לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 66

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2020    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מתנת יום הולדת


בתי נולדה בפורים (היתה לנו חברה שבמשך שנים קראה לה "פורים": מה שלום "פורים"? בת כמה "פורים" עכשיו?) ולמרות ששנים היא כבר בוחרת לחגוג את יום הולדתה הלועזי, אצלי בלב זה תמיד יהיה בפורים. השנה שני התאריכים הלועזי והעברי יצאו די קרובים זה לזה, הפרש של יומיים לדעתי.

 

היא ארגנה לעצמה יום חופש בראשון כי ידעה שהילדים יהיו בחופשה מהגן, אבל אז הציעה לה חמותה בפרץ של נדיבות לעשות לנכדים יום כיף - וכך יצא שבתי הייתה פתאום חופשיה גם מעבודה וגם מילדים, וקבענו לעשות לנו יום כיף משל עצמנו.

 

זה לא קורה כמעט, היא מאד מאד עסוקה, וגם בימי ששי עכשיו עובדת (מקבלת מטופלים פרטיים), ושמחנו שתינו על ההזדמנות הנדירה הזאת.

בגלל פורים ועדלאידות ברחובות והופעות בקניונים החלטנו להמר על קניון פחות מוכר בנתניה (עיר ימים) ובאמת שם לא היה מפוצץ באנשים, ילדים, הופעות ורעש.

 

ישבנו לנו לקפה ומאפה ושוחחנו, קנינו לה כמה בגדים - היא הולכת לעבודה עם אותם שני זוגות מכנסיים כבר כמה שנים - ושוב ישבנו לקפה ודיברנו ודיברנו ודיברנו.

 

עלינו ועל הילדים שלה ועל היַלְדּוּת שלה ושל אחיה, ועל החיילת ו....באמת שלא יוצא לנו ככה לדבר רק שתינו - פרט לשיחות הטלפון הארוכות שלפעמים אנחנו מצליחות להשחיל כאשר היא בדרך הביתה מהעבודה בפקקים.

 

היה לנו כל כך כיף, שהיא התקשרה למחרת שוב לומר כמה כיף היה לה.

קיבלתי ממנה כל כך הרבה מחמאות לגבי ההורות שלי, לגבי איך שהיַלְדּוּת שלה איתי כאִמָּא סייעה לה להיות האישה והאִמָּא שהיא היום....איך נסכתי בה ובאחיה בטחון ותחושת ערך, איך ניתן היה לבוא אלי עם כל דבר ותמיד הייתי קשובה, ותמיד עניתי בגובה העיניים.....נמסתי ממש.

כך קרה,שיצאתי לחגוג לה יום הולדת ובסוף גם אני קיבלתי מתנה. 

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 19/3/2017 09:37   בקטגוריות בתי, זמן איכות, יום הולדת  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-20/3/2017 12:15
 



פוסט נכדים


חכמוד בשלבי כניסה לרכב, מתיישב בבוסטר שלו ואני מהדקת את חגורתו. פתאום נדלקות פניו והוא צועק "סער!" ואז "סבתא, תפתחי את החלון, תפתחי את החלון". אני מצייתת והוא מציץ החוצה....מאדים ומשתתק.

"סער" אני קוראת, מנסה לעזור לו. "לא, סבתא לא!" משתיק אותי נכדי בן השש.

"לא רצית להגיד שלום לסער?" שאלתי במבוכה, "איפה הוא?" ואני מותחת את צווארי לאחור כדי להבין למי, מכל הילדים שנאספים כרגע על ידי הוריהם או סבתותיהם הוא מתכוון.

"אוף סבתא, סער הוא לא בן, זו בת!" והכל מתחיל להתבהר.

"היא בגן שלך?" אני שואלת, בעוד אני בעצמי משתחלת למושב הנהג, חוגרת את עצמי ומתחילה לנסוע לכיוון ביתו.

"היא היתה בגן שלי בשנה שעברה, ועלתה לכיתה א'" הוא מסביר, ואני מבינה מאין ההתלהבות. הוא לא ראה אותה הרבה זמן.

בעדינות וברוב טאקט אני שואלת אם היא מוצאת חן בעיניו.

"הייתי מאוהב בה, סבתא" הוא עונה בישירות ובתמימות המתוקה שלו.

אני לא מראה את החיוך שכבר מאיים להתפרץ בתוכי, ושואלת, במלים פשוטות, אם זה היה הדדי.

"לא, סבתא, היא היתה מאוהבת בחבר שלי, אלון." ואכזבה נשמעת בקולו. "כל הבנות היו מאוהבות באלון", הוסיף. ואני יודעת שגם אלון עלה איתה לכיתה א'. הוא בחוג הכדורגל כמו חכמוד, אבל בשכבה גבוהה יותר, והם נפגשים כשהשיעור שלו מסתיים והשיעור של חכמוד עומד להתחיל.

