לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 66

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2020    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

השבועיים שהיו


בסך הכל, למרות החום הגדול והבתי נסבל, עברו עלי שבועיים נהדרים.


בני וכלתי הגיעו וניצלנו כל רגע אפשרי לחיבוקים ושיחות - מילוי המצברים שלהם ושלנו. בעיקר שלי.


לא כל כך ברור מה עבר על T בתקופה הזאת, אני עדיין קשובה לו - מנסה למדוד את הדופק הרגשי שלו - אבל גם בני חש זאת, ושאל אותי על זה.


בנוסף לכל התגובות שלכם לפוסט הקודם, השאלות של בני חידדו לי שאכן יש משהו. עדיין לא ברור מה. עובדת על זה.


בכל אופן חגיגות הביקור החלו בהתייצבות של בתי עם הנכדים כבר ביום הנחיתה, וגם חתני הצטרף לארוחת ערב משותפת וחגיגית. אביה של כלתי הגיע כדי לקחת אותה הביתה לצפת - הם החליטו להתפצל לחלק מהימים כדי שכל אחד מהם יספיק לבלות זמן איכות גם עם ההורים וגם עם חברים ומשפחה מורחבת.

באחד הימים בני וכלתי בילו אצל בתי עם האחיינים המתוקים - נשמותק וחכמוד - שכל כך שמחו שהם באו, ועשו שמח כל הערב


בששי ערכנו כאן עוד ארוחה משפחתית - הפעם יחד עם משפחתו של אחי, ובמוצ"ש בני קיים הופעה עם קומץ חברים - מופע גאז' שכלל כמעט כולו חומר מקורי שלו ושל אחד החברים - וכל המשפחה התייצבה. נהנינו מאד, היו אנרגיות מטורפות - ולמרות שזה היה גאז' חדשני וקצת קשה לעיכול האוזן הבלתי מורגלת - היה מדהים. ניכר היה שבני התקדם עוד יותר מאז ששמענו אותו בהופעה לאחרונה.


מה עוד היה? לכבוד יום הולדתו של חתני קבענו שהנכדים יגיעו אלינו איזה ערב ויישארו לישון, ובתי וחתני יצאו לבלות.


כשבתי סיפרה לחכמוד ולנשמותק שבאים לישון אצל סבא וסבתא הם עלצו ושמחו.


"עושים מסיבת פיג'מות אצל סבא וסבתא" הם שרו להם בזמן שהיא הכינה תיק (מדוגם להפליא - שקית בגדים לשינה, שקית לבריכה, שקית לאחרי הבריכה, שקית לבגדי החלפה וכו). היה מאד כיף, ולמרות שלא ישנו רצוף בלילה (הם ישנו מצוין אבל דיברו מתוך חלומות ואפילו צחקו מתוך חלום אחד) נהנינו מכל רגע. בבוקר לקחנו אותם לבריכה, ומשם ההורים שלהם כבר באו לאסוף אותם הביתה, ומשם לסופשבוע קמפינג שהם ערכו בחוף הבונים עם חברים.


 


ערב אחד כאשר כלתי כן היתה אצלנו - יצאנו ארבעתנו לשפת הים לאכול משהו - ולמרות החום הנורא ובעיקר הלחות הכבדה - היתה בריזה כלשהי והצלחנו ליהנות מהים ובעיקר מהחברה והשיחה. 


הצלחתי למצוא גם בוקר אחד שבו בילינו בני ואני לבד בים - זמן איכות ששנינו מאד רצינו לעצמנו - ועוד בוקר בו שרתי לבני את השירים שלי (הוא כבר שמע אותם בעבר אבל ביקש לשמוע שוב, והפעם גם העיר הערות מתוך הידע המוסיקלי שלו, שיבח והציע הצעות לשיפור : התענגתי על כל רגע.  ובאמת מבחינתי הביקור היה אומנם קצר אבל הצליח למלא את המצברים הרגשיים שלנו. 


אתמול לפנות בוקר הם יצאו לדרך ובערב הם כבר נחתו בבוסטון - עייפים אך מלאי אנרגיות מחודשות להמשיך את חייהם, לצמוח, להתפתח, לעבוד וללמוד ולאהוב - עד המפגש הבא. 


 

נכתב על ידי , 11/8/2015 09:35   בקטגוריות זמן איכות, טעם החיים, משפחה, מערכות יחסים, ילדים  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-12/8/2015 10:57
 



זה היום, זה היום :)


היום בחמישה לשלוש אחר הצהריים בני וכלתי מגיעים לביקור מחו"ל. 


עד עכשיו האצתי בזמן שיעבור מהר - כדי שיגיעו.


