יוצאת לדרך חדשה

פתאום באמצע כל הפעילות, אירוח ההורים, מסיבת ההפתעה של גיסתי, עוד אירועים משפחתיים כאלה ואחרים, איסוף הנכדים מהגן ועוד ועוד אני מוצאת את עצמי לבד בבית.

T הלך לקאנטרי, בתי באה לאסוף את הורי אליה הביתה לבילוי זמן איכות עם הנינים  - ואני נשארתי כאן, מגיע אלי מתאמן בשש.

אוהבת להיות לבד בבית. 

אני לא עושה כמעט שום דבר שלא הייתי יכולה לעשות גם לולא הייתי לבד - אבל בכל זאת יש איזה חופש מתוק בלהיות לגמרי לבד. 

ניגנתי קצת והקלטתי לעצמי עוד שיר. לאט לאט אני מקליטה לעצמי את כל השירים שלי. בני סיפר שהוא מקשיב להם ונהנה. 

בשבוע שעבר התחילו אצלי שני מתאמנים חדשים. אחת הופנתה אלי על ידי בעלה שעבד איתי במקום העבודה הקודם.

השני הוא מתאמן בתרומה לקהילה - יש לו תפקיד חינוכי התנדבותי בקהילה, ואני מאמנת אותו בחינם. זה חלק מתהליך ההסמכה שלי כמאמנת אבל באמת יש משהו חשוב באימון מישהו - למשל מורה או מנהל בית ספר או ראש שבט בצופים - שהטרנספורמציה שלו תשפיע לטובה על הרבה אנשים. 

היה לי ממש כיף לפגוש אותם ולבצע את פגישת ההיכרות בשבוע שעבר, וקבעתי עם שניהם פגישה שנייה השבוע.

המתאמנת הגיעה עם ספקות - היא לא בטוחה שהאימון הספציפי הזה הוא מה שהיא רוצה בשלב הזה. היא היתה רוצה משהו יותר ממוקד משימה. 

באמת הבנתי למה היא מתכוונת, אבל רציתי לאפשר לה לחוות אימון ממש (כי הפגישה הראשונה היתה שיחת היכרות - יותר שאלות ותשובות מאשר עבודה עם הגוף והנשימה) - כדי שתטעם ותוכל לקבל את ההחלטה אם להמשיך או לא ממקום של היכרות יותר טובה עם השיטה.

דחיתי בינתיים את השאלות האחרונות של שיחת ההיכרות וצללתי ישר לאימון רגיל - שיחה על קושי בחייה עכשיו, זיהוי תחושה, התמקדות בתחושה, העלאת זיכרון - פירוק הזיכרון, הפעלת הילד הפעיל, המבוגר המיטיב......ומציאת ההקשר בין הזיכרון שעלה לנושא השיחה המקורי.

האמת נראה לי שזה ממש נגע בה. ביקשתי שתשים לב במהלך השבוע אם התגובות שלה בנושא הספציפי הזה השתנו מעט או לא. זה לא תמיד קורה וזה לא תמיד מיידי, כמו שאני יודעת. 

עוד ביקשתי ממנה שבכל פעם שעולה התחושה הזאת - או תחושה קשה אחרת - שתסכים לשהות בה כמה שניות לפני שהיא מגיבה בדרך כלשהי. 

לא קבענו פגישה נוספת, השארתי בידיה את הבחירה אם להמשיך להתאמן כרגע או לא. 

היה לי ממש כיף להכיר אותה ולאמן אותה - אבל כמובן רק היא יודעת אם זה מתאים לה עכשיו או בכלל. 

הביקור של הורי עובר לי בנעימים - אני שמה לב שאני הרבה יותר רגועה והרבה פחות מגיבה להתנהגויות שלהם - כרגיל לאמא אני מגיבה פחות, לאבא יותר. יש עדיין מה לנקות....אבל אני מרגישה את ההבדל. הם כפי שהם - אני משתנה. 

מאד מאד שמחה שהם הגיעו - יום ההולדת של גיסתי היה הצלחה מסחררת. 

גיסתי באמת הופתעה - לא כי היא לא חשבה שמכינים לה משהו, אבל לא היה לה מושג שזה יהיה כבר בששי הזה.

וכשהיא ואחי ראו את הורי - הם ממש ממש התרגשו. 

באמת היה שווה. 

אז המתאמן מגיע בשש ובינתיים אני כאן  מתענגת על ה"לבד" שלי. 

אולי אתחיל ספר חדש....

ולא, הפעם לא מדובר בי וב-T. הפעם מדובר בהורי. 

החודש גיסתי נ' חוגגת יום הולדת 50, ואחי וחברתם הטובה ר' מארגנים לה מסיבת הפתעה. 

יום ההולדת חל ב-10/9 והמסיבה תוכננה במקור ל-11/9 - יום ששי. 