אני מנסה בעדינות לשאול אם אין בנות שוות בגן השנה, והוא עונה שלא. אבל אחרי כמה ימים מתברר שיש....והן כולן מאוהבות בחכמוד.....

 

אני בביתה של בתי עם נשמותק וחכמוד. קר בחוץ, ונשמותק מבקש לשתות שוקו.

בינתיים הוא מאד עסוק עם איזה משחק, ואת התשובות לשאלותי הוא זורק לעברי כלאחר יד.

"איזה שוקו אתה רוצה, נשמותק?" לוקח לו זמן להתייחס אלי, ואז הוא חושב רגע, ומחליט על שוקו חם.

"גם אני רוצה שוקו חם," מכריז חכמוד, ובא איתי למטבח.

על פי כל כללי הטקס הרגילים, מטפס חכמוד על השיש, כדי לעזור לי להכין את השוקו.

פעם הייתי מרימה אותו לשם, עכשיו הוא מעמיד שרפרף קטן ליד הדלפק ומטפס בעצמו. אני בקושי יכולה להרים אותו גם ככה, כל כך גדל.

נשמותק ממשיך במשחקו.

"באיזו כוס אתה רוצה את השוקו?" אני צריכה לשאול את נשמותק כמה פעמים כי הוא מרוכז בעיסוקו.

לבסוף הוא מפסיק רגע את המשחק, ניגש למגירת הכוסות, בוחר כוס, מושיט לי אותה וחוזר לענייניו.

אני מכינה את השוקו שלו, בעוד חכמוד מכין לעצמו - אני רק מוזגת את המים הרותחים - והוא בודק את מידת החום של המשקה עד שמגיע לטמפרטורה הרצויה לו.

"נשמותק", אני קוראת, "השוקו שלך מוכן" והילד פורץ בבכי כועס ומתוסכל.

"אני רציתי לעזור לך, אני רציתי להכין את השוקו, אני רציתי לשבת על השיש" הוא מצליח לומר בין הדמעות וההתייפחויות.

באמת התפלאתי שהוא לא הגיע למטבח עם חכמוד, ולא התייחס לכך שהתחלתי להכין לו את המשקה, אבל הוא היה כל כך עסוק שהנחתי שזה לא חשוב לו הפעם. טעיתי. מה עושים עכשיו?

נתתי לו למרר בבכי במשך שניות ארוכות, ואז חיבקתי אותו, וניסיתי להרים אותו ולהושיב אותו על השיש.

"רגע", המשיך נשמותק להתייפח. "אני צריך להרגע". הבלעתי חיוך. הוא התיישב על השרפרף שהניח חכמוד למרגלות הדלפק.

"רגע" היתה לי הברקה. "אני הכנתי לך את השוקו, אולי את רוצה להכין לי קפה?"

ההתייפחויות החלו להאט את קצבן, אבל הדמעות המשיכו לזלוג.

"אני מתלבט" הוא אמר....נשמותק מאד אוהב להתלבט בזמן האחרון.

חיכיתי בסבלנות. בינתיים הבאתי לחכמוד קש, כחול, כמו שהוא ביקש, והוצאתי מהמגירה את צנצנת הקפה.

הדמעות יבשו סוף סוף. "בסדר", אמר נכדי המתוק. "אני אכין לך קפה" ובן רגע חזר החיוך אל פניו. "וגם לי תביאי קש כחול"....

 

בכל פעם שאני באה לקחת את חכמוד ונשמותק מהגן חוזר על עצמו הטקס: "סבתא, הבאת לנו משהו?"

וכבר מזמן דיברנו על העניין הזה וגם נכנסנו לדיון די פילוסופי על אובדן הערך של מתנות כאשר כל הזמן מקבלים אותן, על ההפרדה בין השמחה לקראתי לבין הציפיה לקבל מתנה או ממתק....

ובכל זאת זה חזק ממנו, ובכל שבוע מחדש הוא שואל ומתאכזב. 

באיזשהו שלב אמרה לי בתי: דיברתי איתו, אמרתי לו שזה לא בסדר שהוא תמיד מבקש מתנות - מכולנו - הסברתי לו שמעכשיו מתנות מקבלים רק בימי הולדת ואירועים מיוחדים, ושיפסיק לבקש ולכעוס. 

"הבאת לנו משהו סבתא?" ממשיכה השאלה לחזור על עצמה, וכשעניתי שאמא הורתה לי לא להביא מתנות פרט לימי הודלת ואירועים מיוחדים הוא כעס עליה, ולקח אותה לשיחה. 

"לא מספיק שאת לא מביאה לנו מתנות, עכשיו את גם אומרת לכולם לא להביא לנו! זה לא בסדר!!!"

