יוצאת לדרך חדשה

עוד פחות משעתיים תגיע המונית לאסוף אותנו לשדה התעופה. 

בפעם הראשונה בחיי ארזתי ברגע האחרון. עכשיו. אני לא מאמינה בעצמי שזה קרה. 

הייתי כל כך עסוקה בימים האחרונים שככה זה פשוט התגלגל. 

ברביעי בבוקר קניתי לעצמי קצת בגדים וקרוקס חדשים , ואפילו עוד הספקתי להיפגש אחרי הצהריים עם "מחברת" שעוברת עליה תקופה קשה מאד, ממש מחורבנת - אולי ארחיב על זה בהמשך אבל לא כרגע. לשמחתי יש לה מעגל תמיכה לא קטן חוץ ממני, כך שאני לא מרגישה שאני לגמרי נוטשת אותה בנסיעה הזאת. 

בערב הגיעה לכאן השכנה שתעזור לי עם הבייבי סיטר לחתולים, ל"הדרכה". 

בעצם שאלתי אם אחד מילדיה יסכים לעשות זאת, תמורת תשלום כמובן, והיא ענתה שבתה בת ה-12 התנדבה לכך, אבל בסופו של דבר הבנתי שהיא עצמה כנראה תגיע איתה - היא כנראה לא לגמרי סומכת עליה שתסתדר לבד. כך או אחרת אשלם לילדה כמובן. 

בסגנון "אמפי" כמובן שהכנתי לה דפי הסבר מפורטים הכוללים צילומים גם לגבי האוכל, גם לגבי השירותים, העציצים, האזעקה.....

החברים כמובן מלגלגים עלי קצת עם הנטייה הזאת לכתוב "נהלים" כאלה, אבל כשהכל כתוב (ומצולם) זה כל כך ברור ומקל על החיים.........

בחמישי הנכדים היו כאן כל היום - והיה כיף גדול. שיחקנו וקראנו בספר וציירנו וחכמוד אפילו שתל עציץ חדש עם סבא T

בזמן שנשמותק וסבתא אמפי ישנו סייסטה, נסעו סבא T וחכמוד למשתלה, והפכו את האסלה הישנה שלנו לעציץ 😎

א פרו פו אסלה, ביקשו ממני לצלם את האסלה החדשה כשהכל גמור: 

יצא יפה ובינתיים טפו טפו אין נזילות. וכולם מצליחים להשתמש בה בלי בעיות. והנכדים מרוצים. 

כרגע אני קוראת לנכדים את "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה, שהוא אמנם לדעתי לילדים גדולים יותר, אבל בתי אמרה שמאחר שהם ראו כבר את הסרט אז לדעתה אפשר. חכמוד לגמרי נתפס לסיפור, ורק מבקש עוד פרק ועוד פרק....(עכשיו זה יחכה עד שנחזור מיפן!), ונשמותק לעיתים מקשיב ולעיתים נודד לעיסוקים אחרים - בעיקר בנייה בלגו.

בחמישי הם ראו רק דבר אחד בטלוויזיה - את הסרט "קפטן תחתונים", ש-T ישב איתם והסביר להם מה קורה ומי נגד מי והיו מלא צחוקים (יש שם מורה שקוראים לו פרופוסור poopypants - כלומר קקי-במכנסיים)...

בערב כשחתני בא לקחת את הנכדים הלכתי להתקלח ויצאנו לאכול עם "שותפנו" ו"שריתה" - והיה ממש נעים, "שריתה" לא עשתה שום בעיות עם האוכל או השתייה ולא "הסתכלה לנו בצלחת" כמו שחששתי שהיא תעשה, ובאופן כללי נראה לי שהיא הפנימה שאין מצב שהשריטות שלה בענייני אוכל תחדורנה לנו למרחב הפרטי. 

שמחתי שזרקתי לה בשיחתנו האחרונה ש"אם תמשיכי ככה אני לא יוצאת איתכם יותר לחופשות" - זה היה חצי בצחוק אבל הייתי רצינית והיא הבינה והתיישרה מייד. 

עוד דבר משמח הוא שירדתי עוד קילו, וכנראה שהתפריט הזה של DAY TWO באמת עובד.....

לא יודעת אם ואיך זה יעבוד לי ביפן....אבל החלטתי לא לעשות מזה עניין. כשאחזור מהחופשה אחזור לשגרת האוכל. לא צריך להגזים. 

ששי היה יום עמוס במיוחד. על הבוקר הייתי במספרה (כשנכנסים לשגרה של צבע אז חייבים לתחזק כל חודש!), ואז היתה אזכרה לאמא של T. נפגשנו עם אחיו, אשתו ובתם הבכורה, מלמלנו את התפילות - פטפטנו קצת ונפרדנו לדרכנו. 

קיבלנו עדכונים מבתי על היום הראשון בכיתה א' (של חכמוד) ובגן חובה (של נשמותק) - היה מרגש מאד. 

ואז בישלנו לארוחת ערב "יום הולדת" גם לנשמותק - שהגיע לגיל 5 - הוא נולד קצת אחרי שהתחלתי עם הבלוג הזה.... - וגם לאחי, ואפילו הספקנו לישון סייסטה. 

