יוצאת לדרך חדשה

"סבתא, את מתרגשת? אני מאד מתרגש" מכריז חכמוד בכל פעם שאנחנו נפגשים בשבוע האחרון - וסופר לאחור. עוד חמישה ימים אנחנו טסים יחד לאיטליה. עוד ארבעה ימים.....

עכשיו זה כבר מחר. בעצם הלילה יוצאים לשדה. הטיסה מוקדם בבוקר.

"אה, אני מכיר את זה" מכריז חכמוד. הם קמו באמצע הלילה לשדה התעופה גם כשטסו לרודוס בשנה שעברה. או לכרתים לפני שנתיים. כן, הנכדים שלי כבר היו בחו"ל, כבר טסו במטוס, הם כבר מנוסים. 

פרסנו מפה גדולה על רצפת הסלון שלהם והראיתי להם את מסלול הטיסה שלנו, איפה ננחת ואיפה נשהה. בתחתית המפה מופיעים דגלים של כל הארצות. הם שמחו לראות שדגל איטליה ודגל ישראל סמוכים זה לזה. כנראה שזה מסודר לפי האלפבית הלועזי....israel, italy....

נשמותק כבר יודע לומר "בון ג'ורנו" וגם "אריבדרצ'י", "אוונטי" ו-"צ'או".

הוא גם מספר לכל מי שמוכן לשמוע שעיר הבירה של איטליה היא רומא, ושעיר הבירה של יוון היא אתונה. המילה הזאת, אתונה, מצחיקה אותו משום מה.

היה יותר קשה להסביר שבאיטלקית אומרים פסטה ופיצה, כמו "בעברית". אבל שגלידה זה "משהו שדומה לג'לי"....(ג'לאטו). 

הפעם - בפעם הראשונה - נסע כולנו יחד. בתי עם חתני והנכדים ואנחנו - לדירה בחווה בטוסקנה, לחמישה ימים.

את ליל הסדר נאלתר במסעדה כלשהי. אנחנו מתכוונים להיפגש שם עם השותף של T, ע' ומשפחתו שנמצאים שם כבר מיום חמישי, וחוזרים ארצה למחרת. יש לנו ערב אחד להיות שם ביחד. ליל הסדר.

עשינו כבר פעם ליל סדר במסעדה בחו"ל - זה היה בקוסטה ריקה עם הורי, בתי, בני שבדיוק סיים את הטיול-אחרי-צבא שלו בדרום אמריקה ואנחנו. היה מצחיק. הגדה ומצות וברכות ושירים - ולחמניות.....זוכרת שהמלצרים רק חיכו שנלך כבר.

נראה שמזג האוויר יהיה אביבי ולא צפוי גשם. 

מאחלת פסח שמח ומהנה לכולם 

וגם כאן

הערב יתקיים השיעור האחרון של סדנת הכתיבה היוצרת מתחילים.

אני מוצאת את עצמי מתלבטת עדיין אם להרשם ל"ממשיכים", שמתחיל כבר בשבוע הבא, או שמיציתי.

כבר חשבתי שהחלטתי שהספיק לי, אבל השיעור של השבוע שעבר היה כל כך טוב, כל כך הזכיר לי את השיעורים הראשונים, שעכשיו אני מתנדנדת שוב.

מזמן לא העליתי כאן תרגילים שעשיתי עבור הסדנא, אולי באמת אעשה זאת תיכף.

מה שכן, לא כתבתי עוד סיפור קצר מאז הסיפור הקצר ההוא הראשון. זה המחסום שדיברתי עליו.

מן שילוב של בלק אאוט טוטאלי בנוגע לנושא כלשהו לבין ביקורת עצמית קטלנית שעוצרת את המילה עוד לפני שהיא נכתבת.

אגב, עם תרגילים אין לי שום בעייה. כאילו שם אני לא מצפה מעצמי לשום דבר, ואין לי גם בעייה לערוך ולערוך ולמחוק ולשנות שוב ושוב....

מעניין יהיה לחקור את התופעה הזאת אצלי.

סיימתי לקרוא את "אל תגע בזמיר" או "מות הזמיר" (או "להרוג זמיר" - שזהו לדעתי השם הנכון שאיש מעולם לא חשב לתת לספר הזה בעברית) של הרפר לי.

אחרי שסיימתי לקרוא, חזרתי לפוסטים שכתבה עדה בזמן שקראה את הספר בפעם המי יודע כמה, וגם מה שכתבה על ספרה השני של הרפר לי "ניצב כל הלילות". קראתי גם בויקיפדיה ומאמרים נוספים שנכתבו על הספרים ועל הסופרת. עכשיו, משקראתי את הספר הזה סוף סוף (הוא היווה איזה חור בהשכלתי כל השנים האלה) אני יכולה להבין טוב יותר את מה שנכתב עליו, ומצאתי את עצמי מתחברת מאד למה שכתבה עדה.