ואז הוא נקט בטקטיקה חדשה.

לפני כשלושה שבועות התחלתי לקבל מחכמוד מתנות בכל פעם שבאתי לקחת אותו מהגן.

פעם אלה צדפים יפים שמצא על שפת הים, ופעם אבנים יפות שמצא בטיול, ופעם אחרת זה פייט נוצץ שמצא על רצפת הגן

 

ואפילו מדבקות שקיבל מהגננת בזכות מעשה טוב שעשה - כמו להתקשר לחבר שהיה חולה ולא הגיע לגן.

 

שמחתי מאד במתנות והודיתי לו מקרב לב, והוא שמח מאד לראות, בכל פעם שהגיע אלינו בסוף השבוע, שמתנותיו מוצגות לראווה בסלון, מעין מיני תערוכה של תשורותיו.

 

ואז, ביום חמישי האחרון, יצא המרצע מן השק: "אוף סבתא, אני כל שבוע נותן לך מתנות, ואת לא מביאה לי אף פעם....."

 


נשמותק מפטפט לו בשירותים ואומר שבנים עושים קקי ופין, ובנות עושות קקי ופות.

אני מתקשה להבין לרגע על מה הוא מדבר, ואז מתברר שהוא החליף את המילה "פיפי" כ"שתן" - לשמות האיברים בהתאמה.

אני מתקנת אותו בעדינות. "נשמותק, פין זה מה שאת קורא לו בולבול, ופות זה האיבר של הבנות. שניהם עושים פיפי"

והוא מתעקש. 

נשמותק אוהב מאד להתעקש ולתקן את כולם, וברגע שנכנס לו רעיון לראש הוא לא מרפה ממנו. 

חתני מספר שגם הוא היה כזה. האמת שלפעמים הוא עדיין כזה 😉

 

אחרי כמה ניסיונות כושלים אני מבינה שלא אצליח לשנות את דעתו, ואני אומרת - "אתה יודע מה נשמותק, אני לא מצליחה לשכנע אותך ואתה לא מצליח לשכנע אותי, אז בוא נסכים שלא להסכים."

 

שתיקה בת כמה שניות מעברה השני של דלת השירותים ואז....."זה יפה סבתא. אני אוהב את זה. נסכים שלא להסכים"

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 26/2/2017 08:57   בקטגוריות זמן איכות, טעם החיים, נכדים  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-14/3/2017 18:42
 



שבוע חיבוק אבל גם שבוע לחוץ


התכנית המקורית עשתה רושם מצוין: כיון שכלתי עדיין בבחינות סמסטר, בני יטוס ארצה לשבוע לפני תחילת ה"גיג" שלו בשווייץ.

"גיג" = עבודה (למוזיקאים ואחרים). הוא הוזמן לנגן במשך שבועיים במהלך חג המולד וסילבסטר, במלון יוקרה בעמק מרהיב בין הרי האלפים, עם הרכב הטריו שלו (אחד ההרכבים שהוא חבר בהם).

 

בשבוע הראשון כלתי אמורה להיות איתו במלון (הטבה שכלולה בתנאי העבודה), ובשבוע השני הוא ימשיך לעבוד שם והיא תגיע ארצה לבקר את משפחתה, ובסוף יטוסו שניהם חזרה לארה"ב, היא מהארץ והוא משווייץ.

 

בתום השבוע של ביקור בני בארץ, הוא יטוס לשוויץ מכאן, כלתי תטוס לשם מבוסטון, הם ייפגשו בשדה התעופה ויסעו ברכבת למלון המפואר.

 

ובאמת בני נחת ביום חמישי שעבר ובאמת ניצלנו את השבוע הזה להרבה חיבוקים, לאגור את הטוב הזה, את האהבה הזאת, את הגעגוע הבלתי נגמר.

 

השבוע הזה כלל בילויים משותפים, ארוחה משפחתית מורחבת - בה חגגנו יום הולדת גם לו וגם לחכמוד - טיול עם משפחתה של בתי בשבת, סרט עם אמא ואבא (מלחמת הכוכבים החדש), שחייה בבריכת הקאנטרי בזמן שאנחנו בחדר הכושר, בילוי זמן איכות הבוקר עם בתי והאחיינים בזכות השביתה, והרבה שיחות נעימות ליד האח המבוערת.

 

אבל במקביל זה היה גם שבוע עם הרבה לחץ. בגלל הויזה שלו.

ויזת הסטודנט של בני פגה והוא הגיש בקשה וגם קיבל כבר אישור לקבלת ויזת האמן , שמאפשרת שהייה ועבודה במקצוע (כמוזיקאי) למשך שלוש שנים. כל שנותר לו לעשות היה לחזור למדינתו (ישראל), לעבור ראיון בשגרירות ארה"ב כאן, ולהשאיר להם את דרכונו להטבעת הויזה החדשה.

