Lost In Paradise

וזה בידיוק מה שקרה בגיבוש. יום שילשי בשש וחצי בבוקר (קמנו ב-4 לריצה) אני
הוגדרתי כילדה שהתייבשה ולא כשירה לסיים גיבוש- והם שלחו אותי הביתה.

ז"א שלא נכנסתי לקורס.

וניראלי שדחיתי את הכתיבה של זה פה כי כל פעם שפתחתי ת'ישרא
וראיתי את הפוסט הקודם החלטתי שלא כדי להעיק עליו והעדפתי את הפוסט מלא המוטיבציה...

אני אצא לגיבוש אחר. לא נורא..

למען האמת- היה משעשע למדי כל העניין הזה..היינו איזה 26
ילדים שפרשו או הופרשו ביום אחד. וזה מלא. וזה היה רק בוקר.. כך שבכלל... האפסנאי
צחק עלינו...

והלכנו להסריח תקניון אחר כך (כי מקלחות בגיבושים זה
פריווילגיה..) זה באמת היה קורע מצחוק.

לא נורא.

לא... לא נורא.

או,או היה רשימת ציוד. (עלי לציין כי שלי יחסית קצרה.. היו
אנשים בעלי רשימות ציוד ארוכות משלי..)

אז- מה שהבאתי לגיבוש: (הזבל לא רוצה להעלות לי תתמונה של הרשימה בכתב יד ואין
לי מושג איך משנים סיומת) 

   אתם לא באמת צריכים לקרוא רק תראו איזו רשימה..

1. תעודת זהות 

2. זימון

3. אישור רפואי

4. 2 זוגות נעלי ספורט

5. 6 זוגות גרביים

6. 6 תחתונים

7. 4 חזיות

8. שמפו מרכך סבון ומגבת

9. תחתוניות

10. בגד ים

11. קרם הגנה

12. כובע

13. פנקס, עפרונות מחק ומחדד

14. אטבי כביסה

15. סדין לשמיכה

16.תרופות יעילות לסוגיהן

17. 6 סטים של טייץ+חולצת טריקו

18. ג'ינס+ חולצה רגילה ליציאה הביתה

19. דאורדורנט

20.גומיות לשיער

21. פלאפון

22. ארנק

23. נסיעות (שוברים כאלה שבאים עם זימונים)

24. שעון

25. שקיות פלסטיק עם סגירב אטומה

26. שקיות ניילון

27. כפכפים למקלחת

28. מברשת שיניים ומשחת שיניים

29. מסרק

30. אלתוש

31. מסטיקים

מה שבאמת הייתי צריכה בגיבוש:

1.תעודת זהות

2. זימון

3. אישור רפואי

4. 4 סטים של בגדים (כולל 4 תחתונים ועוד 2 חזיות)

5. 2 זוגות נעליים

6. נסיעות

7. בגדים ליציאה הביתה

8. מסרק

9. מברשת שיניים ומשחה

10. גומיות לשיער

11. דאורדורנט

12. 2 שקיות ניילון לכביסה ונעליים רטובות.

13. מסטיקים (וזה רק כי אני מכורה וכי אין באמת זמן לצחצח שיניים)

מסתבר שחבר של ידיד (רחוק) שלי ניסה להתאבד עם חברה שלו בגלל שהיא נכנסה להריון.. ובסוף מישהו מהמשטרה ירה לו בראש בטענה שהוא מסכן אותה. משהו הזוי קרה שם. ואני די בהלם ואין לי מושג מה לומר לו כי אני בקושי מכירה אותו וגם כי אין לי מושג מה לומר במצב כזה בכללי..

עכשיו, אני אמורה ללמוד עכשיו למבחן בספרות.. ואתם כבר מכירים אותי (אם קראתם פוסטים קודמים) אני לא עיקבית בקטע הזה. אז החלטתי לעשות הפסקה ולכתוב פוסט.

אבל השירים  והסיפורים כאלה דיכאוניים. זה נורא. מה משרד החינוך חשב לעצמו?!

איש בכיר במשרד החינוך מס' 1: "הממ... מה נעשה כדי להכניס אותם לדיכאון עמוק? כי הרי בגרויות במתמטיקה זה לא מספיק... בואו נראה..."

איש בכיר במשרד החינוך מס' 2: "אולי נוסיף מקצוע?"

איש בכיר במשרד החינוך מס' 3: "אני יודע! נאריך עוד את הריצה!! אלפיים זה לגמרי לא מספק!"

איש בכיר במשרד החינוך מס' 1: "מה אתם טיפשים?!תחשבו טוב!"

