יוצאת לדרך חדשה

עוד אין כל כך תמונות ולא היה לי זמן לכתוב כמו שצריך אבל רציתי לעדכן שהיתה חתונה נהדרת

החתן והכלה היו מקסימים ומאושרים

האווירה היתה נהדרת

האוכל, המוסיקה, הטקס, הברכות (לא הרבה, רק האבא של הכלה נתן נאום קצרצר ומצגת קצרה ומרגשת שהכינה אחותה של הכלה)...

החתן והכלה היו יפהפיים, וגם אנחנו נראינו לא רע...

בקיצור - היה מעולה

מקווה להגיע לתיאורים מפורטים יותר וסיפורים של מאחורי הקלעים.....בהמשך

אמנם עדיין סופשבוע אבל בפועל כבר אחרי החגים

אצלי אמנם אין הרבה הבדל בין חג לחול ובכל זאת בחגים היתה קצת יותר משפחתיות, יותר מפגשים עם חברים, היה נחמד

בבוקר ערב שמחת תורה גם בתי וגם חתני עבדו, אז בילינו בכיף עם הנכדים

הם היו מתוקים ברמות עוד יותר מהרגיל, וזה היה תענוג צרוף

בחוץ ירד גשם לסירוגין אז נשארנו בבית (והם מאד נהנו להביט בגשם מבעד לחלון) והעברנו את הזמן בנעימים.

זה התחיל מארוחת בוקר נהדרת שהם אכלו על השולחן הקטן שלהם (ולשם שינוי חכמוד אכל עוד יותר טוב אפילו מנשמותק, שבדרך כלל טורף כמו נהג משאית - יסלחו לי נהגי המשאיות).

לאחר שפינינו את הארוחה וניקינו את השולחן הוצאתי את הבצק/פלסטלינה שקנינו להם וגם כלי עבודה למטבח (מערוך, תבניות צורה, גלגל שיניים של פיצה וכו) והם נהנו להם שעה ארוכה מעבודת הכפיים.

לאחר מכן שלפנו את הקוביות, את הפאזלים וכמובן סיפורים לרוב.

לגבי פאזלים חייבת לציין משהו. כבר בגיל שנה ראינו שנשמותק מסדר טבעות צבעוניות לפי צבע וגודל תוך דקות, משחיל צורות דרך החורים המתאימים ואפילו מוצא התאמות בקלפים (מסוג משחק הזיכרון). לפני כחצי שנה בתי שמה לב שהוא מסתדר מצויין עם פאזלים של קטנטנים בגילו, והיא התחילה להביא פאזלים שמתאימים יותר לגיל של חכמוד ואף יותר - ושני הילדים התלהבו מזה מאד. בתי עצמה גילתה כמה היא אוהבת לעשות פאזלים.

כאשר ראינו את זה התחלנו גם אנחנו להצטייד בכמה - גם פאזלים של תמונות (של דמויות שהם מכירים כמו שמוליקיפוד ודיאגו ודורה) וגם משחקי שבהם צריך להתאים צורות (דוור ומכתב, רופא ומדחום וכו), צורות לספרות (דורה אחת, שני בוץ, שלושה תיקי גב וכו) או יחיד לרבים (דולפין אחד, שלושה דולפינים)....והם (כולל נשמותק בן השנתיים) אלופים בכולם!

בקיצור - אין טעם לקנות להם פאזלים שכתוב על הקופסא גילאי 2-5 כי הם מזמן עברו את העניין הזה. 

בתחום הקוביות עברנו כבר מקוביות רכות לקוביות דמויות לגו (פחות מחצי מחיר של הלגו) ואמנם מכוניות ואווירונים אנחנו עדיין צריכים לעזור להם לבנות, אבל בניינים עם שער וחניה....הם כבר מסתדרים לבד. בקיצור - גאונים של סבא וסבתא

בנוסף לכל אלה שניהם, במיוחד חכמוד, אלופים במשחקי תפקידים. שעות אפשר לשחק דמויות מתוך הספרים האהובים עליהם תוך שינויים במהלך הסיפור ואלתורים. זה פשוט תענוג צרוף.