היתה ארוחה מאד טעימה ומאד מוצלחת, והבוקר אפילו הלכנו לחדר כושר.....

בקיצור, התחלנו לארוז רק אחר הצהריים. וראו זה פלא, זו לא בעייה בכלל. 

הכל ארוז ומוכן, וב"checklist" שלי כמעט הכל מסומן ב-V (כן, כן, גם לזה יש לי "נוהל").

נותר לי רק לארוז גם את המחשב הזה, את הטלפון והמטען, להפעיל מדיח, להתלבש.....זהו. 

מאד מתרגשת לקראת יפן - ארץ באמת חדשה ושונה מכל מה שהכרנו עד עכשיו.

מאחלת לנו טיסה נעימה וחופשה נהדרת. 

עדכונים בהמשך

וגם כאן

האמת, חששתי.

הייתי לחוצה. 

בלילה שקדם לאירוע התעוררתי כל שעתיים. 

לא הייתי מעולם באירוח מסוג כזה, EAT WITH בבית של מישהו פרטי שטוען שהוא שף ובונה איתי תפריט לא קונבנציונלי שאין לי מושג איך הוא יהיה במציאות. 

זה היה קצת הימור.

אמנם קיבלנו המלצות על זוג הבנות אור ועינת - והמקום שלהם ביפו העתיקה: jarashi, אבל ההמלצות באו מאנשים שאני לא מכירה (לקוחות של כ') ואין לי מושג מה הטעם שלהם. לי יש שף פרטי בבית ובדרך כלל אם אני רוצה שיהיה באמתת אוכל משובח ואווירה נינוחה וטובה אנחנו חוגגים בבית.

רק לא בא לי ש-T יעבוד הפעם. בא לי שיפנקו אותו.

והימרתי.

והצליח לי, בגדול. 

והצליח לי גם עם המוזמנים. זה היה בדיוק ההרכב הנכון עבור T - בתי עם חתני והנכדים המתוקים שריגשו אותו כל כך, אחי עם גיסתי ובתם הבכורה (הצעירה החיילת לא הצליחה לצאת לטובת האירוע), השותף ע' ואשתו כ' שעזרה לי להרים את האירוע הזה, וחברינו ביוכימיה והמהנדס. זהו.

היה מקסים. 

היה טעים ויפה ומקורי, ודאגתי שלכל אחד יהיה לפחות משהו אחד שהוא אוהב. 

לא היתה מנה אחת שלא היתה טעימה.

היתה אווירה נעימה וביתית.

היה מרגש - T ממש דמע לשמע הברכות - גם שלי, גם של בני וכלתי (שהקליטו מראש ושלחו מחו"ל), גם של בתי וחתני וגם הורי (שהקליטו ושלחו מחו"ל). 

בקיצור - היתה הצלחה מסחררת.

T לא חשד במאום עד שלא התעקשתי שלא ילבש חולצת טריקו לשם שינוי אלא חולצה מכופתרת.

כ' ו-וע' באו לאסוף אותנו, כביכול לקחת אותנו למסעדה לחגוג את יום הולדתו של T - והוא התחיל לחשוד עוד יותר כשהיא סרבה לומר לו לאן בעצם אנחנו נוסעים. 

אבל זה דווקא היה טוב, הוא הבין שמשהו מתבשל והכין את עצמו. 

היום יום הולדתו האמיתי אבל היום הוא עובד כל היום. איזה כיף שחגגנו אתמול.

וגם כאן

השבוע היה לי סוף סוף התור אצל הגסטרואנטרולוג (חודשיים אחרי שקיבלתי את תוצאות הגסטרוסקופיה וקולונוסקופיה)!

הוא שמח על תוצאת הקולונוסקופיה (הכל נקי!) ולא התרגש מתוצאות הגסטרוסקופיה (דלקת בוושט דרגה B) אבל רשם לי כדור  נוגד החומציות חדש יותר - כדור שגם לא משנה מתי לוקחים אותו, לא חייבים חצי שעה לפני האוכל כמו את כל קודמיו, שאמור לרפא את הדלקת תוך חודשיים.

כבר עכשיו קבעתי תור נוסף לתחילת יולי, למעקב. 

אגב, תהיתי למה כל כך מעט רופאים מבקשים להתמחות בגסטרואנטרולוגיה (מסקנה מתבקשת מהעובדה שכל כך קשה להשיג תורים) ונדהמתי לגלות שיש עשרות רופאים שמחכים להתקבל להתמחות הזאת, ואין מספיק תקנים!!!! 

כיון שהתור היה בסניף הרצליה של קופת החולים שלי, הלכתי אחרי זה לבתי. היא בדיוק אספה את הקטנים מהגן ולקחה אותם לשיעור שחיה בבריכת לייף פול (שהיא גם בריכה טיפולית, T קיבל שם הידרותרפיה כששבר את הגב בארגנטינה לפני חמש שנים).

היה ממש כיף לראות אותם בבריכה, כל אחד עם המדריכה שלו, כל אחד ברמת הקושי שמתאימה לו.

