לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 66

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2020    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

היה מקסים!


האמת, חששתי.

הייתי לחוצה. 

בלילה שקדם לאירוע התעוררתי כל שעתיים. 

לא הייתי מעולם באירוח מסוג כזה, EAT WITH בבית של מישהו פרטי שטוען שהוא שף ובונה איתי תפריט לא קונבנציונלי שאין לי מושג איך הוא יהיה במציאות. 

זה היה קצת הימור.

אמנם קיבלנו המלצות על זוג הבנות אור ועינת - והמקום שלהם ביפו העתיקה: jarashi, אבל ההמלצות באו מאנשים שאני לא מכירה (לקוחות של כ') ואין לי מושג מה הטעם שלהם. לי יש שף פרטי בבית ובדרך כלל אם אני רוצה שיהיה באמתת אוכל משובח ואווירה נינוחה וטובה אנחנו חוגגים בבית.

רק לא בא לי ש-T יעבוד הפעם. בא לי שיפנקו אותו.

והימרתי.

והצליח לי, בגדול. 

והצליח לי גם עם המוזמנים. זה היה בדיוק ההרכב הנכון עבור T - בתי עם חתני והנכדים המתוקים שריגשו אותו כל כך, אחי עם גיסתי ובתם הבכורה (הצעירה החיילת לא הצליחה לצאת לטובת האירוע), השותף ע' ואשתו כ' שעזרה לי להרים את האירוע הזה, וחברינו ביוכימיה והמהנדס. זהו.

היה מקסים. 

היה טעים ויפה ומקורי, ודאגתי שלכל אחד יהיה לפחות משהו אחד שהוא אוהב. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לא היתה מנה אחת שלא היתה טעימה.

היתה אווירה נעימה וביתית.

היה מרגש - T ממש דמע לשמע הברכות - גם שלי, גם של בני וכלתי (שהקליטו מראש ושלחו מחו"ל), גם של בתי וחתני וגם הורי (שהקליטו ושלחו מחו"ל). 

בקיצור - היתה הצלחה מסחררת.

T לא חשד במאום עד שלא התעקשתי שלא ילבש חולצת טריקו לשם שינוי אלא חולצה מכופתרת.

כ' ו-וע' באו לאסוף אותנו, כביכול לקחת אותנו למסעדה לחגוג את יום הולדתו של T - והוא התחיל לחשוד עוד יותר כשהיא סרבה לומר לו לאן בעצם אנחנו נוסעים. 

אבל זה דווקא היה טוב, הוא הבין שמשהו מתבשל והכין את עצמו. 

היום יום הולדתו האמיתי אבל היום הוא עובד כל היום. איזה כיף שחגגנו אתמול.

 

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 18/5/2017 19:44   בקטגוריות זמן איכות, חברים/חברות, יום הולדת, T, EATWITH  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-17/6/2017 12:28
 



כמה עדכונים


השבוע היה לי סוף סוף התור אצל הגסטרואנטרולוג (חודשיים אחרי שקיבלתי את תוצאות הגסטרוסקופיה וקולונוסקופיה)!

הוא שמח על תוצאת הקולונוסקופיה (הכל נקי!) ולא התרגש מתוצאות הגסטרוסקופיה (דלקת בוושט דרגה B) אבל רשם לי כדור  נוגד החומציות חדש יותר - כדור שגם לא משנה מתי לוקחים אותו, לא חייבים חצי שעה לפני האוכל כמו את כל קודמיו, שאמור לרפא את הדלקת תוך חודשיים.

 

כבר עכשיו קבעתי תור נוסף לתחילת יולי, למעקב. 

 

אגב, תהיתי למה כל כך מעט רופאים מבקשים להתמחות בגסטרואנטרולוגיה (מסקנה מתבקשת מהעובדה שכל כך קשה להשיג תורים) ונדהמתי לגלות שיש עשרות רופאים שמחכים להתקבל להתמחות הזאת, ואין מספיק תקנים!!!! 