אם אני מתעלמת מ"ניצב כל הלילות" - שיצא לקראת סוף חייה של הסופרת ויש חילוקי דעות לגביו (האם באמת הסכימה לפרסם אותו, או שנוצלה על ידי עורך דינה וסוכנה...? האם הוא לא היה אלא טיוטה ראשונית ל"אל תגע בזמיר" וכלל לא היה אמור לצאת כספר בפני עצמו...? ועוד), הרי שהייתה זו סופרת של סיפור אחד. היא גם הצהירה במהלך חייה שאינה מתכוונת לכתוב עוד ספר, והסיפור עצמו די מבוסס על חייה שלה וחוויותיה בסביבות גיל 10.

זה מחזיר אותי למנחה שלי בסדנת הכתיבה, שאמרה כמה פעמים שלרוב האנשים יש סיפור, אותו הם רוצים לספר, ובהמשך לזה: שלרוב הסופרים יש רק ספר אחד טוב. הראשון. ואצל רוב הסופרים, הספרים הבאים פחות טובים, או סתם חזרה על אותו סיפור שוב ושוב.

לא יודעת אם אני מסכימה אתה לגבי ה"רוב האנשים" ו"רוב הסופרים" אבל באמת יש הרבה כאלה, שרק ספרם הראשון היה טוב באמת, ויש באמת גם לא מעט סופרים שמספרים את אותו הסיפור שוב ושוב.

אני מרגישה שאני חופרת....אבל נראה לי שאני מנסה לעבד עם עצמי את השאלה : האם יש לי סיפור לספר? ואולי מתישהו, אחרי הרבה תרגילים והרבה ניסיונות סרק, אגלה את התשובה לשאלה הזאת.

הספר הבא שאקרא הוא "שטוקהולם" של נעה ידלין. קראתי כבר את "בעלת הבית" שלה. אהבתי את הכתיבה שלה.

היום החליף T את הצילינדר של מנעול הדלת, לאחר שהחלטנו בכל זאת לסגור את הפינה הזאת (למרות שהחיילת החזירה לנו את המפתח).

את המפתחות של המנעול החדש לא ניתן לשכפל ללא "כרטיס שכפול" מגנטי.

שלשום שוחחתי ארוכות בטלפון עם בתי, שיחה שהתחילה אודות הנכדים כמובן, וגלשה לה לנושאי לפסיכולוגיה ואימון, ההבדלים בין פסיכואנליזה לפסיכותרפיה, ולמה היום פסיכואנליזה כמעט נעלמה מן העולם. בתי סיפרה לי שהיא עצמה התחילה עכשיו לעבור פסיכואנליזה, כי היא הרגישה בשלה לכך. מאד הסתקרנתי לגבי זה, והיא הבטיחה להביא לי ספרים של פרויד - כדי שאכיר טוב יותר את המקור, את ההתחלה.

מזג האוויר "מתאבב" לו לאיטו (מלשון אביב) - ואיתו חזרו אלינו גם הנמלים הקטנטנות - בעיקר באזור המטבח. בלית ברירה אזמין שוב הדברה...

נראה לי שכיסיתי את רוב הנושאים שמעסיקים אותי כרגע (לפחות אלה שלא קשורים לפוליטיקיה של המדינה ושל העולם) ....שיהיה לכולנו המשך שבוע שקט וטוב

וגם כאן

המפגש עם מ' בחמישי והעיסוי בקאנטרי אחרי כן היו ממש נהדרים. 

גם קניתי לנכדים ספרים חדשים (ותודה לג'וליאנה על ההמלצות!) ומשחק אחד חדש. 

כל מפגש עם מ' עושה לי טוב ואני שוב ושוב אומרת לעצמי (וגם לה) כמה אני מאושרת שחידשנו את הקשר.

בעיסוי קצת סבלתי כי הייתי תפוסה בכל מיני מקומות שבדרך כלל אני לא תפוסה בהם, אבל זה די ברור שהשרירים שהתגייסו לניקיונות שונים מהשרירים שמתעמלים ומטפלים בנכדים 😉

בששי היו מוזמנים אלינו כל החבר'ה - כלומר בתי וחתני עם הנכדים, אחי וגיסתי עם בנותיהם, והחיילת. הרכב מלא. זה קצת הרגיש כמו סדר הפסח שלא יתקיים כי נהיה בחו"ל, וגיסתי הגדילה לעשות והביאה לקטנטנים מתנות, והגדילה לעשות עוד יותר והביאה גם לחיילת מתנה, כדי שתרגיש "ילדה" עם כל הצומי. היא מאד התרגשה.

T בישל בנחת (ממש ככה - בישל בנחת) ואני מידי פעם הוצאתי לו דברים מהמקרר או הארון, או אפסנתי בקופסא, או שטפתי את הכלים - ובשאר הזמן גיהצתי או קראתי בלוגים ...סוג של הרמוניה, ביחד ולחוד.

החיילת כרגיל התאחרה והבנו שחייבים להבהיר את המסגרת אצלנו, ואמרנו לה שאו שהיא תגיע עד 13:30 או אחרי 16:00 כי הפעם אנחנו לא מוכנים לדלג על שנת הצהריים של יום ששי. 

