אני כול כך מתגעגעת לתקופות האלה שלפני ההפרעות אכילה
שלא הייתי חושבת ומודאגת מהדברים האלה בכלל
כאילו הראש שלי היה נקי מצרות, לא היו לי דאגות בכלל
הייתי מצליחה לנהל חיים אופטימיים והייתי מצליחה להנות מדברים ולהתרגש מדברים ומחגים ומאירועים משפחתיים ואפילו מהחזרה ללימודים
היום יצאתי קצת מהבית והסתובבתי בחנויות כל ההליכה רק חושבת על החזרה ללימודים, על העובדה שאני חוזרת שמנה יותר מתמיד, ומה אלבש שיבליט את השומן הכי פחות ואיך הסביבה תגיב לגוף שלי ועל זה שבטח אני לא ירגיש בנוח והפחד הזה שאנשים יחשבו שהתכערתי
והמחשבות על ראש השנה שתכף מגיע, על זה שבטח אני לא ימצא בגדים ושהכל יישב עלי מגעיל ועל זה שאני ירגיש עם עצמי רע ועל זה שבטח הערב יגמר בבולמוס ענקי
ותוך כדי הליכה אני בוחנת נשים ואת מבנה הגוף שלהם, רובם יותר רזות ממני ואני פשוט מסתכלת עליהם ואומרת לעצמי -איזה פדיחות, הם בטח מסתכלות עלי וחושבות לעצמם כמה שאני נראית שמנה והם בטח חושששות מהיום הזה שהם יראו כמוני
ואני רק מסתכלת בקנאה הריר עוד שניה נוזל לי ושואלת את עצמי "למה לא אני?"
אני מתסוכלת בדיכאון אני שונאת את עצמי
קשה לי לצאת מהבית באמת קשה לי להיות בחברת אנשים אני מרגישה לא נוח
פעם לפחות האיפור והטיפוח והמחליק היו עוזרים לי ומעלים לי את הביטחון
היום גם זה לא עוזר לי אני מרגישה שלא משנה מה שאני לא יעשה אני פשוט לא נראית טוב ושום דבר לא ישנה את זה
אני כול כך שונאת את עצמי
אלוהים אני לא יכולה לתאר לכם במילים את התחושה שעוברת לי כרגע בגוף, הדמעות עוד שנייה זולגות
תחושת רייקנות ושנאה עצמית , אני לא יכולה להרשות לעצמי להראות בסביבבת אנשים!!!
היום שהסתובבתי בין אנשים שאני לא מכירה , אנשים אקראיים ברחוב הרגשתי שאני רוצה שיקברו אותי מתחת לאדמה בגלל שאני מתביישת בעצמי
אז בין החברים שלי בבית ספר? בין החברות? בין הבנים ? בין אלה שאני דלוקה עליהם?
מה אני יעשה ביום שלישי אלוהים מה?!?!?!?!?
היום 700 קלוריות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