מעכשיו אני מאיצה בו להאט - יש לי רק 15 יום איתם, וגם זה ודאי לא נטו.


מתרגשת לקראת המפגש, החיבוק. בעיקר החיבוק - כי למרות שאנחנו בקשר רציף בסקייפ ובווטסאפ - החיבוק הוא זה שחסר. 


 


היום אני גם מסיימת עם האנטיביוטיקה - ובסך הכל ההתאוששות מהשתלת השן עוברת די בסדר. יש עדיין לחץ (לפי דעתי השן שליד השתל נלחצת יותר ממה שצריך, ואולי אני אפילו מזהה סטייה קלה....אוף!) ואני עדיין אוכלת דברים רכים וקרים - אבל זה צפוי. בסוף השבוע יוציאו לי את התפרים ו...עוד שבוע גג נראה לי שזה כבר יהיה מאחורי. עד לשלב הבא (שאינני יודעת מתי הוא צפוי). 


 


אני קוראת לתקופה הזאת "בשן ועין" - כי אני עסוקה בהשתלת שן וניתוח הקטרקטלשון


מקווה ש...עד סוף הקיץ כבר אהיה כמו חדשה. 


 


אתמול והיום אנחנו עסוקים בבישולים (T מבשל ואני עוזרת לו בהכנות וניקיונות). כש-T מתרגש הוא עוד יותר מבשל. 


אבל זה סבבה כי בנוסף לבני וכלתי יגיעו גם בתי עם המשפחה כדי לראות אותם, ואבא של כלתי יגיע כדי לקחת אותה אליהם הביתה (הזוג הצעיר החליטו להתפצל לחלק מהביקור כדי שכל אחד מהם יספיק להיות מספיק זמן עם הוריו) - אז יש מי שיאכל את כל המטעמים האלה. וגם נאכל מזה בימים הקרובים.


 


סיימתי להעלות את כל השירים שלי על מסמך word וגם ניגנתי את כולם ווידאתי שהאקורדים מסומנים כמו שצריך מעל כל שורה....


את חלקם אני ממש ממש אוהבת. חלקם סתם...אבל גם הם שלי. 


אולי אשמיע אותם לבני וכלתי (בני כבר שמע אותם מתישהו, אני זוכרת. לפני כמה שנים...). 


הפרוייקט הבא - לכוונן את הצ'לו.....


 


המתאמנת שלי סיימה 15 מפגשים והגשתי לה את שאלון ההשלמה למילוי לקראת המפגש ה-16. בגלל שאני עדיין בהתמחות, במפגש ה-16 אני צריכה לעשות מעין שיחת השלמה (גם אם זו השלמת ביניים והמתאמנת תמשיך לבוא) - שאחריו היא תחליט אם להמשיך, והתעריף אמור לעלות. אין לי מושג מה היא תחליט ומה היא תוכל לשלם. היא היתה מופתעת שכבר היו לנו 15 מפגשים. צחקתי ואמרתי שהזמן טס כשנהנים והיא אישרה. דואגת לה. אימון סאטיה זה תהליך דמוי ספיראלה. בכל פעם שחלה התפתחות או פריצת דרך, מתגלות שכבות חדשות - והיא נמצאת כרגע באיכס כזה, איכס שבעקבות ההישגים. וקשה לשמוע ש"אין ברירה, חייבים לעבור דרך האיכס כדי להגיע לצד השני" - במיוחד כאשר במקביל אתה מאמין בשיטות ניו אייג' שמספרות שאפשר לדלג על האיכס ולברוא ישר מציאות נהדרת, בלי להתבוסס .......


ובכן, גם אני חושבת שחשיבה חיובית ובריאת מציאות זה דבר אפשרי ונהדר  אבל מניסיוני יש דברים שאי אפשר לדלג עליהם. 


קודם כל אתה צריך להכיר את עצמך, את מה שמנהל אותך - ועם ההיכרות, ניתן להתחיל לשחרר אחיזות....

נכתב על ידי , 27/7/2015 10:25   בקטגוריות אימון, זמן איכות, ילדים, מוסיקה, משפחה, אופטימי  
39 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-5/8/2015 07:26
 



סופשבוע נהדר


המתאמנת שלי תמיד חוששת שאם טוב - אז בטוח תיכף יקרה משהו רע. אני מאד מאד מאד מאד מאד מקווה שהיא לא צודקת (ברור שזה מנגנון שלה, אבל עדיין יש הרבה אנשים שחושבים כך)

אני בתקופה טובה - ומאד רוצה לחשוב שהיא עומדת בפני עצמה - התקופה הטובה - ולא מחייבת ...טוב, מספיק להתעסק עם זה. 

