זה התחיל כשרציתי, סתם, בצחוק, לראות מתי חברה שלי סיפרה לי על התסבוכות שלה עם בנים
אז, בכיתה ז'.
מצחיק, לא הכרתי את שניהם
ועכשיו לי ולחברה הכי טובה שלי יש רגשות מעורבים כלפיהם
כל אחת כלפי אחד
כמו אז
בכיתה ו'
כשה"חברים" שהיו לנו היו חברים הכי טובים.
סטייה מהנושא.
זה המשיך כשאמרתי, היי, אוליי גם נקרא שיחות שלי עם הכלבה, יהיה מצחיק
אה כן, אז מסתבר שב27.4.2012 (או ב28, תלוי איך אתם מגדירים את חצות וחצי בלילה) גיליתי שהיי, אוליי אני לא סטרייטית.
ואז קראתי התראות
ומסתבר שאני עדיין בקבוצה ההיא, זו שהחשבתי בתור החברים שלי אז.
חיפשתי את ההתחלה של השם של האלטר אגו שלי דאז, ראיתי כל כך הרבה פוסטים על חתכים ומה לא.
היינו מטומטמות, חשבנו שהעולם חרב עלינו בלי שום סיבה.
ואז מצאתי את הפוסט הבא.
זה היום ההוא.
היום ההוא ששינה לי את החיים.
היום ההוא שהיא סיפרה לי, סיפרה לי את הסוד הכי גדול ששמעתי.
היום ההוא, שגרם לי לגלות דברים חדשים, על עצמי ועל אחרים.
היום ההוא, שקישר אותי עם השכבה.
היום ההוא, שבו קיבלתי במתנה על שום דבר 3 חברות מדהימות.
מה כבר עשיתי? איך הגיע לי היום הזה? מה מיוחד בי, שלא מיוחד באחרים?
איך זה שאני קיבלתי אותו?
בכל מקרה,
על היום ההוא אני אודה לכל החיים.
ידעתי בעקבות מה כתבתי אותו, אבל חיפשתי את השם המלא של האלטר אגו ההוא, לראות מה עכשיו אני אמצא.
מצאתי שני פוסטים, ש... אני רוצה לבכות בגללם.
תמיד שמרתי הכל בפנים.
לא סיפרתי כלום.
נתתי לעולם לחרוב מעליי לאט ובכאב ופשוט נתתי לזה לעבור.
טוב, לפחות ניסיתי.
שש שנים הצקות. שש שנים רכילות. שש שנים מתיחות.
והיה נדמה לי שזה לא מזיז לי.
רק כשראיתי אנשים אחרים כמוני הצלחתי להבין איזה פראיירית, מטומטמת, מכוערת מבחוץ ומבפנים, מגעילה, שלא רוצים בחברתה מהסיבה הפשוטה ש... היא לא רצתה בחברה.
תמיד ישבתי בצד. בקצה השורה. נשארתי אחרונה להיבחר בשיעורי ספורט.
אפילו החברות הבודדות שלי.
ואז, כיתבה ז׳.
התפרקתי.
עלייך.
פשווט שפכתיאת הלב.
משהו שלא יכלתי להרשות לעצמי שש שנים.
ובגלל זה אני מעריצה אותך 3>
׳זה קשור לזה שהתאהבת בבן אדם הלא נכון ?׳
לא היה לי כוח, כבר נמאס. אבל אני אסביר. אכפת לה באמת. לפחות נראה ככה.
׳סוג של׳
׳מה,׳ היא שאלה, ׳והוא פוגע בך בלי לדעת?׳
לספר לה? לא לספר לה ? בסוף היא במילא תדע. אז אממ. מוטב מוקדם מאשר מאוחר או משהו, לא ?
׳זה לא... זה לא הוא. ׳
היא נראתה ממש מבולבלת. הרגשתי צורך להסביר.
׳זה לא הוא. זה היא׳
המבט בעיניים שלה הראה שזה לא יהיה אותו דבר.
זה יהיה הרבה יותר טוב.
כי עכשיו היא יודעת והיא עדיין תומכת בי.
כל כך שמחה שיש אנשים כמוה 3>
ענבל ? אני אוהבת אותך.
אני רוצה אותן חזרה
את כולן
אחת אחת
הן היו חברות כל כך טובות שלי. יכלתי לפנות אליהן בקשר להכל, ובתקופה ההיא היה לי הרבה לפנות לגביו.
אני רוצה את החברות שלי
הן ארבע
אבל רק שלוש אני יכולה לקבל חזרה.. גם זה בכוח
אני רוצה את הכלבה שלי חזרה
כי תאמינו לי, היא מסוגלת להיות הכי מדהימה בעולם אם היא רק רוצה.
ואני יודעת, אני יודעת כי היא הייתה כלבה גם כשהייתי חברה שלה.
אני רוצה לחזור לתקופה שבה לא ידעתי כלום
שבה חברות שלי היו צריכות לשכנע אותי לא לחתוך
ולשכנע ברצינות, התקופה שבה צמד המילים "זה מטומטם" לא עזר בכלום
לתקופה שבה חשבתי שאני אוהבת ילדה בכיתה ו'
וזה היה הגיוני, כי אני הייתי בכיתה ז'.
אני רוצה להיות צריכה
אני רוצה שיצטרכו אותי
ואני רוצה חיבוק גדול גדול
ואני רוצה שזה יהיה מהחברות שהיו לי פעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Different~