף סוף החומר פשוט לא הצליח להיקלט אצלה בראש. זה נשמע מוזר כשמישהי בעלת תואר שני מספרת שקשה לה להתרכז וללמוד, אבל הבנתי ממנה שגם בזכות האינטליגנציה הגבוהה שלה וגם בזכות זה שבכל זאת זה תואר במוסיקה - איכשהו היא הצליחה כל השנים לדלג מעל המהמורות שהן כנראה בכל זאת ליקוי למידה כלשהו או הפרעת קשב וריכוז שמעולם לא אובחנה.

 

כבר לפני שנתיים, כשהחלו החריקות, המלצתי לה בעדינות לנסות לקחת רטלין או משהו דומה, רק לראות אם זה משפר את היכולות שלה. בתקופה ההיא היא לא היתה כנראה במצב הרגשי נפשי המתאים לנסות את זה.

 

בשנה שעבר היא עזבה את הלימודים (המשיכה להיות רשומה לקורס אחד, כדי לשמר את מעמד הסטודנטית), התחילה טיפול פסיכולוגי (וגם אימון - דרך הסקייפ עם חברה שלי מהקורס) והיום היא חושבת שהיא מוכנה לנסות לגמור עם זה. וגם הסכימה לקחת כדורים.

 

 

בני ובעלי היו מאד סקפטיים לגבי העניין הזה, לא באמת מבינים מה השתנה פתאום שאיפשר לה לנסות לחזור ללימודים. אני מניחה ששניהם גם דאגו לעניין הכספי (אוניברסיטה בארה"ב עולה המון כסף, ואת המילגה שלה היא סיימה מזמן). אבל היא הבטיחה שהיא תשב על החומר של הקורס שבו נכשלה לפני שעזבה ותנסה לראות אם עכשיו היא מסוגלת לקלוט את החומר ולעשות את המבחן, ורק אם זה ייראה מבטיח - היא תירשם.

 

זה אומר שהיא לא תגיש כרגע את הבקשה לויזת אמן (ויזה שתאפשר לה לעבוד מעבר לעבודות של סטודנטים) כפי שבני הגיש. אגב אנחנו מחזיקים אצבעות באמת שהוא ייענה בחיוב, וכך יוכל לעבוד ולחיות בארה"ב לפחות בשלוש השנים הקרובות.

 

שיחות כאלה וגם כמובן סיפורים על הנכדים (האחיינים האהובים שלהם) ועוד ועוד שזרו את הבילוי המשותף שלנו בהרבה תוכן - ונהנינו הנאה אמיתית.

 

ביום האחרון שלנו בניו אורלינס היינו בפסטיבל הג'אז Jazz Fest שנערך במגרש מרוצי הסוסים - כרגיל קיבלנו טיפים מצוינים מנהגי האובר והליפט, קנינו כסאות מתקפלים בכמה דולרים ב-walmart וכובעים (נגד השמש) וכמובן קרם הגנה...ובילינו שם יום שלם, נודדים ממופע למופע - חלק נהדר וחלק סתמי. הרבה גאז' לא היה שם, אבל היו מופעים אתניים רבים וגם רוק ישן וטוב. בסוף היום היו שני מופעים מרכזיים - פול סיימון ולורן היל. בחרנו לשמוע את פול סיימון, ובסך הכל נהנינו אבל....נו, טוב, הוא כבר זקן וזה לא מה שהיה ....אין מה לעשות. חזרנו ל-AIRBNB החדש שלנו עייפים אך מרוצים, ולמחרת טסנו יחד לבוסטון, כי לשניהם היו "גיג"ים (מופעים) בשבת אבל היו פנויים יחסית ביום ראשון, אז בילינו עוד יום אחד בבוסטון לפני שטסנו בחזרה ארצה.

על היום הבודד שבילינו בבוסטון ועל הסיפור עם ה-AIRBNB....בפוסט הבא

 

וגם כאן כמובן

נכתב על ידי , 26/5/2016 11:48   בקטגוריות זמן איכות, חו"ל, חופשה, טעם החיים, מערכות יחסים, משפחה  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-28/5/2016 17:46
 



  
דפים:  
52,446
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)