בזמן האחרון אני מרגישה כאילו יש עליי יותר מדי שומן.
כמובן שאין כזה דבר יותר מדי שומן. אבל גדלתי בתור הילדה הרזה שמה כבר יש לה להתלונן. מה, תסתכלי על הגוף שלך! שבי בשקט, אני יותר מלאה ממך. ואז כשהבנות בכיתה מספרות בגאווה שהן על 55 קילוגרם, או כשהסוגשל-אחותי מספרת שהיא הצליחה לרדת מ-49 ל-48 בשלושה ימים, ואז זה כבר לא משנה שאני גבוהה ממנה ב15 ס"מ כי אני שקלתי יותר מ-10 קילוגרמים מעליה לפני שהיא התחילה את האימון האינטנסיבי בחדר הכושר.
ואין הקשבה. אף אחדת לא מבין, שגם לי יכול להיות קשה, וכן יש הבנה בסיסית של "כולנו מרגישות רע עם הגוף אבל תזכרי שאת מהממת" אבל לא מעבר לזה. כי מי אני כבר, אני הגבוהה והרזה והיפה שאין לה על מה להתלונן כי לא רואים את המשקל כשמתסכלים על הגוף שלה.
אבל לא רואים את זה רק כי אני מקפידה להסתיר. כי הבגדים שלי מתנופפים באוויר, כי אני מכניסה את הבטן בכל פעם שמשהו צמוד מדי. ואמא אומרת שזה לא יפה כשרואים את הבטן והחולצה קצרה, ואז אין הזדמנויות להעלות את הביטחון הזה שצנח כל כך למטה.
אין לי מושג מה לעשות. הפריקה הזו די חסרת תכלית בעצם, חשבתי שיהיה לי הרבה יותר מה לומר אבל בעצם זהו זה. אין לי המון מוטיבציה. לא ללטפל בעקיצות היתושים כמו שצריך ולא לכפיפות בטן כל ערב שיחזיקו מעמד יותר משבוע, ולא ללסיים את ההרצאה המזדיינת שגורמת לי לאחר כל כך כשתכלס הייתי צריכה לצאת מהבית לפני כמעט ארבע שעות.
סעמק. ועד שייגמר בית ספר אל נא לשכוח שיש עוד מועד ב' במתמטיקה ומכינה ועבודה ובין לבין גם מחזור מדי פעם שייגרום לי להרגיש כמו גיהנום וכנראה יעלה גם על יום ההולדת שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Different~