ביום חמישי קיבלתי מסאז' בקאנטרי ( אני משתדלת לקבוע פעם בחודש, זה לא תמיד מספיק אבל זה פחות או יותר מה שאני מרשה לעצמי, מה גם שזה הכי זול שם) אצל סבטלנה המופלאה. היא קורעת אותי אבל זה באמת עוזר לכמה שבועות....

זה היה סיפתח מצוין לסוף השבוע. 

אחר הצהריים "בישלנו"  - זה אומר שאת רוב הבישול עשה T, אני עזרתי עם שטיפת הכלים/סירים/כיריים וגם הכנות - כמו קילוף וגירוד הביצים הקשות (את סלט הביצים אני הכנתי דווקא, וגם את האורז לילדים). 

אז ששי בבוקר היינו די פנויים, ו-T רצה לקפוץ לסדנת הצורפות שלו לקחת את התכשיטים שהוא מסר לציפוי זהב. הוא עובד עם כסף - זה יקר מדי לעבוד עם זהב - אבל בתנו ביקשה את הטבעות שלה בזהב, והסכימה "להתפשר" על ציפוי זהב, שהוא כמובן הרבה יותר זול. T הכין לה טבעות מהממות 

     
שנראו עוד יותר מהממות אחרי ציפוי הזהב. 

הוא הציע לי לבוא איתו לסטודיו, והסכמתי. זו היתה הפעם הראשונה שהייתי שם, וזה היה מאד מעניין. שני חדרים, המון ציוד, עמדות עבודה מסודרות לארוך כל הקירות, וליד חלקם ישבו אנשים ועבדו. T הראה לי את העמדה שלו, קיבל את הטבעות מהמורה ויצאנו. 

בדרך הזכרתי שעדיין אין לי בגד לחתונה של הבן של א' ו-א' חברינו הטובים. "אני כבר מסודר עם בגדים" אמר T בהנאה, כי באמת כאשר הלכנו לביקורת אצל האורטופד המנתח ביום שני - וכרגיל חיכינו המון בתור - קפצנו לקניון רמת אביב הסמוך וקנינו לו חולצות ומכנסיים ב"אמריקן איגל". אגב - לא הכרנו את הרשת הזאת והיו שם דברים ממש נחמדים. בכל הרשתות יש מכירות סוף עונה, קנינו 4 חולצות בד מכופתרות ב-100 ש"ח חולצה, ושני זוגות ג'ינסים שישבו עליו ממש יפה (ונוח) במאתיים תשעים לזוג. 

עקצתי אותו שאם לא הייתי מכירה אותו כל כך טוב הייתי חושבת שהוא מנסה לעצבן אותי. אני מקטרת שאין לי בגד לחתונה ואתה מתפאר שאתה מסודר? מה זה צריך להיות? "אין בעייה" הוא אמר, "בואי נלך לקנות לך משהו" וכך יצאנו לשופינג בשבילי! פרט לחו"ל מידי פעם (בעיקר כאשר אני לא מתנגדת נמרצות או שאנחנו ממילא בחנות כדי לקנות לנכדים) אני אף פעם לא הולכת עם T לקנות לעצמי בגדים. בכלל - אני שונאת לקנות בגדים, בדרך כלל הולכת לבד או עם חברתי מ', ולאירועים מיוחדים סומכת רק על גיסתי נ' שתבוא איתי. אבל התברר שנ' לא תתפנה עבורי בזמן - עד שהיא סיימה עם כל בחינות הבגרות (מורה בתיכון, רכזת אנגלית) היא ואחי טסו לחו"ל לשבוע, ואיך שהם חוזרים היא טסה שוב עם האחיינית שלי לכמה ימים. לא רציתי להמתין לרגע האחרון. התברר ש-T הוא בן זוג מושלם לשופינג. כאמור בכל הרשתות יש מכירות נהדרות עכשיו. נכנסנו לקניון עיר ימים בדרום נתניה ומייד מצאנו את קרייזי ליין. מצאנו שתי שמלות שנראו לנו (עלי הן נראו איכס!), מכנסיים שחורים (נראים מחוייטים אבל גמישים ונוחים להפליא וישבו עלי בול) וחולצה ירוק-לבן קיצית ומחמיאה, והלכתי למדוד. בינתיים T הביא לי עוד דברים למדוד, החליף מידות - ממש פרטנר מושלם. היתה לו סבלנות, הוא בדק כל מיני דגמים - לו רציתי (וממש לא רציתי) יכולתי לעבור עכשיו בכל החנויות בקניון ולמדוד ולקנות להנאתי. זו היתה הפתעה גמורה עבורי. 