הורי היו אמורים להגיע ב-2/9 (היום) ונוכחותם הובאה בחשבון כמובן. גיסתי מאד קרובה אליהם - מכירה אותם מגיל 16 (כן, אותו סיפור כמו T ואני, חברים מהתיכון, נישואים בגיל 20) ולו ידעה על המסיבה, בהחלט היה חשוב לה שהם יהיו בה. 

אבא שלי החליט להשתמש במיילים שצבר בשנים האחרונות והזמין את הטיסות, אבל כשראיתי את לוח הטיסות חשכו עיני. טיסה בערב מסן חוסה ללוס אנג'לס, 7 שעות המתנה (בלילה) בלוס אנג'לס, טיסה משם לפילדלפיה וקונקשן של פחות משעה מפילדלפיה לתל אביב. הורי עברו כבר את גיל 80. לא נראה לי שזה לוח טיסות מתאים. אבל עם מיילים, חברת התעופה מכתיבה! בהמתנה בלוס אנג'לס הם יתייבשו (למרות שהבטיחו לקחת חדר במלון בשדה) ובפילדלפיה יש סכנה שכל איחור קטן יגרום להם לפספס את הטיסה הבאה. מטורף.

ביקשתי מהם שיבדקו עם חברת התעופה אם ניתן לשפר משהו את הטיסות. 

אבי חזר אלי עם לוח טיסות חדש - לא הרבה יותר טוב אבל המתנה קצרה יותר בלוס אנג'לס. אבל...ב-8/9! כלומר, איכות הטיסה שלהם לא השתפרה בהרבה, והביקור שלהם קוצר בכמעט שבוע. אוף! ביקשתי שינסו להקדים בחזרה או לאחר את החזרה לארה"ב....אבל לא נראה לי שבא להם. 3 שבועות כנראה זה מספיק להיות איתנו, עם הנכדות (הנכד היחיד שלהם -בני - לא יהיה כאן כבר, הוא חזר לבוסטון) ועם הנינים....

בינתיים אחייניתי הבכורה ט' הודיעה שהיא טסה למקסיקו ופאראגוואי עם חברה, ובגלל שהחברה רק עכשיו מסיימת סמסטר קיץ ושתיהן מתחילות סמסטר סתיו המועד היחיד בו יכלו לצאת ולהספיק כל מה שרצו הוא.....7/9! נו טוב, אז עכשיו אחי היה צריך להחליט : האם לוותר על נוכחותה של ט' במסיבת יום ההולדת של אשתו נ' או להקדים את המסיבה לשבוע שלפני נסיעתה של ט' (כלומר יום ששי הקרוב) ולוותר על נוכחותם של הורי שיגיעו ב-8/9 ...

אחי החליט - לגמרי בצדק לדעתי - שנוכחותה של ט' תהיה יותר חשובה לנ' מאשר נוכחותם של הורי, אבל מצד שני ננסה להקדים בכל זאת בחזרה את הטיסה של הורי. אחי התקשר אליהם, החברה ר' התקשרה אליהם, ואני התקשרתי כמה וכמה פעמים - והם הבטיחו שהם מתקשרים לחברת התעופה 3 פעמים ביום לפחות כדי לנסות להקדים את הטיסה. נאדה. אחרי ה-7/9 אין בעייה בטיסות, אמרו להם. זה אחרי "יום העבודה"(labor day) והעומס יורד. אבל לפני כן....אין עם מי לדבר. 

שלשום כבר ממש נכנסתי לאיכס מזה. התקשרתי שוב - עם הצעה חדשה. מה יקרה אם יוותרו על הטיסה דרך מיילים, ויקנו כרטיס של הרגע האחרון ויגיעו מהיום למחר. הלא גם ככה הם טענו שהמזוודות ארוזות ועומדות ליד הדלת למקרה שחברת התעופה תאשר להם טיסה מעכשיו לעכשיו.

הצענו אפילו לקנות להם את הכרטיס בעצמנו (לא שחסר להם כסף, אבל לאבא שלי מאד קשה להוציא כסף - בעיקר על עצמו - ובעיקר אם קיימת האופציה של טיסה חינם). לזה הם כמובן לא הסכימו, שאנחנו נשלם, אבל גם טענו שאין סיכוי שימצאו עכשיו כרטיסים בפחות מ-$3000 כל אחד. 

כאן נכנס T לפעולה, התחיל לחפש ברשת - ומייד מצא להם כרטיסי טיסה ב-$1600 כל אחד. מסן חוסה, דרך לוס אנג'לס - המתנה של שלוש שעות בלבד - ומשם ישירות לארץ. עם אל על. קלאסה! 

