אני מלצרית כבר כימעט שנתיים שנים כן זה לא הרבה אבל הספקתי להחליף שתי עבודות .
האנשים שפקשתי בעבודה הראשונהלימדו אותי איך לעבוד האנשים בעבודה החדשה ישנה לימדו אותי על החיחם.
ךפני שעבדתי במסעדה לונדון היתי עובדת במסעדה סינית בנתניה שהיא היתה חמודה וביתית כזאת כולם היו עובדים ביחד היתה מקבל את המשכורת שלך לפי שעות ולא היו טיפים.
אחרי שעברתי ללונדון פתאום אתה צריך להתחיל לריב אל המקום שלך הכסף שלך הטיפים השולחנות האנשים אתה צריך לטפס למלא עד שאתה מקבל את הכבוד שאתה צריך גם מהמלצרים וגם מהטבחים .
לאנשים כמוני שהם יותר סגורים זה לקח הרבה זמן אבל עכשיו אני אפילו מופתעת איך זה לא קרה קודם ,למדתי הרבה שם קודם כל איך לקלל חח ברוסית,כלומר ידעתי לקלל אבל בגלל שהחברים שלי רוב הזמן מדברים עיברית זה לא היה רצוי .
אז לחזור משולחן ולצעוק בלאט פיזדץ שולחן של ביצ'ים ..למדתי רק שם .
בנוסף בגלל שאני הכי קטנה שם (19) וכולם בגיל 20-29 אחרי צבא בלימודים לתואר ראשון איך לומר את זה ...הם יותר בוגרים מהחברים שלי ..למדתי איך להפסיק להיות הילד ההקטנה הילדותית והמוזרה ופשוט איך לא להיות יותר בוגרת נגיד ..אבל לדעת לפחות את לדבר אם אנשים.
 

אני חושב שלא הרבה אנשים יעשו פוסט פריקה אל העבוד השלהם אבל באמת שהרגשתי צורך.