היה כיף לקשקש עם בתי ככה סתם באמצע השבוע, זה כמעט לא יוצא לנו - רק לפעמים היא מצליחה לדבר איתי מהדרך הביתה בפקקים. בדרך כלל גם אז היא בשיחות טלפון שקשורות לעבודתה. 

בנוסף לחום האימים ששרר אתמול,  היתה כאן ביישוב הפסקת חשמל של כשעתיים בדיוק בצהריים!!!

גם ככה עברנו T ואני לישון בחדר העבודה/חדר של בני כי המזגן אצלנו בחדר מקולקל כבר כמה שבועות. 

לעניין הזה נראה לי שאקדיש פוסט נפרד. 

בבוקר נפגשתי עם חברתי מ', שעברה דירה לא מזמן ממושב לידי לכפר יונה. מטרת המעבר היתה להיפטר ממשכנתא שהעיקה עליהם מאד, משימה שהוכתרה בהצלחה, אבל התברר שהמעבר הזה לא קל לה בכלל. מי שגר שנים במושב, גידל שם את ילדיו, היה מחובר לחיי הקהילה - מאד קשה לו לעבור לעיר, ועוד עיר שאינו מכיר כלל. אני מרגישה שהיא בסוג של דיכאון-אחרי-מעבר-דירה, אם יש דבר כזה. התפקיד שלי כאן הוא בעיקר לאפשר לה לקטר ולשחרר, להקשיב ולתמוך. מאמינה שעם הזמן זה יעבור. הבית החדש מקסים, ואני בטוחה שהיא ומשפחתה ייהנו ממנו בסופו של דבר. 

בערב הייתי בהתייעצות אצל מנתח פלסטי. רציתי לבדוק אפשרות של שאיבת שומנים מאזור הבטן והירכיים - משהו שבמקביל למאמצי הדיאטה והטיפול בפן הנפשי, יזרז תהליכים קצת וייתן לי מוטיבציה.

הפסלטיקאי הזה הוא חבר ילדות, היינו יחד ב"חבר'ה" בתיכון, הוא למד עם T במחזור בבית הספר. אני סומכת עליו, ולכן כל כך התאכזבתי כשהוא פסק חד משמעית שאין לו אפשרות לעזור לי עם זה. 

השומן הבטני שלי, מתברר, לא יושב "על פני השטח", במקום בו ניתן לשאוב ומקסימום לעשות גם תיקוניים פלסטיים להידוק העור. הוא עמוק בתוך מרחבי הבטן, בין האיברים הפנימיים. ולנתח רק את הירכיים בלי הבטן אין לי טעם. 

בקיצור, ירדה גם האופציה הזאת.

הוא דווקא המליץ לי על כיוונים כגון צומות מסוימים (כמו צום מיצים) במקביל לדיאטה, לעשות "ניקוי" למעיים כדי לעזור לתהליך. אני לא מכירה את הנושא הזה, אצטרך לחקור עליו קצת. 

בכל מקרה ברור לי שהשלב הבא היא הטיפול בראש. בשריטה עצמה. וטרם התלבשתי על הכיוון הזה, לבחור מטפל / מאמן / שיטה.............

ליום הולדתו של T הכל מוכן, פחות או יותר. בני עזר לי להכין קולאז' יפה של תמונות של T לבד ועם כולנו בתקופות שונות, כולל תמונות מצעירותנו עם הילדים כשהיו קטנים. יצא מקסים. 

הזמנתי הדפסה על קנבס, ואני מקווה שזה יהיה מוכן בזמן. 

בעצם מה שנותר לי הוא אולי לקנות לעצמי בגד חדש לכבוד האירוע. 

ממילא אני צריכה לקנות משהו ללבוש בחתונה של בת-בן-דוד מאנגליה בסוף החודש. 

זו תהיה חתונה אנגלית אבל בארץ. זה אומר שהיא מתחילה בשש אחרי הצהריים, שזה יהיה מובנה עם מנחה שיאמר שעכשיו ברכות ועכשיו ריקודים ישראליים ועכשיו ריקודים כללים, ועכשיו שולחנות 1-5 מוזמנים למזנון ....ובסוף - האירוע הסתיים, לכו הביתה. זה אומר שצריך להתלבש יותר מגונדר מאשר בדרך כלל. הם אמנם לא חייבו טוקסידו לגברים, כמו בחתונות שלהם באנגליה, ושמלות ערב לנשים - אבל ביקשו להתלבש כמה שיותר קרוב לזה. 

יהיה מעניין.

בגיזרת החתולה אין חדש. לא רציתי להוציא אותה בחום הכבד לוטרינר אז חלק הבדיקות יחכה. בינתיים היא מתנהגת בסדר גמור, לא היו תקריות. 

ליתר ביטחון רכשתי מגיני מזרון איכותיים לכל המיטות בבית. כך גם אם תהיה שוב "תאונה", לפחות לא יהיה כאב הראש של ניקוי המזרון עצמו. מצעים אפשר לכבס, ושמיכות אפשר לנקות בניקוי יבש........

אז אלה העדכונים להפעם, המשך שבוע נעים וקריר 😜

וגם כאן