איש בכיר במשרד החינוך מס' 4: (*בזמן ש2 ו-3 אומללים למדי*) "בואו נהפוך את כל החומר הלימודי בספרות למעצבן! הוא יהיה מדכא ממש! נראה מי לא יתאבד עכשיו!! מוחעחעחעחעח"

~המון אנשים בכירים במשרד החינוך מוחים כפיים!~ 

איש בכיר במשרד החינוך מס' 1: "העלאה במשכורת ל-4! הוא מצא את הדרך הטובה ביותר לשבור ילדים!!"

    הערה: פעם אהבתי ספרות. עכשיו זה במחלוקת.

ונסיים במשהו טוב-

קניתי את "הירושה" שהוא הספר האחרון של טרילוגיית הירושה. היא מתחילה עם אראגון למי לא מכיר.. אני קוראת עכשיו את בריסינגר (שהוא השלישי.. כן זו טרילוגיה עם 4 ספרים.. כי יצא לו ספר ארוך מידי אז הוא חילק אותו לשניים ועדיין קוראים לה טרילוגיה.. אני חושבת שרק בשלישי וברביעי זה נקרא סדרה..) 

בקיצור- אני מאוהבת בספרים האלה מכיתה ו' בערך.

אני רוצה דרקון(!) בערך מכיתה ו' בגלל זה..

ואני מאוהבת בסופר בערך מאז שקראתי את השלישי. 

הוא גאון. מצטרף לג'יי.קיי רולינג וסוזן קולינס. אבל טוב מסוזן קולינס. דרך אגב גם פיליפ פולמן גאון (חומריו האפלים)

הוא התחיל עם אראגון כשהוא היה בן 15. הוא הוציא אותו בערך בגיל עשרים.. עכשיו הוא בן שלושים בערך.. ורואים את ההתפתחות שלו כסופר בספרים...

אני מסתכלת על המדף ספרים שלי ומחייכת. הסדרה היחידה שחסרה עליו היא הארי פוטר. שפשוט יקר לי עכשיו להתחיל לאסוף אותה. כשאני אמצא עבודה..

אה, לכול האנשים שראו את הסרט- דבר התועבה הזה לא קשור לאראגון, אלא אק ורק בקווים כללים ומשחיטי ספרים ביותר. באמת הרסו אותו לגמרי, ככה שאם נהנתם מהסרט- הגיע הזמן לקרוא את הספרים. כןכן. ממש עכשיו. (או מחר כי מאוחרעכשיו וכל חנויות הספרים\ ספריות סגורות עכשיו) 

אני באמת רוצה דרקון אבל. משהו שיהיה חלק ממני שאני אוכל לחלוק איתו הכל כולל הכל כי הוא לא נמצא איתי, אלא בי. אני מקנא בדמות הבידיונית הזו, באראגון, שיש לו את סאפירה. היא לא במקרת אתו מרשעות, או מתוך ציפייה ליותר, אלא מתוך אהדה ודאגה. הם אחד. זה כמו שרציתי דמון כשקראתי את מצפן הזהב... אני עדיין רוצה דמון כשחושבים על זה.. ומעדיפה דמון.. זה כמו עוד משהו שהוא את במלא מובן המילה שיוכל להיות ביקורתי כלפי ההתנהגות שלך תוך אינטרס אחד שהוא לטובתך. זה מדהים. 

זה לחלוק הכל עם משהו בלי לדאוג מה הוא יחשוב עלייך. כמו שמגדירים חבר טוב. אבל לי אין את זה גם לא עם החברה הכי טובה שלי... יש קטעים שחברות שלי נועצות בי מבט של "נפל לך הבורג. איפה היית היום. אם נחפש יחד בטוח נמצא אותו". אז כן.. אני מתגעגעת ליכולת לחלוק דברים בלי שיבקרו אותי על זה שאני רוצה קרבי או מנהלת מערכת יחסים ארוכת טווח עם הספרים שלי. כן אני אוהבת לקרוא, וזה לא מעיד על חוסר חיים. אנשים שחושבים שאין לאנשים שקוראים ספרים חיים חיים באשלייה שלראות טלוויזיה זה חיים.

אוי והרגע הנורא ששואלים אותי עם יש לי חבר. לא. אין לי. וזה כי אני לא אצא עם כול אחד זה כי אני מאמינה באהבה כמו בסרט דיסני ולא רוצה לצאת עם כל מי שניראה לי נחמד ליפני שאני באמת מכירה אותו. כמו שהרוב סביבי עושות..

לילה טוב 3>