אני צריך מקום אינטימי לסדר בו את הלק שלי בלי ששאר הסלית'רינים ידעו

אני צריך מקום אינטימי לסדר בו את הלק שלי בלי ששאר הסלית'רינים ידעו!

חדר הנחיצות לא נפתח. זה מזכיר לי שפעם חדר הסודות כן נפתח; זה נשמע לי כמו מקום אפל וסודי ואינטימי לסדר בו את הלק שלי; אני חושב שזה גם מה שאדון האופל בכבודו ובעצמו עשה שם פעם; אני מרגיש אצילי, עתיק יומין, קשוח ואפל כשאני חושב את זה.

אבל, לעזאזל! אני צריך מקום אינטימי ריאלי לסדר בו את הלק שלי בלי ששאר הסלית'רינים ידעו, לא מקום שפוטר כבר ביקר בו והרס אותו והפך אותו לאחת הפינות האקזוטיות שלו ושל dumbלדור! איכסוש.

למה חדר הנחיצות לא נפתח בשנית? (וגורו לכם אויבי היורש! בלי קשר, סתם תגורו לכם.)

אני יודע למה הוא לא נפתח בשנית! זה כי יש שם אנשים שמשתמשים בו כרגע בשביל משהו אחר! בטח זה טיפשים כאלה שאין להם מכשירי-מוגלגים משלהם והולכים לשם כדי לגלוש באינטרנט! טיפשים! איכס מוגלגים! איכס אינטרנט! תועבה! למה בכלל יש אנשים שתופסים לי את חדר הנחיצות בגלל שטויות כאלה? מפגרים! בטוח הם בוצדמים! למרות שלבוצדמים דווקא כן יש מכשירי-מוגלגים... בטוח הם לא בוצדמים! שישרפו!

אז המשכתי לפטרל שם מול חדר הנחיצות עד שהוא יתפנה, כשאני שומר על אגרופים קמוצים בעיקר כדי שלא יראו את המצב של הלק השחור האפל הקשוח האצילי ועתיק היומין שלי, ואנשים שעוברים שם חושבים בטעות שאני עצבני בגלל זה ומפחדים ממני. חה! בטח שהם מפחדים ממני! אני כזה קשוח ואפל ומושלם שהם לא מסוגלים לעמוד בפני! הם מסתנוורים ממני! הם מסתלקים באימה!

אני צריך מקום אינטימי לסדר בו את הלק שלי בלי ששאר הסלית'רינים ידעו;

אני צריך מקום אינטימי לסדר בו את הלק שלי בלי ששאר הסלית'רינים ידעו;

אני צריך מקום אינטימי לסדר בו את הלק שלי בלי ששאר הסלית'רינים ידעו;

חדר הנחיצות לא נפתח.

לעזאזל!

באמת שלא הייתי עצבני, אבל השרביט שלי העיף כמה ניצוצות קטלניים. ז"א, הם היו אדומים, אדום זה רע.

"היי, תזהר עם זה!"

"בלייזוש!" איזה יופי, הוא חבר נאמן שיודע את סוד הלק האפל שלי ובטוח יעזור לי!

"בלייזוש, אתה מכיר מקום אינטימי לסדר בו את הלק שלי בלי ששאר הסליתר'ינים ידעו?" שאלתי.

"שהוא לא חדר הנחיצות?" שאל בלייזוש.

"כן! חדר הנחיצות תפוס! בטח הבוצדמים האלה גולשים שם באינטרנט, שישרפו!"

"הלא-בוצדמים, אתה מתכוון. שישרפו." אמר בלייזוש.

"כן! הם! בדיוק! אז אתה מכיר מקום אינטימי אחר לסדר בו את הלק שלי בלי ששאר הסליתרינים ידעו?"

"חדר הסודות?"

"גם בלי שאני אצטרך לשמוע קולות מוזרים של פוטר וטמבלדור?"

"לא יודע, דווקא חדר הנחיצות בטח היה מביא לך ערכת איפור מלאה..." הוא אמר, מהורהר.

"אני לא צריך ערכת איפור מלאה, חולה נפש!" התחלחלתי.