הוסיפו על זה שמדי כמה זמן אחד מהם מגיע להתפנק ולהתחבק ואומר בטבעיות "סבא אני אוהב אותך" או "סבתא אני אוהב אותך" וברור ששנינו הופכים לשלולית מרוב נחת. 

כשבתי חזרה מהעבודה התיישבנו כולנו לאכול צהריים (וכמובן חכמוד אמר "סבתא תודה שהכנת את המרק הטעים הזה" - תמיד יש לו הערות כאלה) וממש היה קשה להיפרד......

באותו ערב הם לא באו לארוחת חג כי היו מוזמנים לאמא של חתני, אז אתמול שאלתי אם הם באים הערב.

חתני אמר שהם יודיעו לנו, ולאחר כמה שעות פתאום שאל בקבוצת ה-whatsapp שלנו אם אנחנו רוצים לבוא אליהם לארוחת ערב?

אינני יודעת אם ציינתי זאת אי פעם אבל מאז שהם התחתנו הוזמנו לארוחה אצלם פעם אחת - ארוחת צהריים בשבת כאשר הם הודיעו לנו שבתי בהריון עם חכמוד, וזה עוד היה בדירה השכורה בתל אביב.

פעמיים הוזמנו אליהם ליום הולדת של אחד הנכדים - יום הולדת שנה של חכמוד בדירה בתל אביב ויום הולדת שנה של נשמותק כבר בדירה בהרצליה.

זהו.

נכון שאנחנו שם כל שבוע כאשר אנחנו אוספים את הנכדים מהגן, ואז אנחנו לא נשארים עד לארוחת הערב.

הזמנה רשמית כזאת לארוחת ערב מעולם מעולם לא קבלנו. אפשר לומר שזה תקדים עולמי.

מייד עניתי שבוודאי ובשמחה, אז היום אין בישולים ואין הכנות - אנחנו הולכים לבתי וחתני לארוחת ערב ששי. איזה כיף

לא מפני שזו שנה חדשה וזה זמן לחשבונות נפש

אולי כן

אולי מפני שזו תקופת חגים ומתאמנים כל הזמן מבטלים לי....חלקם בזמן וחלקם ברגע האחרון

אולי מפני שאני עדיין לא באמת מצליחה ליישם את השיטה - את התחושות והנשימות, את הפירוק וההבנייה....לא בצורה הקלאסית שאותה מלמדים

אותנו ואותה אני חווה באימון האישי שלי....

ואולי מפני שבאמת באמת באתי לקורס הזה עבור עצמי, בעיקר עבור עצמי, ולא באמת חשבתי לפצוח בקריירה חדשה...

יש לי תהיות האם אמשיך עם זה אחרי תום ההתמחות

ישנם ימים כאלה 

כאשר היה סשן אימון מתסכל במיוחד

או סתמי

או ביטול של הרגע האחרון

ואז כשאני בוחנת את עצמי אני מגלה איזה מורה דגול/ה המתאמן/ת שלי, שהצליח/ה לעורר בי את התחושות האלה של התסכול או אפילו הכעס...

ואפשר/ה לי להתבונן פנימה ולנשום ולהעלות עוד קפסולת זיכרון שקרבה אותי לעצמי, למה שמניע אותי, למה שמגביל אותי

למה שפיתחתי לצרכי השרדות וכעת רק מעכב אותי

ולהסיר עוד שכבה

תודה

תודה לכם, מתאמניי היקרים - שבעת שאני כאן כדי לעזור לכם להתקרב אל עצמכם, להכיר את עצמכם, 

לאפשר לכם להיות חופשיים יותר, לחיות בכאן ועכשיו ולא לתת לדפוסים ישנים לנהל אתכם

בעצם אתם מסייעים לי בדיוק עם אותם הדברים

להיות סבלנית

לסמוך על השיטה

לסמוך על התהליך

לתת לנשימה לעבוד, לגוף לעבוד.....

להסכים

שנה טובה