 

כיון שהתור היה בסניף הרצליה של קופת החולים שלי, הלכתי אחרי זה לבתי. היא בדיוק אספה את הקטנים מהגן ולקחה אותם לשיעור שחיה בבריכת לייף פול (שהיא גם בריכה טיפולית, T קיבל שם הידרותרפיה כששבר את הגב בארגנטינה לפני חמש שנים).

היה ממש כיף לראות אותם בבריכה, כל אחד עם המדריכה שלו, כל אחד ברמת הקושי שמתאימה לו.

היה כיף לקשקש עם בתי ככה סתם באמצע השבוע, זה כמעט לא יוצא לנו - רק לפעמים היא מצליחה לדבר איתי מהדרך הביתה בפקקים. בדרך כלל גם אז היא בשיחות טלפון שקשורות לעבודתה. 

 

בנוסף לחום האימים ששרר אתמול,  היתה כאן ביישוב הפסקת חשמל של כשעתיים בדיוק בצהריים!!!

גם ככה עברנו T ואני לישון בחדר העבודה/חדר של בני כי המזגן אצלנו בחדר מקולקל כבר כמה שבועות. 

לעניין הזה נראה לי שאקדיש פוסט נפרד. 

 

בבוקר נפגשתי עם חברתי מ', שעברה דירה לא מזמן ממושב לידי לכפר יונה. מטרת המעבר היתה להיפטר ממשכנתא שהעיקה עליהם מאד, משימה שהוכתרה בהצלחה, אבל התברר שהמעבר הזה לא קל לה בכלל. מי שגר שנים במושב, גידל שם את ילדיו, היה מחובר לחיי הקהילה - מאד קשה לו לעבור לעיר, ועוד עיר שאינו מכיר כלל. אני מרגישה שהיא בסוג של דיכאון-אחרי-מעבר-דירה, אם יש דבר כזה. התפקיד שלי כאן הוא בעיקר לאפשר לה לקטר ולשחרר, להקשיב ולתמוך. מאמינה שעם הזמן זה יעבור. הבית החדש מקסים, ואני בטוחה שהיא ומשפחתה ייהנו ממנו בסופו של דבר. 

 

בערב הייתי בהתייעצות אצל מנתח פלסטי. רציתי לבדוק אפשרות של שאיבת שומנים מאזור הבטן והירכיים - משהו שבמקביל למאמצי הדיאטה והטיפול בפן הנפשי, יזרז תהליכים קצת וייתן לי מוטיבציה.

הפסלטיקאי הזה הוא חבר ילדות, היינו יחד ב"חבר'ה" בתיכון, הוא למד עם T במחזור בבית הספר. אני סומכת עליו, ולכן כל כך התאכזבתי כשהוא פסק חד משמעית שאין לו אפשרות לעזור לי עם זה. 

השומן הבטני שלי, מתברר, לא יושב "על פני השטח", במקום בו ניתן לשאוב ומקסימום לעשות גם תיקוניים פלסטיים להידוק העור. הוא עמוק בתוך מרחבי הבטן, בין האיברים הפנימיים. ולנתח רק את הירכיים בלי הבטן אין לי טעם. 

בקיצור, ירדה גם האופציה הזאת.

 

הוא דווקא המליץ לי על כיוונים כגון צומות מסוימים (כמו צום מיצים) במקביל לדיאטה, לעשות "ניקוי" למעיים כדי לעזור לתהליך. אני לא מכירה את הנושא הזה, אצטרך לחקור עליו קצת. 

 

בכל מקרה ברור לי שהשלב הבא היא הטיפול בראש. בשריטה עצמה. וטרם התלבשתי על הכיוון הזה, לבחור מטפל / מאמן / שיטה.............

 

ליום הולדתו של T הכל מוכן, פחות או יותר. בני עזר לי להכין קולאז' יפה של תמונות של T לבד ועם כולנו בתקופות שונות, כולל תמונות מצעירותנו עם הילדים כשהיו קטנים. יצא מקסים. 

הזמנתי הדפסה על קנבס, ואני מקווה שזה יהיה מוכן בזמן. 

 

בעצם מה שנותר לי הוא אולי לקנות לעצמי בגד חדש לכבוד האירוע. 

 

ממילא אני צריכה לקנות משהו ללבוש בחתונה של בת-בן-דוד מאנגליה בסוף החודש. 

