זה פשוט לא חופש טוב.
הייתי בטוחה שלפני הלמידה המטורפת לבגרות יהיה לי שבוע חופש,
אותו שבוע שהפך בסוף לשבעה של סבתא שלי, שכמובן התרחשה בבית שלי.
בין השבעה לבגרות הייתה הפסקה קצרה של חופש, המסיבה של המגמה שבאמת נהניתי בה כל כך, ולאחר מכן גם המפגש של ההדרכה.
ואז הלמידה לבגרות, שכל כך ייאשה אותי וכמובן שגם לא באמת למדתי כמו שצריך...
אחרי הבגרות היה "השבוע הראשון של החופש". שהתחיל ב-12 ליולי, כמה נהדר.
העמסתי על עצמי בטירוף, כמעט קרסתי, נהייתי עייפה כל כך מהר אבל כמובן שלא הלכתי לישון לפני 3.
והשבוע אין כלום. כלומר, כן, הלכתי לתל אביב אתמול. חוץ מזה כל מה שהיה זה תור חוזר לרופאת אוזניים ובשורות לא משהו לגבי העבודה שלי.
נהדר.
אני רוצה תחושה של חופש. אני יושבת שעות מול הטלוויזיה, מזיעה ואוכלת שטויות, וכשאני מחליטה שהגיע הזמן להפסיק אני מגלה שכבר החשיך בחוץ.
אני רוצה זמן עם החברות שלי, רוצה חברים חדשים. רוצה לשבת בחוץ ולדבר על שטויות, לברוח קצת. רוצה את השחיות הליליות בבריכה ושיחות הנפש עד שהיא הייתה נסגרת, לפני שסגרו את הבריכה החיצונית והבנתי שכובע-ים זה באמת, באמת לא רעיון טוב.
אבל זה פשוט לא מרגיש כמו חופש.
אני לא נרגעת. לא נהנית. פשוט יודעת שבחודש הבא אני אצטרך להכין את כל העבודות שהשאירו לי.
בא לי בירה ואני שונאת בירה וזה אומר שאני באמת במצב לא טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Different~