את השתנית.

את בנאדם אחר עכשיו.

כן, אנחנו עדיין אוהבות את אותם הדברים,

ויש לנו אותן הדעות,

ולרב אנחנו יודעות מה אחת והשנייה חושבת,

אבל את לא אותו הבנאדם.

את יותר מגעילה. 

את לא עושה את זה בכוונה. אני לא חושבת שמישהו אחר שם לב.

אבל את חוצפנית, חסרת טקט במובן מסויים, לא אכפתית כמו קודם, לא מנומסת בכלל (לא רוצה להישמע כמו סבתא, אבל עדיין),

והדבר הכי גרוע?
את לא שמה לב בכלל.

וגם אם כן, זה נראה לך בסדר.

את חושבת שאת מצחיקה, אבל בסופו של יום? 

את מסתירה את האישיות המדהימה שלך (זאת שנשארה) מאחוריי מסיכה חייכנית ועליזה.

חבל, כי כשאת אמיתית אז הכי כיף איתך. אז יש לך את הקסם האישי שלך.

אני כבר מזמן לא מנסה ללכת בדרך דומה לשלך. ניסיתי כי פחדתי שניפרד.

אבל בתכלס? אף אחת מאיתנו לא שלמה אם אנחנו לא ביחד. 

ואני שונאת להודות בזה, אבל ה**** *** **** שלי הופכת לפרחה. לא ממש, אבל סוג של.

ואני שונאת את זה.

אבל אני לא יכולה לעשות כלום.

אז בבקשה... אל תלכי אחריה.

כי למרות שהיא חמודה, היא חסרת טקט, חסרת מצפון, לא מתחשבת.
אז אל תיהפכי אליה.

אפילו לא למשהו דומה אליה.

אני רוצה את ה*** *** **** שלי בחזרה.

כי את כבר מישהי אחרת.