הגעתי לשתי מסקנות: 1. אני גרועה בלתת שמות לפוסטים
2. אני חייבת להפסיק לכתוב פוסטים ב-12 בלילה.
שיר!
כי אני מכורה. אבל ממש.
עלי לציין שזו פעם ראשונה שאני אשכרה רואה איך הם ניראים ואני שומעת אותם די הרבה.
אני חושבת שאני מאוהבת בקול שלו. והוא ניראה לא רע בכלל... ~ריר~
הדברים שPLL עושה. זה היה מן "היי זה שיר נחמד! אני אוריד אותו" (make you main שיר מומלץ ביותר) ~יומיים אחרי זה יש לי מיני פלייליסט שלהם~
לא משנהXD
השיר הזה זו אכן סיבה טובה לפוסט אבל..
מה שבאמת חשוב זה שאחרי שנתיים אשכרה ניהלתי שיחה אמיתית עם חברה שלי. היינו מדברות כל יום מכיתה ח'. וגם היום אנחנו מדברות כל יום. רק שמאז כיתה י"א השיחות שלנו איבדו עומק.
בכיתה י' היא התחילה לצאת עם חבר שלה ואני עברתי לגור בתנועה.. והיו לי את הקומונרים (מדריכים בשנת שירות) הכי מדהימים באנושות ופשוט עברתי ללדבר איתם. כאילו אם היה קורה משהו, ילדה ממוצעת הייתה מתקשרת לחברה הכי טובה שלה- אני התקשרתי למדריך שלי (שעליו עוד תשמעו..ויש לי המון מה לומר..). כי הם היו החברים הכי טובים שלי, הקומונרים ובכללי האנשים בקן. חברות מהשיכבה מתחתי וכאלה.. כי לי יש קבוצה מעפנה.. אבל כמו כל שנת שירות- סוף כיתה י' הגיע ואיתה הקומונרים עזבו ובאמת שלא ניהלתי שיחות בעלות עומק מיוחד עם אף אחד מאז. אולי היו עוד כמה בודדות.
והתגעגעתי לזה. לישיבה במשך שעות על נדנדה או ספסל ופשוט לדבר. לא על העתיד כמו בדרך כלל. לא על זה שעוד 20 יום הפסיכומטרי. לא על הצבא. לא על השיעורים או על תוכנית טלויזיה. על העכשיו ועל דברים אמיתיים וממשיים ונכונים. ולא בתיאוריה.
התגעגעתי אליה. היה לי כיף.
היא אמרה שהיא הייתה חוזרת אחורה ומשנה דברים. לא משנה ההקשר עכשיו. אני לא יודעת אם זה נכון לעשות. אנחנו מורכבים ממה שאנחנו עושים. העשייה שלנו מגדירה אותנו.מעצבת אותנו. כל חוויה, גם השליליות, הוסיפו לנו לאופי. האופי ניתן לעיצוב. ניתן לדכא חלקים ולהחצין חלקים, גם אם אומרים שהוא קבוע. אנשים משתנים- אבל הם גם לא משתנים. אנשים יכולים להפוך מהביצ' ביסודי שעשת לך את המוות לילדה נורמאלית שמדברת איתך. אבל הביצ' עוד שם. היא פשוט ל רוצה אותה יותר. אפשר להפוך מהשקטה והמתונה לרועשת וחברותית. זה לא חייב להיות צביעות. לפעמים זה פשוט צד אחר. אף בן אדם הוא לא דבר אחד בלבד.
מה שכן- תמיד תיזהרו ממי שניראה טוב מידי מידי. לא מנדיבים או משהו. מאלה שכולם אוהבים יתר על המידה. שאומרים שיש להם הכל. שחברים שלהם בני 20. שיוצאים עם אנשים שאף אחד לא פגש. שיודעים הכל על כולם. לתת למשהו שיודע על כולם יותר מידי ידע על עצמך=התאבדות. מבחינות שונות לכל אחד. אנשים יכולים ליהיות טובים מטבעם. ויכולים סתם ליהיות טובים. ברגע שזה לא נראה טוב לב טהור- משהו דפוק. ולמדתי את זה בדרך הקשה.
אנשים משקרים- לחלק זה בא בקלות, לחלק יותר קשה. תדעו על מי לסמוך.
טוב- מספיק קווצינג להיום.
XOXO אני
(ווהוו עשרים ל-1)
עריכה:
לפי המחשב שלי לא עלה השיר אז אם בא לכם:
http://www.youtube.com/watch?v=oT7O_-NR4KA
כינוי:
Rabbit Hearted Girl
בבלוג זה
בכל הבלוגים