זה יצא ממש טוב כי ככה היא לא היתה צריכה להילחץ והיה לה זמן להתארגן בנחת, אנחנו נחנו בצהריים כמו שרצינו, ואספתי אותה מהצומת קצת אחרי חמש. 

היא היתה גמורה מעייפות אז אחרי שפטפטנו קצת והיא הכינה לעצמה קפה (בעצמה! היא ביקשה להכין לבד, וגם שאלה אם אנחנו רוצים), היא עלתה להתקלח ולנוח, עד שהאורחים יגיעו.

מדהים לראות כמה התפתח ה"ביחד" שלנו תוך שבועות ספורים. נכון שהסיפורים שלה קשים (גם סיפורים על העבר ועל המשפט שהיא תובעת בו כרגע את אביה החורג) וגם במערכת היחסים עם החבר, למשל, אנחנו כבר מזהים סימנים מדאיגים של משיכה לגברים שתלטניים וקנאיים שמרשים לעצמם לפגוע בה (מילולית בשלב זה) ואז מתנצלים בהשתפכות וזוכים ממנה לצ'אנס נוסף - אבל אנחנו מוצאים את עצמנו מקשיבים לה ומדברים איתה באופן הכי טבעי, הכי קרוב, הכי חומל ומחבק...והיא נפתחת. אמרנו לה שלא נתערב במערכות היחסים שלה (כמו שאגב לא התערבנו באלו של ילדינו) אבל הצבענו על מה שמדאיג אותנו וביקשנו שתהיה בתשומת לב. כי דווקא מישהי עם העבר שלה, עם מערכות היחסים של אמא שלה, עלולה בקלות ליפול שוב ושוב למערכות יחסים לא מיטיבות שכאלה, וחבל. מצד שני לפעמים צריך ללמוד בדרך הקשה....

ל-T כבר היו סיוטים בלילה מהסיפורים שלה...באמת לא פשוט.

בכל אופן כולם באו, קראתי לחכמוד ונשמותק מאחד מהספרים החדשים (החלטתי לא לשלוף את כולם בבת אחת, והסיפור שקראתי אתמול היה "איתמר פוגש ארנב" של דויד גרוסמן - שמעבר להיותו סיפור מתוק מאויר ומסופר היטב, הוא מלמד ברמה הבסיסית והפשוטה ביותר איך אנחנו מפחדים ממה שאנחנו לא מכירים, איך אנחנו בולעים את ההשמצות בהן מזינים אותנו על אחרים, וכמה טוב היה לו פשוט היינו נפגשים ומגלים את האמת. מאד הזכיר לי מהבחינה הזאת את "פו הדוב ופיל נפיל". 

הארוחה היתה מאד טעימה (טוב, נו, כרגיל) והאווירה היתה נהדרת - כולם דיברו על כולם וצחקנו בטירוף. באיזשהו שלב הנכדים, שפרשו מהשולחן ובנו בקוביות ביקשו שנפסיק רגע לצחוק בקולי קולות ונשים להם סרט. T כבר היה בהיכון עם אלדין - אמנם באנגלית אבל הבנו שהם מצליחים להבין את הסרטים המצוירים גם כשהם לא מדובבים - ואמנם הם לא צפו עד הסוף כי היו עייפים והלכו הביתה אבל חכמוד היה מרותק רוב הסרט, ונשמותק בא והלך, קצת צפה וקצת פטפט עם האחיינית הצעירה שלי (שגם היא חיילת, היא מש"קית ת"ש) והחיילת  - שהן באותו גיל - ומאד התחברו גם בשבוע שעבר וגם השבוע, ונראה שהם ימשיכו להיות בקשר זו עם זו. מאד שמחתי לראות את זה. בסוף הערב החבר של החיילת בא לקחת אותה, ושוב היא לא נשארה לישון. אולי היא תבוא בשני בבוקר אחרי משמרת לילה בראשון, כדי להיות איתנו לפני שאנחנו טסים. באמת שיש לנו חיבור איתה.

הצלחתי לסדר ולנקות את הכל כבר אתמול בלילה, כך שהבוקר נותר לי רק לפנות את המדיח - והלכנו לקאנטרי.

שמתי לב שלא חזרתי עדיין לכושר מלא (מאז שהייתי מקוררת בחודש שעבר) אבל לא נורא. מה שהספקתי, הספקתי. ישבנו כרגיל בדשא עם חברים, באנו הביתה לצהריים של שאריות נהדרות וסיאסטה נוספת, ארוכה.

הערב יוצאים עם החברים א' ו-א..... ומחר יש לי עוד אימון עם המאמן שלי שקבעתי במיוחד כי לא אהיה עכשיו שבועיים....

מזג האוויר נהדר - לטעמי - וממה שבדקתי גם בניו יורק כבר לא ממש חורפי השבוע...מחכה לזה כבר ✈

וכמובן גם כאן