אז חזרתי לפה. והבנתי, והשלמתי עם העובדה שאני לא אדם מתמיד. כזאת אני, לא מהמתמידים.

ואשקר אם אומר שזכרתי אפילו את הסיסמא והשם משתמש, כי כזאת אני - זיכרון דפוק.

אבל חזרתי לפה. מקום שתמיד יהיה שייך לי, מקום שאוכל לחזור בזמנים קשים, בזמנים פנויים וכשיהיה קיים הצורך.

לעדכן מה הולך...

אותי?! כן, כנראה שרק אותי. אותי עוד שנה, אותי עוד חמש שנים. יושבת ומחפשת שבבי היסטוריה מהנעורים שאבדו. וקוראת וקוראת, בכל אלפי התקים באייפון, במחשב הנייד, בשמונה בלוגים שהיו לי, בפיסות נייר שנשמרו, בכל מקום! קוראת וקרוב לוודאי שגם בוכה. בכי תמרורים

בכי!

אתמול בכיתי כמו מטורפת. ראיתי את הסרט ''יום אחד''. ראיתי אותו בחלקים. כי אין לי זמן פה לנשום ובטח שלא לשכב על המיטה עם לנון על בטני ולבלוע סרטים במכה. (אירוני ביותר, כי במהלך השנה הייתי עושה את זה ולא דופקת חשבון.. לא לבגרויות ולא לחיים!

אבל כעת חופש, כעת עובדים מבוקר עד ערב ואני מאושרת כי מעבר לכמויות כסף שזה תמיד נפלא (חומרי, I know...), אני חיה בלי לחשוב יותר מדי, בלי ליפול למערבולות של המחשבות של ''פאק למה את עדיין פה אם את כל כך רוצה לא להיות פה?''
כי למה להתעמק בשאלות שצריך להתעמק בהן, כאפשר להתעמק בניקיונות וסרטים עצובים?)

אז אתמול ראיתי את החלק האחרון. וככה במכה, זה הכה בי. הכה בי כל כך חזק. פרצתי בבכי תמרורים, מרים אפילו קמה ממיטתה (יש להעריך!) והחלה להרגיע אותי. וכאב לי הלב מרוב הצער. והרגשתי כל כך שם. והרגשתי שסכין ענקית ננעצת וננעצת בי וניסיתי להפסיק ולא הצלחתי. כי היא מתה וזה נגמר.

ואני לא מבינה למה לעזאזל הסרט הזה. ואני לא מבינה ממתי אני בוכה ככה? איפה הרובוטיות שהתלוננתי עליה? האמוציות חוזרות אליי ואולי זה רק כי אני במחזור. אבל מעולם לא הצלחתי לבכות כל כך הרבה עם התרופות. ואולי זה הכל בראש. אבל בכיתי והרגשתי שיחרור וצער עצום על העולם הזה\

ואולי פשוט הדחקתי יותר מדי זמן.

המצב טוב! באמת שכן. אימא בסדר, קצת כואבת לה היד אבל היא נראית לי יותר מאושרת לאחרונה. פחות מוטרדת מכל העניינים ואפילו ברגעי עצב אני משתדלת להחזיק מעמד כי אני מאמינה שיום אחד הכל יהיה פשוט נפלא

ואולי זאת הנאיביות של הגיל, ואולי אני חזקה בתקופה פחות קשה מאשר תקופות אחרות שהיו לי, ואולי אני מיוחדת, ואולי אני מטומטמת.

ואולי אני הכל

אבל אני כעת בסדר

(ד''א!- הוחלט על קעקוע. קעקוע עם אחותי. אני מלאת התרגשות והתלהבות ושמחה ואפילו אימא לא כל כך נגד. ((הדבר הכי מפתיע ביקום בערך))
רק צריך להוסיף משהו משלי..)