יוצאת לדרך חדשה

הביקור של הורי במלוא התנופה ואנחנו מבלים יחד כמה שיותר.

בחמישי בערב אחי השיג לכולנו דרך האוניברסיטה כרטיסים לקיסריה למופע 7 פסנתרים בניהולו וניצוחו של גיל שוחט. 

האמת שבמבט על התכניה נראה לנו שיהיה שם בלגן אחד גדול, לא קשור לכלום - אבל כיון שזו היתה אמורה להיות יציאה משותפת עם הורי החלטנו בכל זאת לקנות את הכרטיסים ולהגיע.

הדרך לשם ארכה שעה וחצי, למרות שזו אמורה להיות נסיעה של כחצי שעה מאצלנו עד לקיסריה. אנחנו לא יודעים להסביר מדוע היה כזה פקק, כי באמצע שום מקום ללא התווספות עוד נתיב, ללא מחלף שישחרר חלק מהרכבים, ללא תאונה או מחסום או עבודות בכביש - פתאום הכל נפתח וכולם התחילו לנסוע כרגיל. הזוי ברמות. 

אחרנו כמובן אבל המופע התחיל גם הוא באיחור (כנהוג במקומותינו, או שגם חלק מהמשתתפים היו תקועים באותו הפקק 😏) כך שלא הפסדנו כלום.

הבאנו איתנו כריות לכולם, אבל עדיין הישיבה ללא משענת (או הישיבה על הרצפה תוך הישענות על מדרגת הבטון שחדרה לי לתוך הגב) הפכה את החוויה לפחות מנוחה. ידענו שכך יהיה בקיסריה, והיינו מוכנים נפשית. 

כשהמופע התחיל נראה היה שחששותינו מתאמתות - כאשר כל 7 הפסנתרים ניגנו יחד על הבמה זה נשמע רע והדציבלים היו מוגזמים לכל הדעות. אבל הפסנתרנים היו וירטואוזים אחד אחד, וכשהם ניגנו שניים או שלושה בלבד (או אחד) היה מעולה. מבין הזמרים אהבתי במיוחד (כמובן) את מתי כספי ושלמה גרוניך, אבל גם מרינה מקסימיליאן ודניאלה לוגסי היו מצויינות. לדעתי רמי קליינשטיין היה מיותר לגמרי שם. 

היה שם ערבוב מוזר של קלאסי וג'אז' ורוק ופופ וארץ ישראל הישנה.....אבל אחלה כשרונות. בסך הכל נהננו מאד והדרך הביתה כבר לקחה חצי שעה כמו שצריך.

למחרת יצאנו למסעדה  כל המשפחה (סושיאל קלאב על רוטשילד בת"א) - ממש לא ממליצה. האוכל היה בסדר אבל השירות היה מזעזע ולקח להם כשעה להביא את המנות מרגע שהזמנו (ולקח גם זמן עד שלקחו את ההזמנה). כששאלנו למה לוקח כל כך הרבה זמן האשימו אותנו שזה בגללנו, בגלל שלא הזמנו מנות ראשונות (?!). המלצרית כל הזמן סיפרה לכל מי שניסה לבקש ממנה משהו (היינו שולחן של 12 איש) שהיא לא במיטבה ושבטח תיכף תלך הביתה (!?). מסכנה, למה לא החליפו אותה במישהו אחר? 

כשקראנו למנהל לברר מה קורה, הוא חזר ואמר שהם צריכים להאכיל 400 איש כאילו שזה מעניין את מי שהזמין שולחן שבועיים מראש. אם אינכם יכולים להיערך לכמות האנשים הזאת אל תקבלו כל כך הרבה הזמנות! המצחיק היה שהזכירו לנו כל הזמן שיש לנו את השולחן רק עד 22:30. האוכל רק הגיע בתשע. התיישבנו בשבע וחצי! 

כשהאוכל סוף סוף הגיע חלק מהמנות היו קרות. החזרנו לחימום חוזר.

שורה תחתונה : לא ממליצה. 

למחרת אירחנו אצלנו בבית את יום ההולדת הרביעי של נשמותק. זה היה ברור שזה מה שיקרה בסוף. בתי תכננה (בלי לתכנן באמת) לעשות לו יום הולדת אצלם בבית למשפחה המצומצמת. היא שכחה שהורי יהיו בארץ, ושזה אומר שצריך יהיה להזמין גם את משפחתו של אחי. היא גם שכחה (?) שהיא חוזרת יום לפני כן משבוע ברודוס. 

