חורף, אבל ממש חורף.
מאז שהגעתי לגיל המעבר לא זוכרת שהיה לי קר ככה. אז כנראה שבאמת קר.
ירושלים נצורה, כמו בעשרה בטבת ההוא רק שמזג האוויר גרם לזה הפעם ולא נבוכדנצר.
זוכרת את חורף 1968. גרנו בקרית יובל, ירושלים. אבא שלי בדיוק היה בתל אביב בענייני עבודה, ונתקע שם בחוסר יכולת לחזור הביתה
בגלל השלג שנערם.
זוכרת את סבתא שלי מעירה אותי בשעת בוקר מוקדמת כדי להראות לי, מבעד לחלון, את הברושים המושלגים והגגות הלבנים....כילדים היינו כמובן בעננים.
לא הלכתי לבית הספר, וכאשר מזג האוויר איפשר זאת: ירדנו, כל ילדי השכונה, למטה לשחק בשלג.
תנודות מצב הרוח של T כבר צפויות ואני מתחילה להבין אותן טוב יותר, ולפיכך להגיב אליהן טוב יותר.
מה שהכי קשה לו זה חוסר הידיעה.
חוסר הידיעה מה יהיה, מה יהיה איתו - לאיזו דרך חדשה הוא יילך בעוד כחודשיים.
וגם עצם השהייה כרגע בעסק שהולך ונסגר, הולך ומצטמצם. ימים שלמים של חוסר מעש.
מיעוט אירועים, שרובם כבר נקבעו מזמן, וחוסר יכולת לקבוע אירועים מעבר לסוף פברואר, הופכים את העסק למקום שומם, מדכא.
השבוע יש רק אירוע אחד, היום בצהריים. ברית או משהו כזה. דצמבר הולך להיות קטסטרופה מבחינה כלכלית.
לא נורא, הם יכולים לעמוד בכמה חודשי הפסד לקראת הסוף, אבל פחות יכולים לעמוד בדיכאון של עסק שומם....
בכל פעם שמגיעות הודעות על הוצאות לא צפויות - זה מלחיץ אותו.
השבוע הוא נהיה עצבני פתאם כאשר חזרתי מטיפול עיסוי. לא הייתי בטוחה אם זה בגלל זה, ועזבתי אותו בשקט.
למחרת בבוקר שאלתי מה זה היה.
אז נכון, הוא היה עצבני בגלל משהו אחר, אבל על הדרך גם נלחץ כי בעצם הוא לא יודע איזה טיפולים אני עושה, כל כמה זמן, כמה זה עולה...
אילו חוגים אני לוקחת...וכמה זה עולה...
חוסר הידיעה הוציאה אותו מאיפוס.
לא נלחצתי. פירטתי לו מה אני עושה ומה אני כבר לא עושה, וכמה זה יוצא בחודש.
הוא שאל על הלימודים שמתחילים בפברואר והזכרתי לו שכבר שילמתי מראש את כל שכר הלימוד של הקורס ואין יותר תשלומים צפויים בסיפור הזה.
נראה לי שהוא נרגע.
ברור לי שאין לזה קשר למצבנו הכלכלי האובייקטיבי, וברור לי שהוא ממשיך לבצע רכישות מוזרות ובלתי נחוצות - ובאופן מצחיק זה מגיע מאותו מקום.
אותו מקום שנלחץ כאשר אני מוציאה 60 ש"ח על שיעור פילאטיס, מוציא $1700 על מצלמה חדשה בדגם מתקדם יותר מזו שיש לו בבית ועדיין עובדת מצויין.
וכרגע אני לא מטיחה בו את זה, כי אני מבינה שהוא במצוקה ואני מבינה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו את קניות הניחומים שלו, ואני גם לא צריכה לוותר לעצמי על עיסוי ב-180 ש"ח פעם בחודש/חודשיים. עם הפילאטיס אני לא ממשיכה אבל לא בגלל זה.
כאשר הוא לא בלחץ הוא ממש כיפי.
הוא באמת מגהץ כל שבוע, וממש נהנה מזה.
הוא בא איתי שוב לאסוף את הנכדים מהגן ביום רביעי והיה אושר גדול מכל הכיוונים.
אתמול היינו יחד בהצגה "מדליה להארי" עם מרים זוהר ואילן דר, ולמרות הקור הנוראי והגשם הגענו ממש בסדר, חנינו ממש קרוב, ונהנינו מאד. כולם שיחקו מעולה, במיוחד מרים זוהר, ואפילו דב נבון הפתיע לטובה.
זו היתה הצגה חגיגית, בעיקר למוזמנים, ו-T רצה (כרגיל) להגיע עם ג'ינס מהוה וקפוצ'ון. בדרך כלל אני לא רבה איתו על זה, אבל אתמול התעקשתי. להצגה חגיגית צריך להתלבש יפה, ולו רק כדי לכבד את מי שהזמין אותנו.
באופן מפתיע ולא אופייני, ברכב בדרך הביתה, הוא פתאם אמר לי "תודה שהחלפת לי את הקפוצ'ון".
הבוקר הוא זינק מהמיטה החמה כדי לרדת למטבח ולהספיק להעמיד חמין על הגאז לפני שהוא הלך לעבודה.
יש לו את הרגעים שלו, ל-T המתוק שלי.
צריכה לנשום עמוק ולהמשיך להבין אותו, את מה שעובר עליו....לתמוך, להתחשב, וגם לעמוד על מה שחשוב לי בינתיים.
התקופה הזו תעבור, ברור לי.
רק צריך קצת סבלנות.....
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