 

בששי על הבוקר הסעתי את בני לשגרירות ארה"ב לראיון שקבע מבעוד מועד.  כל התהליך היה אמור לקחת מספר ימים.

מראש, כשקבע את הראיון פנה בכתב לשגרירות והסביר שהוא מגיע ארצה לשבוע בלבד, כי יש לו עבודה בשווייץ במהלך חג המולד, והאם זה הגיוני לבקש שיזרזו את תהליך הטבעת הויזה לשם כך.

התשובה שקיבל היתה, שהוא יכול לפנות עם הבקשה הזאת לפקיד בזמן הראיון.

 

הפקיד שניהל איתו את הראיון קם כנראה על צד שמאל בבוקר יום ששי האחרון. הוא סירב לענות לבני האם ניתן לזרז את התהליך, כמה זמן זה צפוי לקחת, ומה לעשות במקרה שהדרכון לא יהיה מוכן עד למועד הטיסה.

כשנשאל בנימוס על ידי בני את מי בכל זאת אפשר לשאול, הוא אמר לו בבוטות לא אופיינית לפקיד אמריקאי:

get the hell away from my window (תסתלק כבר מאשנב שלי).

 

כדי לא להחמיר את המצב  נסוג בני מהר מהאשנב, ניסה ללא הועיל לשאול אחרים בשגרירות מה אפשר לעשות, ויצא משם בחוסר וודאות גדול מאד.

הוא כתב מייל (כי בטלפון היתה הודעה שניתן לפנות רק במייל) בשאלה מה אפשר לעשות, וקיבל תשובה יחסית מהר: צור איתנו קשר ביום שלישי כדי לבדוק את סטאטוס בקשתך.

 

אפשר לומר שבמהלך סוף השבוע ועד יום שני היינו עדיין  רגועים יחסית.

ביום שלישי התשובה שהתקבלה (שוב מהר יחסית) היתה: לא ידוע עדיין מה הסטאטוס וכמה זמן זה עוד ייקח.

 

בשלב זה התחלנו לחשוב מה נעשה עם הדרכון לא יהיה מוכן בזמן.

לא ניתן לטוס לשווייץ בלי דרכון ובלי ויזת אישור העבודה בשווייץ שמוטבעת לו כבר באותו דרכון.

 

אם בני מבריז להרכב שלו, לא מתקיים הטריו, ולא ממש אפשרי להשיג מחליף ברגע האחרון שינגן שבועיים במלון בשווייץ.

אם הוא מבריז לעבודה הזאת, הוא לא מקבל את התשלום - שאמור לממן את כל הטיסות האלה שלו ושל אשתו ואת החופשה שלהם בת השבוע במלון.

אם הוא לא טס לשווייץ צריכה גם אשתו לשנות את הטיסה שלה, לא להגיע או להגיע ארצה כבר עכשיו, במקום לשווייץ.

בקיצור - בלגן.

 

בשלישי בערב כתב בני מייל נוסף לשגרירות בשאלה אם ניתן בינתיים לקחת בחזרה את דרכונו - כשהויזה עדיין לא מוטבעת עליו - כדי לטוס לשווייץ, ולהחזירו לשגרירות במועד מאוחר יותר.

 

הבוקר התקבלה ההודעה שכן - הוא מוזמן היום לשגרירות לקחת את דרכונו, תהליך האישור ימשיך בינתיים ללא הפרעה, הם יודיעו לו כשזה יהיה מוכן ואז יצטרך לשלוח להם בדואר רשום את הדרכון - ויקבל אותו בחזרה עם הויזה.

 

לצורך כך כנראה שיצטרך לחזור ארצה משווייץ (וממילא במהלך חג המולד וסילבסטר השגרירות בחופשה) במקום שיוכל לחזור לארה"ב - אז בכל זאת יהיו לו כמה ביטולים של גיגים מקומיים, תלמידים, הקלטות וכו - אבל זה פחות נורא, לדבריו. גם הוא מודיע מספיק זמן מראש כדי שיוכלו למצוא לו מחליפים, וגם זה הכל פחות קריטי מהגיג הגדול בשווייץ.

 

הסעתי אותו לשגרירות וחיכיתי לו כמה דקות בחוץ עד שחזר עם הדרכון. מפלס הלחץ ירד קצת, הטיסה לשווייץ מתקיימת מחר כמתכונן, כלתי תטוס כמתוכנן ותפגוש אותו....השבועיים הקרובים יתקיימו לפי הלו"ז המקורי - ואחר כך נראה....

 

וגם כאן 

נכתב על ידי , 21/12/2016 17:59   בקטגוריות בני, זמן איכות, טעם החיים, שיבושים  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-24/12/2016 18:00
 



  
דפים:  
52,446
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)