T ואני כבר הבנו שבסוף זה ייערך אצלנו. הזמנו גם את אמא של חתני ואחיותיו. רק אחת מאחיותיו הגיעה, עם הילדים, בלי הבעל (שהיה חולה) ובלי האחות הקטנה של חתני (שגם היא לא הרגישה טוב). היה ממש שמח, ממש טעים (בישלנו 3 ימים). נשמותק היה בעננים והיה יפה לראות איך חכמוד מפרגן לו את כל תשומת הלב הזאת. 

בקיצור - סופשבוע עתיר בילויים וחגיגות משפחתיות 

וגם כאן כמובן 

יש לי כאן אמנם שניים-שלושה פוסטים בטיוטות, מה שמספר לי שכן התיישבתי לכתוב - אבל בינתיים שום דבר מזה לא יצא לאור.

הזמן שלי - טס. אין מילה אחרת.

מתיישבת עכשיו לכמה דקות לבדוק מה עשיתי בתקופה הזאת? 

אז ביליתי הרבה עם הנכדים - כי נגמר הגן והוחלט לא לשלוח אותם לקייטנת אוגוסט - בעיקר כי בתי וחתני ראו שהם כבר מותשים וזקוקים לקצת חופש מהמסגרת. 

האמת - היה ממש כיף. בריכה, וסרט (החיים הסודיים של חיות המחמד) וסתם לשחק איתם פה בבית במזגן או אצלם בבית....הם מתוקים בטירוף ואוהבים ומתמסרים - אז באמת שנהניתי מכל רגע.

היה לנו יום נישואים (37) וחגגנו במסעדה עם א' וא' חברינו הטובים. אגב - אני מנסה ללמוד מפועה לתת כינויים לאנשים בחיי, ולמרות שעם החיילת שלנו לא ממש הצלחתי עם "התזזיתית", אמשיך לנסות להדביק כינוי לכולם. אז מעכשיו א' וא' יהיו ביוכימיה (היא) והמהנדס (הוא), ונראה אם זה יתפוס. 

עם ביוכימיה היו לנו הרבה תנודות במהלך מערכת היחסים הארוכה שלנו (כבר 30 שנה, נפגשנו כשהבנות שלנו היו יחד בגן), יש לה תקופות שהיא עצבנית או קצרת רוח שקשה ממש להיות לידה, בעיקר מוציאה את זה על המהנדס אבל לא רק - ואז אנחנו ממשיכים לשמור על קשר אבל מדללים את התדירות. יש תקופות שהיא מתכנסת בסוג של דכאון, וגם אז לא פשוט לבלות יחד. ואין עם מי לדבר מהבחינה של טיפול, אימון או שום דבר דומה, אז אנחנו פשוט מורידים את הראש וממתינים שזה יעבור. לפעמים זה חודשים, לפעמים זה שנים, אבל על חברים טובים לא מוותרים ותמיד בסוף זה מסתדר. אני מספרת את זה כי היתה לביוכימיה תקופה כזאת השנה, ולשמחתי כרגע נראה שזה עבר והיא במצב רוח טוב ומצפה בכליון עינים לחופשה המשותפת שקבענו לנו בראש השנה ברומניה. 

הורי הגיעו לביקור של חודש בארץ, ולמרות שהם אצל אחי בשבועיים הראשונים, נפגשתי איתם כל יום מאז שנחתו. גם הבוקר יוצאת עוד מעט לפגוש את אמא שלי יחד עם גיסתי לבראנץ'. אחי הולך לחדר כושר ואבא שלי קבע עם חבר (שאמא שלי לא סובלת, אז לשם שינוי שכנעה אותו להיפגש איתו לבד). 

מה עוד עשיתי בימים האלה? התאמנתי (בסאטיה) והתאמנתי (בחדר כושר) ואימנתי (בסאטיה) בכל מיני דרכים - לא רק בחדר האימון. הבנתי שלא חייבים להסתגר "בתוך הקופסא" של מפגש שבועי בחדר האימון ומכאן נפתחו לי המון אפשרויות נהדרות להכיר לאנשים את עצמם, את הדפוסים שלהם, את העוצמות שיש להם בפנים לקחת את חייהם בידיהם ולחיות שלווים ורגועים יותר בתוך הנסיבות שלהם, יהיו אשר יהיו. 

חגגנו לחיילת שלנו יום הולדת 19, וחייבת לספר שבאמת אנחנו מרוצים מההתקדמות שלה בחייה ועם עצמה. היא מתמידה עם החבר ("את קולטת שמעולם לא יצאתי עם מישהו מעל לחודשיים?!") ואפילו התחילה סוף סוף טיפול (בעלות סמלית) אצל פסיכולוגית מעמותה (לא יודעת את שמה) שמטפלת בנפגעי מין. ניסינו גם דרך הצבא - והבנו לאכזבתנו הרבה שאפילו מרכז מהו"ת שנוסד במיוחד לשם כך, לא באמת נותן מענה לצרכים שלה. 

