לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

To be or not to be



Avatarכינוי:  Arkenstone

בת: 27





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2020


מה אם אהבתי כבר הכי הרבה שאוכל לאהוב? מה אם לעולם לא אוהב כמו שאהבתי אותך? 

 

שנתיים עברו מאז היום בו החלטתי שאני חייבת להפסיק לאהוב אותך, הרגשתי שלא אהבת אותי אם נתת לנו להיגמר. 

שנתיים שאתה עדיין עולה לי במחשבות ואני בכח דוחקת אותן הצידה, לא מרשה לעצמי לחשוב עלייך או עלינו. מנסה לשכנע את עצמי שיש יותר טוב בשבילי שם בחוץ אבל עברו כבר שנתיים ואני לא מוצאת אף אחד שהרגשתי אליו את אותם הרגשות. 

 

אבל כל מה שעולה לי כשאני כותבת את המילים האלה זה - כמה אני יכולה להיות פתטית. 

אני לא בקומדיה רומנטית וגם לא בדרמה, אני לא אדבר איתך עכשיו - כל אחד נמצא במקום אחר לגמרי בחיים ואני משוכנעת שהמחשבות האלה לא עוברות לך בראש. 

אני צריכה להתקדם הלאה - וזה פשוט יקח עוד זמן

 

 

 

 

 

 

נכון? 

 

נכתב על ידי Arkenstone , 11/10/2020 19:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להיות או לא להיות


אין לי מילים, הכל נאמר פה 
נכתב על ידי Arkenstone , 8/10/2020 19:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



lowest point


לפני כמה שבועות נשארתי בבית לבד לשלושה ימים. 


ההורים נפשו להם בצימר ואני הגעתי לנקודה הכי נמוכה שהייתי בה מזמן. 


פשוט רציתי לא להיות. איך כואב לי לכתוב את זה ולחזור לרגעים האלה. 


 


יש לי יותר מידי זמן לחשוב וזה מרגיש שהחיים שלי נהיו לגמרי ריקים מתוכן - סיימתי את הסמסטר באוגוסט ומאז אני פשוט עומדת במקום, הימים עוברים והנוף לא משתנה. זה 180 מהמקום שהייתי בו שנה שעברה - טיילתי ונהנתי מהחיים. 


היום אני בכלוב הזה, לא נעה לשום כיוון, עומדת במקום חודשיים שלמים. 


 


אני מתחילה לחשוב שלא כולנו נועדנו להנות בחיים האלה.


 יש בכלל מישהו שנהנה?. האם סך כל הרגעים הטובים מתגברים על הרגעים הלא טובים? הם זהו המדד
לחיים מוצלחים?


או שאולי אני בשלב שאמור להיות לא טוב.


או אולי זאת הקורונה.


קראתי ציטוט של צארלס דרווין שאומר שמין שמסוגל להסתגל לשינויים סביבו שורד. מה אם אני לא יכולה להסתגל לשינוי הזה? מה אם זה מה שישבור אותי ואני לא אשרוד את המגפה – לא מבחינה
פיזית אלא נפשית.


מה אם כולם חושבים את המחשבות האלה אבל אף אחד לא מדבר עליהן?


זה מפחיד להצהיר על חוסר מוטיבציה לחיים, זה פגום, זה מדכא, ובעיקר לא מושך. מי ירצה לבלות
זמן איתך כשאתה לא רוצה להיות בשום מקום?


מה אם כל מה שדרוש לי לעשות הוא סוויצ' בראש, להחליט שאני נהנית מעכשיו, שהכל טוב, שמסתכלים רק על היפה ועל חצי הכוס.


 אבל אני לא מרגישה שיש לי על מה, אני לא יודעת איך. 

נכתב על ידי Arkenstone , 7/10/2020 16:41  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





5,424
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לArkenstone אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Arkenstone ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)