יצאנו עם המכנסיים והחולצה, ועוד חולצה בגוונים של לבן-אדום עם טייטס תואמים בשחור-אדום - הייתי בעננים. ממול היתה חנות של קליגולה - מצאתי לי זוג סנדלים שחורים, שאמנם לא היו אורטופדים אבל נראה לי שלערב אחד אצליח לנעול אותם בנוחות יחסית. (מכסימום אביא כפכפים ליתר ביטחון). 

זהו. גם אני מסודרת לחתונה. 

בערב בתי וחתני באו עם הנכדים - ואחרי הארוחה ("סבתא, האורז שהכנת ממש טעים!") חכמוד פתאום שאל "אני נשאר לישון כאן?" האמת שזה לא היה מתוכנן (במיוחד משום שלמחרת הם היו מוזמנים ליום הולדת של חבר שלו מהגן) אבל קפצתי על המציאה. שאלתי "אתה רוצה לישון כאן?", והוא טיפה נבהל מעצמו ואמר "רק עם נשמותק גם נשאר". שאלנו את נשמותק שהסכים מייד, ובפעם הראשונה ערכתי להם את המיטות אצלנו בחדר השינה.

כאן ליד החלון על הספסל של "הדובים" תיכננו מאז שבנינו את הבית הזה שכאן יום יבוא וישנו אצלנו נכדים. המזרון (מזרן?) הסגול הזה נוח מאד, רחב וארוך - יש שניים כאלה, כך שכל נכד השתרע לאורכו בקצה אחר. הם היו מבסוטים עד הגג ונרדמו מייד. ההורים שלהם היו קצת המומים מהספונטניות הזאת, וחתני אפילו התעצב קצת - כאשר מגיע סוף השבוע הוא רוצה להיות איתם כמה שיותר - אבל כיוון שזה היה רק ללילה, והבטחנו שנביא אותם השכם בבוקר לבריכה ומשם - הם יגיעו ויקחו אותם ליום ההולדת של החבר - הם לא הספיקו להתגעגע אל הילדים יותר מדי, וכן הספיקו לישון שנת לילה ארוכה ורצופה חיוך.

הקטנטנים ישנו בשקט ובשלווה כל הלילה (לא מעט, נראה לי, בגלל הידיעה שהם איתנו בחדר). בחמש בבוקר חכמוד התעורר מחלום ("חלמתי שלא הצלחנו להגיע בזמן ליום הולדת...) וביקש חיבוק לפני שחזר לישון (אני עדיין מתענגת על החיבוק הזה). הוא קם סופית בסביבות שש וחצי, את נשמותק היינו צריכים להעיר....

נסענו יחד לבריכה והם השתכשכו להנאתם בבריכה של הקטנים עם "טילי המים הספוגיים" שקנינו להם ב"רמי לוי" ב-5 שקלים בשבוע שעבר. מדהים כמה הדברים הכי קטנים מעסיקים אותם הכי הרבה...

הצלחנו גם להאכיל אותם (חביתה בפיתה וירקות) עד שההורים שלהם הגיעו (אחרי שנת לילה מצוינת ובוקר רגוע להפליא) ואז הלכנו לחדר כושר והם התארגנו ללכת איתם ליום ההולדת.

אחרי שחזרנו מהקאנטרי ואכלנו צהריים, T הלך לנוח ואני נסעתי לאסוף את א' האחיינית הצעירה שלי (אני מוקפת בא'-ים) לסרט "הקול בראש" בקולנוע. אמנם ראיתי את הסרט כבר ב-kodi, אבל נראה לי שראיתי גירסה שהיתה מותאמת ל-3D (ואין לי 3D) והצבעים....לא נראו משהו. גם רציתי לראות את זה שוב, גם רציתי בקולנוע הפעם, וגם נראה לי שהיא תאהב. ובאמת - היא מאד אהבה, מאד שמחה בכלל על הבילוי איתי אחת על אחת (בקושי יוצא לנו להיפגש מחוץ להרכב המשפחתי המורחב) וגם אמרה שלא בטוח שהיתה הולכת לראות את זה לולא הצעתי. היה מקסים. 

ט' האחיינית הבכורה עסוקה בבחינות סוף שנה (פסיכולוגיה באוניברסיטה) אז לא הפרענו לה - ומקווה לעשות לה יום כיף כאשר הבחינות יהיו מאחוריה. 

אחי וגיסתי בחו"ל השבוע, סוף סוף יצאו לחופשה (שתוכננה בקיץ שעבר ונדחתה עקב "צוק איתן"). 

היה סוף שבוע נהדר.....ושימשיך ככה!

נכתב על ידי , 20/7/2015 17:27   בקטגוריות זמן איכות, טעם החיים, ילדים, משפחה, נכדים, אופטימי  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-5/8/2015 07:30
 



  
דפים:  
52,446
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)