"טוב, ערכת מניקור מלאה..." תיקן את עצמו בלייז.

"לא, רק לסדר את הלק! בלי ששאר הסלית'רינים ידעו!"

"מה, זה סוד, כאילו? אני איש סודך עכשיו?"

"אתה איש סודי עכשיו, למרות שלא גילית לי את סודך!"

"מה, פנסי לא סיפרה לך?"

"איכסוש פנסי!"

"ג'יני וויזלי. אני חבר של ג'יני וויזלי."

"לא נכון! תגיד כבר שאתה אדם זאב! אגב, כבר בדקתי את זה ואתה לא."

"אני באמת חבר של ג'יני וויזלי. תכתוב בבלוג שלך אפילו. גם פילחתי מהבית בחופשה את השרשרת האצילית ועתיקת היומין המשפחתית שלנו כדי לתת לה במתנה. אני רציני."

"אתה משקר."

"אני רציני, תשאל את פנסי."

"איכסוש פנסי!"

"טוב, תכתוב את זה בבלוג שלך ותראה אם מחר אני אקבל צרחן על שהשרשרת הזאת נעלמה." הוא אמר.

שתיקה.

"אני לא יודע מה להגיד. אני בשוק."

"גם אני הייתי. היא הכי יפה בבצפר, בחיים לא חשבתי שהיא תרצה אותי."

"לא, מפגר, איכס! איכס וויזלית! אתה רוצה שיהיה לך ריח של וויזלים? פיכסוש!" אמרתי.

"אה, כן, זה..." הוא גילגל עיניים.

"זאת השרשרת נישואין שלכם?"

"כן."

"אתה חולה נפש!"

"לא נעלתי אותה עליה."

"היא תמכור אותה. היא וויזלית. אתה חולה נפש."

"היא לא, היא לא רצתה אותה בכלל. פשוט השארתי את זה עליה כשהיא נרדמה וברחתי."

"איכססס יא מגעיללל אתה נשמע גריפינדורי! בא לי להקיא!" באמת שבא לי להקיא.

"למה? ברחתי!" הוא התגונן.

"ואיפה לעזאזל, מה, חדר הנחיצות לא נפתח!" אמרתי.

"הו, דראקו, דראקו... כשתגדל תדע." הוא אמר ו... תפח לי על הראש.  אני נשבע שיום אחד אני אהיה גבוה יותר ממנו!

"אני לא בתול!" כעסתי.

"אה. תמיד חשדתי שהיה לך קטע עם וינסטנט, יש ביניכם כזה מתח..."

"לא, איכס! הוא רק השפוט שלי!"

"בדיוק! הוא יעשה כל מה שתרצה, לא?" בלייז הרים גבות פעמיים.

"אתה מגעיל! אני לא הומו! פוטר ודמבלדור הומואים! איכסוש!"

"נכון, שכחתי, אתה אוהב את המג'נונה..."

"אני לא, מגעיל אחד! למה נראה לך בכלל? מה אני נראה לך, כזה שיטחי שמתאהב בכל בלונדינית מהממת טהורת דם שהוא רואה? ומה אם היא מג'נונה, דהה?!"

"טוב, תרגע. יש לי עונש עכשיו, תשאל כבר את פנסי איפה אתה יכול לסדר ת'לק שלך בשושו, טוב?"

"אבל אני לא מדבר איתה!"

"היא סתם ירדה עלייך, היא לא באמת חשבה שתקח את ההשתלטות שלה קשה! אתה זהשהגזים כשכתבת שהיא מכוערת יותר מהגריינג'רית! מילא צ'אנג ששאר העולם חוץ ממך כן חושב שהיא יפה, אבל הגריינג'רית? היא התחנפה אלייך אתמול רק כי היא עוד לא קראה את זה! אתה מוכרח לבקש ממנה סליחה!"

"אז רק שתדע לך שכשרבתי איתך היא לא ניסתה להשלים בינינו בכלל, היא רק החרימה אותי גם בעצמה!"

"כי העלבת אותה! קראת לה הפלפאפית, לא?"

"טוב לך לעונש שלך כבר, שאני לא אכנס לחדר הנחיצות ואכתוב על השרשרת-זאבינים הזאת בבלוג שלי!"