זו תהיה חתונה אנגלית אבל בארץ. זה אומר שהיא מתחילה בשש אחרי הצהריים, שזה יהיה מובנה עם מנחה שיאמר שעכשיו ברכות ועכשיו ריקודים ישראליים ועכשיו ריקודים כללים, ועכשיו שולחנות 1-5 מוזמנים למזנון ....ובסוף - האירוע הסתיים, לכו הביתה. זה אומר שצריך להתלבש יותר מגונדר מאשר בדרך כלל. הם אמנם לא חייבו טוקסידו לגברים, כמו בחתונות שלהם באנגליה, ושמלות ערב לנשים - אבל ביקשו להתלבש כמה שיותר קרוב לזה. 

יהיה מעניין.

 

בגיזרת החתולה אין חדש. לא רציתי להוציא אותה בחום הכבד לוטרינר אז חלק הבדיקות יחכה. בינתיים היא מתנהגת בסדר גמור, לא היו תקריות. 

 

ליתר ביטחון רכשתי מגיני מזרון איכותיים לכל המיטות בבית. כך גם אם תהיה שוב "תאונה", לפחות לא יהיה כאב הראש של ניקוי המזרון עצמו. מצעים אפשר לכבס, ושמיכות אפשר לנקות בניקוי יבש........

 

אז אלה העדכונים להפעם, המשך שבוע נעים וקריר 😜

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 10/5/2017 10:43   בקטגוריות דיאטה, דימוי גוף, בתי, זמן איכות, חתולים, יום הולדת, משקל, נכדים, עדכונים  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-14/5/2017 10:10
 



לא אוהב נשיקות - רגעים של נשמותק


חייבת לתעד לעצמי למקרה שאשכח.

מתבאסת שלא יכולה להעלות כאן תמונה, אבל צריך פשוט להאמין לי שנשמותק הוא ילד שפשוט כל הזמן בא לנשנש אותו. 

וללטף אותו. הוא כזה רך ונעים. והוא גם אוהב ללטף בעצמו. 

זה היה נכון בגיל חודשיים ושנה ושנתיים וזה נכון גם היום, חודשים ספורים לפני יום הולדתו החמישי.

 

באיזשהו שלב נשמותק הפסיק להסכים שינשקו אותו.

הוא אוהב חיבוקים, הוא אוהב ליטופים. הוא חייב שילבישו אותו בבגדים רכים ואוהב ללטף בגדים נעימים של אחרים. הוא אפילו המציא לזה שם: "לנמנם". כלומר: ללטף משהו נעים.

 

אבל נשיקות לא.

וקשה לי. קשה לי להמנע מלנשק אותו, אבל אני מכבדת את רצונו, ומידי פעם אני מבקשת רשות, ולעיתים רחוקות הוא מסכים. רחוקות מאד. 

 

אני באה ממשפחה מאד מחבקת, מלטפת ומפנקת - מצד אבא. מצד אמא לא נוגעים ולא אוהבים מגע. סבתא שלי האהובה, מצד אמא, שחיה את חייה למעננו בכל המובנים, לא היתה מהסוג שמחבק, בטח לא מלטף, ואם כבר לנשק - אז בראש. 

 

באיזשהו בוקר נהדר בטוסקנה, הצעתי לנשמותק לנשק אותו בראש. הרעיון מאד מאד מצא חן בעיניו. הוא הגיש לי את ראשו החמוד לנשיקה, ולאחר מספר פעמים שביקשתי ממנו רשות הוא הכריז שבראש תמיד מותר לי לנשק אותו.

סיפרתי לו על סבתא שלי שנישקה תמיד רק על הראש, והוא חשב רגע ואמר: אז עכשיו תורך. עכשיו את סבתא, אז עכשיו תתחילי את לנשק בראש.

 

הגיוני.

 

ומאז, אני אפילו לא צריכה לבקש. הוא אומר "סבתא, הגיע הזמן" ומגיש לי את ראשו המתוק. 

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 23/4/2017 09:49   בקטגוריות זמן איכות, טעם החיים, נכדים  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-27/4/2017 17:54
 



  
דפים:  
52,446
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)