אמא שלי השתכנעה מייד. לאבא שלי זה לקח יותר זמן. התחיל את הפרוצדורה - ואנחנו חיכינו על הקו. ממש ישבתי להם על הווריד. אני לא חושבת שניג'סתי להם ככה מאז שרציתי איזו בובה שמנפחת בלונים ומכבה נרות בגיל 10! באמצע התהליך עלה לאבא שלי רעיון. הוא בדק את האפשרות לקנות את הכרטיסים ארצה ישירות מאל על, ולטוס ללוס אנג'לס עם מיילים. התברר שבאופן הזה עלו להם שני הכרטיסים יחד מלוס אנג'לס לתל אביב $2500. ואת הטיסות מסן חוסה ללוס אנג'לס אין בעייה לבצע עם מיילים מעכשיו לעכשיו. זאת טיסת פנים קצרה. וואו - עשינו זאת. הם הזמינו את הכרטיסים ליום למחרת - כלומר אתמול בבוקר שלהם - והיום בצהריים כבר אספנו אותם משדה התעופה!!!!!

הם שילמו איזשהו קנס על ביטול טיסת המיילים אבל זה עדיין היה שווה את הכל: 

הם יהיו במסיבה של גיסתי

הם יהיו כאן חודש שלם

הם טסו כמו גדולים עם קונקשן אחד בלבד!!!!!

עשינו זאת. מבצע סבתא רבה וסבא רבה הצליח.

ובסוף הם החליטו אפילו לא לספר לאחי, וכולם יופתעו ביום ששי הקרוב

השבוע האחרון של אוגוסט עבר בנעימים.

בילויים עם חברים, אירוח של הנכדים.

לקחנו את נשמותק וחכמוד להצגת "הכבש השישה עשר". הם מאד נהנו וישבו מרותקים (בניגוד להרבה ילדים שפטפטו, בכו או ביקשו לצאת באמצע).

אני התמוגגתי על השירים האהובים אבל לא ממש הבנתי למה תפרו את הסיפור מסביב. 

אני יודעת שמקובל לתפור סיפורים מסביב לשירים כדי ליצור מזה הצגה - עיין ערך מאמא מיה של אבבה או מרי-לו של צביקה פיק.

אבל כאן זה נראה לי מיותר. מה גם שבגלל הסיפור - חלק גדול מהשירים הושמט, והושמע כ"טעימות קצרות" בסוף, וגם הסיפורים הקטנים (האיש הירוק, האיש עם השערות) הושמטו לגמרי. לי זה היה חבל - ובהזדמנות אשיג את התקליט המקורי להשמיע להם. עם הקריינות של יונתן גפן....

הם ישנו אצלנו בלילה . זו כבר הפעם השלישית שהם ישנים בחדר שלנו כאן על ה"ספסל" של הדובים. יש כאן שני מזרונים סגולים, כל אחד באורך ורוחב של מיטת יחיד - אנחנו מציעים את המזרונים (כל הדובים והכריות יורדים לרצפה "ושומרים עליהם בלילה") והם ישנים איתנו, רגועים ומבסוטים עד הגג.

וגם לנו זה נוח יותר שהם קרובים, אם הם רוצים מים או פיפי או שנכסה אותם - לא צריך לרדת במדרגות לחדר שלהם. סידור מושלם.

הם נורא מצחיקים - מדברים מתוך שינה. חכמוד אמר שהוא רוצה לצייר אצל סבתא וסבא, וגם התווכח עם חבר בחלום על מי דחף את מי.

נשמותק היה הכי מצחיק - מתוך שינה הוא אמר שהוא עייף

בבוקר חשבנו לקחת אותם לים אבל לא התחשק להם. אז לקחנו אותם לקולנוע. יש איזו סידרת סרטים של מקס האריה שהם אוהבים. שניהם ישבו מרותקים במהלך כל הסרט - ואפילו לא קמו בהפסקה. הם מאד נהנו. 

הקטע היחיד שאני לא מבינה הוא - מדוע מקפיאים אותנו בקולנוע. לדעתי היה שם קור של 10 מעלות. אולי 15. עדיין לא הגיוני. T הצטנן!!! 

כמובן שהם נרדמו באוטו בדרך הביתה, נשמותק המשיך לישון (ואני הצטרפתי אליו לחדר לסייטה קלה) וחכמוד נשאר עם T בסלון, אכלו ארוחת צהריים ושיחקו ב"מתנת הניחומים" שקנינו לו ליום הולדתו של נשמותק שחל בשבוע שעבר. 

כשנשמותק התעורר גם הוא אכל - וקיבל את המתנות ליום הולדתו. וכשבתי הגיעה לקחת אותם הם לא ממש רצו ללכת.

אני חושבת שזה הכי מחמם את הלב כשהם מבקשים לבוא אלינו, לישון אצלנו, ולא רוצים ללכת. 

מחר מתחיל הגן - מקווה שיהיה להם טוב. חכמוד מאד חושש מזה. הוא סבל מביריונות בשנה שעברה - והם העבירו אותו גן והשאירו אותו בטרום חובה (עכשיו במקום להיות הכי צעיר בגן הוא יהיה בין המבוגרים - אבל הוא עדיין קטנצ'יק). 

לנשמותק אני לא דואגת - הוא מסתדר בכל מקום, בדרך כלל. יש לו מן אישיות כובשת כזאת. 

מאחלת להם ולכולם שנת לימודים מהנה ומוצלחת