"מה אתה דפוק? אם עשיתי את זה לא אכפת לי שתכתוב את זה! לא אכפת לי שינשלו אותי! אני יכול להתחיל מאפס, לחיות בעוני, עם ג'יני אני יכול הכל!"

"איכס, עכשיו באמת נשמעת גריפינדורי!"

שתיקה.

"אוקיי מאמי, אני אברר בשבילך איפה תוכל לסדר את הלק..." הוא אמר בקול. בדיוק הפרחות מגריפינדור עברו שם וציחקקו עלי. הייתי מקלל אותן אם היצור הזה פליטיק לא היה שם בסביבה.

אני יודע, כולנו היינו מתים להיפטר מהפרחות הגריפינדוריות האלה אחת ולתמיד, והיתה לי הזדמנות פז שפספסתי, אבל סלית'רינים אמיתיים לא מקללים כשמישהו שיכול להוריד להם נקודות נמצא בסביבה. אפיו אם הוא עיוות כזה כמו פליטיק.

"בלייז..."

"אל תקח את זה קשה. תדבר עם פנסי, טוב? אני מוכרח ללכת להאכיל צמחים בחרא עכשיו..." בלייז משך בכתפיו והלך משם. חדר הנחיצות נפתח ויצא משם אחד השפוטים של פוטר, ההוא עם המצלמה, רכוב על פודל מקורנן אנגלי.

"מה אתה עושה שם, שיעורי רכיבה?" התמרמרתי עליו.

"לא, קניתי את השנורקק הזה באיביי! אני מוכרח להראות אותו ללונה!" הוא אמר.

"זה לא שנורקק פחוס קרן בכלל, תראה איך הקרן שלו חדה ובולטת!" אמרתי לו.

"אה, נכון." הוא אמר. חסר לו שיתחיל עם לונה עכשיו.

היום פנסי לקחה אותי לשירותים הנטושים של מירטל המיללת. כן, שמעו קולות חשודים מלמטה, כנראה בגלל זה מיטרל נטשה אותם, אבל הייתי מוכרח לסדר את הלק שלי איפהשהו.

דרך אגב, פנסי, אני לא חושב שאת מכוערת. לפחות לא יותר מכוערת מהגריינג'רית. ויש היום טיפולים לשיער דליל, ראיתי בעלונים הרפואיים כשהייתי בקדוש מנגו לפני תחילת הלימודים, כשרצו לתקן לי את הצורה אחרי העונש של דודה בלה... זוכרת שסיפרתי לך על זה?

היום האנשים בחדר המועדון החליטו להמר על הצרחן שבלייז אולי יקבל מחר. זה היה רעיון של פנסי בכלל, אחרי שהיא עזרה לי עם הלק ושיחנ"שנו שם. היא כבר לא מתלהבת עלי עכשיו שהיא יודעת את הסוד של בלייזוש ואני לא. היא כאילו הסתירה את הסוד הזה עד עכשיו רק כדי להתלהב עלי, כי לבלייז בכלל לא אכפת שידעו עליהם...

אז עשינו הימורים, ולהמר על כסף זה מפגר כי לכולנו יש יותר מידי מזה, אין בזה שום ריגוש. רציתי להציע שאנשים יחתכו לעצמם את האוזניים וכאלה אבל מילי מפחדת מדברים כאלה, אז מהמרים על צפרדעי שוקולד.

אני עדיין חושב שבלייז המציא הכל והשרשרת-זאבינים שלהם נמצאת במגירת התחתונים של אמא שלו או משהו כזה, שמתי על זה חמש צפרדעי שוקולד. פנסי אמרה שהוא בטוח יקבל צרחן ממש ארוך ושמה על זה עשר צפרדעים. כל הדיבורים האלה על ממתקים גרמו לשפוטים שלי להתחיל לכרסם שם איזו כורסא, ולא יכולתי להגיד להם להפסיק כי עוד לא התגברתי לגמרי על השיחה עם בלייזוש. אני לא יכול להסתכל על וינסטנט עכשיו. בכלל אין בינינו "כזה מתח", נכון?