אחרי שבוע ופניות חוזרות התקשרו אלי סוף סוף היום מהתמיכה הטכנית של הבנק.
התברר שהשינוי שהם עשו בייצוא של נתונים לאקסל התנגש עם הגדרות של מייקרוספט באקסל בתחום של "מרכז יחסי האמון". בחורה נחמדה וסבלנית הנחתה אותי כיצד להסיר כמה סימונים מכמה check boxes בהגדרות ופתאום הצלחתי לפתוח את טבלאות האקסל. הללויה. אז סיימתי עם מעקב התקציב לחודש יולי 2016.
השבוע החיילת הצליחה לקום בזמן ולצאת בזמן, גם לצבא וגם לעבודה, וגם יחסית השאירה חדר מסודר למרות שלא אמרנו לה על כך יותר דבר. יחסית, אני מדגישה.
מצד שני היא כל הזמן דוחה את האפשרות להתחיל סוף סוף טיפול פסיכולוגי ייעודי לנפגעות מין. יש לה עכשיו שתי אפשרויות מקבילות, אחת אזרחית ב-50 ש"ח למפגש שזה ממש בתרומה (פסיכולוגית שלוקחת 300 ש"ח למפגש ולקחה על עצמה לתרום לקהילה) ואחת צבאית - במסגרת מרכז מהו"ת - אשר מעבר לטיפול ולמרשמי התרופות (שהקב"ן הצה"לי והחר"פ מצליחים להקשות יותר עליה מאשר להקל) גם יכול לסייע לה בתהליך השחרור המוקדם מהצבא.
לשניהם היא אמורה להתקשר ואת שניהם היא דוחה ודוחה.
זו דרכה - כשקשה לה להתמודד עם משהו קודם כל היא מתעלמת ממנו, ואחר כך כמובן היא מתלוננת עליו
אני כבר מזהה את הדפוס וגם אמרתי לה בעדינות שאני מזהה את הדפוס, ועכשיו הכדור אצלה, אני לא אנג'ס.
עוד דבר הזוי שקרה איתה: בששי היא ישנה אצל חברה וכנראה הרגישה ממש לא טוב, גם שתתה משהו שלא עשה לה טוב, ותוך כדי הבחילות והתחושות הקשות היא הבטיחה לעצמה (טוב, לאלוהים) שאם היא יוצאת מזה בשלום היא מתחילה לשמור שבת.
אז עכשיו היא תקועה עם ההבטחה הזאת, ובשלב ראשון היא נוסעת לירושלים לדודה שלה החרדית, לבלות אצלה את השבת.
אני אפילו לא מגיבה על הדבר הזה. נראה איך זה יתפתח.
אתמול היתה כיתת אמן באימושיין והיה מעולה. ממש מעולה.
נטלי העמיקה את הלימוד על רמת הקשב החמישית ועברה שוב על התפקיד של "הילד הפעיל" ו"המבוגר המיטיב" בעת פירוק זיכרון ואנשים שאלו שאלות חשובות שהניבו תשובות מעניינות. היה רק אימון אחד על הבמה, אבל הוא היה מעולה, כל כך טוב שלא רציתי שייגמר.
אחרי זה היה האימון שלי אצל ג'. העליתי את התגובה שלי לתקלה באתר האינטרנט של הבנק. זה לכאורה משהו טריוויאלי ולא באמת התעצבנתי, אבל בכל זאת הצליח לצאת מזה אימון מצוין - שאיכשהו התקשר להמשך דרכי כמאמנת. בכלל אני כבר הבנתי שלא משנה מה מביאים לחדר האימון, כל נושא הוא פתח פנימה - וההתבוננות פנימה תמיד עושה דברים טובים.
לא יודעת אם כבר תיעדתי לעצמי כאן שפניתי למנהלת בית ספר יסודי בהצעה לאמן אותה ואת צוות בית הספר. מאמנת חברה שלי קישרה ביננו, הילדים שלה לומדים בבית הספר הזה ולכן היא עצמה אינה יכולה לאמן אותם. המנהלת הביעה עניין והפיצה את אתר האינטרנט שלי בקרב אנשי הצוות, והתחילו להגיע אלי פניות ממורים ואנשי צוות שונים. ההצעה לא היתה מגובשת - חלק מהאימונים בחינם ואחרי כן מי שירצה להמשיך אז בתשלום....לא אמרתי כמה בחינם, לא אמרתי כמה אנשים אוכל לאמן....הכל היה לא מבושל ולא מאורגן ובפוטנציה יש לי שישה מתאמנים חדשים, בפועל עוד אף אחד לא קבע את המפגש הראשון, ואין לי מושג מה הצעתי להם. ייתכן שאני עומדת לאמן עכשיו 60 מפגשים בחינם....
ולא שיש לי בעייה עם זה מהבחינה הכלכלית, אבל עלתה באימון שלי השאלה איך המתאמנים עצמם יתייחסו לזה, מה זה משדר להם, איזה ערך הם יקבלו. הכל עדיין בסימני שאלה, אבל מה שמצחיק הוא שכל זה עלה מתוך התקלה של האינטרנט של הבנק. מופלאות דרכי הגוף המוח והנשמה.
ומעניין לעניין באותו עניין, הערב מתקיים מפגש של חלק מחברי קורס המאמנים בבית של אחת מאיתנו במודיעין. קבעתי עם אחת החברות שאאסוף אותה בדרך מתחנת הרכבת בראש העין, כך שלפחות מחצית מהדרך לא אסע לבד. לא אכפת לי לנסוע לבד, ואת הדרך למודיעין אני מכירה היטב (יש לנו שם קרובי משפחה), אבל יותר כיף בחברה.
מחר בערב נארח גם את בתי וחתני והנכדים וגם את אחי ומשפחתו - לחתני יש יום הולדת וגם לאחייניתי היה יום הולדת אז יש הרבה מה לחגוג. הנכדים יישארו לישון כי בתי וחתני מארחים מאוחר יותר חברים לרגל יום ההולדת, אז בטח גם נלך איתם לבריכה בבוקר.
במוצ"ש ניפגש עם חברינו א' ו-א' לשבת איתם על תכנון מסלולים לנסיעתנו הבאה: בראש השנה אנחנו טסים איתם לרומניה.
אבל על זה בהמשך....יש עוד זמן
שבת שלום
וגם כאן כמובן
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