בצעד אמיץ ויוצא דופן היא סוף סוף ביקשה שנעזור לה עם ההתנהלות הכלכלית שלה, פתחה בפנינו את חשבון הבנק שלה, ועזרנו לה לנתח מה קורה שם ואיך להתגבר על החובות שהצטברו. המצב הרבה פחות נורא ממה שחששנו, ונסכנו בה אופטימיות שעם קצת חיסכון והקפדה על עבודה היא יכולה להסתדר מצוין. 

ליום ההולדת סיכמנו יחד שלא נקנה מתנה אלא ניתן כסף מזומן, ושהיא תתנהל איתו בזהירות ובהקפדה ותנסה כמה שפחות "לגהץ" אלא תחיה מתוך מה שיש. בנוסף לקחתי אותה לארוחת בוקר חגיגית והיה ממש כיף.

החבר הגדיל לעשות ולקח אותה לספא מפנק וארוחת ערב אחרי כן והשקיע במתנה מפנקת  - מתנה שמראה לה שהוא חשב על מה היא אוהבת, ומה יעשה לה טוב. 

מה שהוא לא הביא בחשבון היה שמעולם היא לא קיבלה עיסוי, ושאולי למישהי כמוה קשה עם מגע וחשיפה מסוג זה, אבל היא כל כך התרגשה מהמחווה ומההשקעה, והמסאז'יסטית בספא ישר קלטה את הרגישות שלה, והיתה מאד מתחשבת ועדינה, ותוך כרבע שעה מתחילת העיסוי היא נרגעה ואפילו הצליחה ליהנות מזה. 

לא ממש קראתי בתקופה הזאת, ועכשיו בנוסף לנילס הולגרסן היקר מחכה לי "ללכת בדרכך", הארי פוטר החדש (שהורי הביאו לי) וגם "הבן הטוב" שאמא הביאה והמליצה. נראה מתי אגיע לכולם. 

נפגשתי עם ביוכימיה ועם ד', המסאז'יסטית שלי לשעבר שהפכנו להיות חברות והיא כבר לא מעסה (איך אקרא לה? מסאז' לא מתאים. היא אמנית, ציירת מוכשרת - אקרא לה האמנית). נפגשתי המון עם מ' - החברה מהתיכון שחברנו יחד שוב בשנים האחרונות (איך אכנה אותה? צריכה לחשוב על זה). בקיצור - כשאני מסתכלת על התקופה מאז כתבתי לאחרונה, די ביליתי בנעימים

מתישהו אגיע לטיוטות, וגם אם לא - לא נורא. 

בתי, חתני והנכדים מבלים עם חברים ברודוס ויחזרו מחרתיים. 

אז כמו שטליק תמיד אומר, אני סיימתי, תהיו טובים 😊

וגם כאן כמובן

בששי בערב עשינו כאן ארוחה בהרכב מלא מינוס החיילת ששמרה שבת אצל דודתה החרדית (עוד יסופר על העניין הזה).

אחי הגיע עם גיסתי ואחייניותי, חתני - שחגג יום הולדת באותו היום - הגיע עם בתי והנכדים, והיתה ארוחה מעולה (כרגיל) באווירה נהדרת (כרגיל).

קצת אחרי תשע בתי וחתני חזרו הביתה, הם ארחו חברים לרגל יום ההולדת שלו, והנכדים נשארו אצלנו.

 הם כבר היו ממש רדומים אבל התעקשו לצחצח שיניים לפני השינה, ואני נתתי בלבי צל"ש להוריהם שהרגילו אותם.

כרגיל כשהגיע הרגע ללכת לישון נשמותק נרדם מייד וחכמוד התחיל להתגעגע לאמא.

אני כבר רגילה לעניין הזה וכשהוא הציע להתקשר אליה אמרתי שאפשר לנסות אבל בטח היא לא תשמע את הצלצול כי יש אצלם הרבה חברים ורעש. הוא התרצה, אבל מחה על כך שאמא ואבא תמיד אומרים שהם באים אלינו למסיבת פיג'מות וזו לא מסיבת פיג'מות. שאלתי למה, והוא הסביר שבמסיבת פיג'מות לובשים פיג'מות ולא הולכים לישון כל הלילה. הגיוני, חשבתי לעצמי. טוב, הסכמתי. אתה רוצה שנסביר לאמא מחר שאתם פשוט באים לישון אצל סבא וסבתא ולא למסיבת פיג'מות? כן, נרגע חכמוד מההגדרה החדשה שלי, ונרדם עם חיבוק ונשיקה.

