אני שונאת להיות חולה.
שונאת כשכואב לי הגרון ואני לא מצליחה לבלוע.
שונאת שכואב לי הראש בכל פעם שאני משנה תנוחה משכיבה, לישיבה, לעמידה, להליכה.
שונאת את ההרגשה שאני חלשה. שאין בי כוח לעשות כלום חוץ מלהיות שרועה במיטה.
שונאת את זה שהקקי-פו שלי נראה מכוער (המבין יבין. אהמ-מספר-אהמ.)
שונאת שכשאני חולה אני נראית שתוייה וחלשה מכדי להתקלח.
שונאת את זה שאני צריכה לעשות את התיקון לבוחן בפיזיקה.
שונאת את זה שיש לי את כל מהלך הסיפור בראש, אבל אני לא מצליחה לכתוב אותו.
שונאת לימון.
שונאת וויטמינים.
שונאת תרופות.
שונאת את זה שרק אחרי שדקרו אותי ביד איזה 30 פעמים גילו שאני לא אלרגית לכלום.
שונאת את השידורים החוזרים של תוכניות בטלוויזיה - כבר ראיתי אותם!
שונאת את זה שאין מה לראות.
שונאת את זה שאני יכולה להיות במחשב רק אחרי שלקחתי תרופה לכאב ראש שלי, וגם זה לא להרבה זמן.
שונאת את זה שנגמרו לי הספרים לקרוא, וגם אם לא היו נגמרים לי הייתי חלשה מכדי לקרוא אותם.
שונאת את זה שאני יושנת 18 שעות ביממה וכשאני מתעוררת אני לא יודעת אם זה אותו היום, או שהיום כבר עבר.
שונאת אנשים ששונאים אנשים בלי שהם מכירים אותם.
שונאת את זה שאין לי שום חיה חוץ מדגים.
שונאת את זה שרב החלומות שלי לא ייתגשמו לעולם.
שונאת את הרגעים שאתה נכנס לדיכאונות.
שונאת את זה שכשאני נבוכה משיחה אני אומרת דברים שרק עושים את המצב גרוע יותר.
שונאת את זה שלפעמים אני מתבאסת שאין לי חבר - למרות שאני לא רואה אף אחד סביר, או נחמד, או כנה.
שונאת אנשים שטחיים.
שונאת את זה שאנשים צריכים להתבייש בזה שאכפת להם, שיש להם אופי, עומק, רגשות.
שונאת לכתוב בפייסבוק 'יפעשלי, אהבה שלי, נסיכה' אבל לפעמים אנשים אחרים משפיעים על זה. אני אף פעם לא מדברת ככה במציאות.
שונאת פרכות. עם פקצות עוד אפשר להסתדר.
שונאת את זה שקשר כל כך טוב בין שני אנשים מתנתק, ללא כל כוונה.
שונאת שינויים.
שונאת את זה שאני פחדנית.
שונאת את זה שאני לא יכולה להגיד את המילים הנכונות אף פעם.
שונאת את זה שאני מגמגמת.
שונאת את זה שאנשים לא מכירים את האופי שלי כי אני לא יודעת את להראות אותו.
שונאת את כל אלה שאומרים 'מצאתי את מי שאני. תקשיב ללב. תמצא את עצמך.' סתם בולשיט.
שונאת את זה שאני שונאת כל כך הרבה דברים.
שונאת את זה שאני לא יכולה להתאים את עצמי לאנשים כל כך טוב, שאני לא יכולה להתחיל שיחה, או להמשיך אותה.
שונאת את זה שאני עצלנית.
שונאת את זה שעד שאני מצליחה לעשות משהו, מישהו צריך להרוס או להוריד מהערך של מה שעשיתי. המבין יבין.
שונאת את זה שהפוסט הזה חלול, ולא אומר כלום.
שונאת את זה שביליתי שבע דקות שלמות על לכתוב את הפוסט המטומטם הזה.
שונאת את העובדה שאני נשמעת חנונית.
שונאת את זה שאני לא יכולה לתמצת דברים.
שונאת לקרוא סדרת ספרים לא לפי הסדר - כן, זה באשמתך, מספר!!!
שונאת את זה שדראקו מוצא דברים שנונים להגיד.
אני שונאת להיות חולה.
נב:
פתחתי מייל, לשימוש רק בקשר לבלוג, למי שמעוניין ליצור קשר :)
אשמח לקבל המלצות על ספרים, או לדבר עם כותבי סיפורים לימניהם, או עם לובאטיקסים - יש בישרא-בלוג?- , או עם האנגרים, וכו'...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האנגרית :)