מאוחר יותר כשכבר הלכנו לישון גם אנחנו, הוא התעורר שאכסה אותו כי נפלה לו השמיכה, והוא מלמל באוזני: סבתא, אני מרגיש שכבר כיף לי עכשיו.

בשלב אחר במהלך הלילה נשמותק נפל חלקית מן המיטה - והחזרתי אותו, לגמרי ישן, למקומו. הגב כאב לי כך שלא ישנתי כל כך טוב ממילא, אבל בסך הכל הם ישנו היטב וכל הלילה, והתעוררו רק אחרי שבע בבוקר בשבת.

אחד אחד הם באו למיטה שלנו והתכרבלו איתנו בכיף של שבת בבוקר, ו-T שם להם את סמי הכבאי בטלוויזיה....עד שהתחלנו לקום, להתלבש, לצחצח שיניים.....בוקר מתוק ורגוע. הרבה חיבוקים ונשיקות קיבלנו ביומיים האלה, מתיקות טהורה.

נסענו לקאנטרי בבוקר וראינו בגאווה רבה איך חכמוד כבר ממש שוחה (סגנון כלב עדיין) כמו דג במים, צולל ועולה ומרגיש בנוח. נשמותק עדיין קצת חושש, חלק מהזמן היה עם מצופים ושאר הזמן היה צמוד אלי, או לפחות באזור שבו שהוא מסוגל לעמוד.

עשינו הפסקה לאכילת הפיתות עם החביתה ש-T הכין להם בבית, עם מלפפון חתוך וכמובן ארטיקים - וחזרנו לבריכה.

הוריהם הגיעו בסביבות 11:00, הצטרפו אלינו למים - ונשארו איתם עוד גם אחרי שאנחנו כבר פרשנו הביתה.

באחד הרגעים כשהיינו יחד במים שאל אותי נשמותק: סבתא, למה אין לכם ילדים?

מה זאת אומרת, שאלתי, ברור שיש לנו ילדים: אמא שלך ודוד שלך.

לא, הוא הסביר לי. למה אין לכם ילדים בגודל שלנו?

צחקתי ואמרתי שיש לי אתכם.

לא, הוא התעקש. אנחנו נכדים שלכם.

חתני הציל את המצב והסביר שהבעייה עם ילדים היא ש....הם גדלים!

היום בתי הביאה אותם שוב בבוקר ונסעה לעבודה.

היום עבר בלי שהרגשתי בכלל.

שיחקנו במשחק חדש שקניתי להם "התאמות" וכמו שחשדתי, יכולתי מייד לשחק איתם ברמה הכי גבוהה.

זהו משחק עם כרטיסיות בעלות ציורים שונים בצבעים שונים, גדלים שונים, חלקם מאוירים ללא מילוי צבע וחלקם עם.

בנוסף יש 3 קוביות - קוביה של צבעים, קוביה של גדול/קטן, וקוביה של מלא/ריק.

ויש גם כרטיסיות שכתוב עליהן "פרס".

בגרסא הפשוטה של המשחק זורקים קוביה אחת - למשל קוביית הצבעים - וצריך למצוא ציור בצבע שעלה בקוביה.

בגרסא היותר משוכללת - זורקים שתי קוביות - למשל קוביית צבע וקוביית גדול/קטן. ואז צריך למצוא ציור בצבע שעלה בקוביה ובגודל שעלה בקוביה השנייה.

בגרסא הכי מתקדמת זורקים את כל שלוש הקוביות - וצריך לראות מי הראשון שמוצא ציור בצבע, בגודל וגם באיור "מלא" או "ריק" - כלומר ממלא 3 פרמטרים.

למותר לציין שלמרות הקושי, נכדיי התגברו על העניין ושיחקו בהנאה בגרסא המתקדמת - עד שהתעייפו (אכן דורש הרבה ריכוז). אני מזכירה שהם בני חמש וחצי וארבע....

וכמובן אכלו מצוין גם ארוחת בוקר וגם ארוחת צהריים...

שיחקנו גם במסירות עם בלון, וסיפרנו סיפורים, ודפדפנו בהנאה באלבומי התמונות שלהם, וכמובן היתה גם טלוויזיה....

כשבתי הגיעה בסביבות שלוש וחצי, נשמותק ישן עמוק במיטה שלי, חכמוד לידו צפה בטלוויזיה, ואני נמנמתי לי לידם

היה ממש כיף וממש לא התעייפתי

יום חמישי הם באים שוב

וגם כאן כמובן