כן כן.. מהיום אני רשמית ט'תניקית! איך הזמן עובר לי מהר..

היום הראשון היה די רגיל.. חוץ מההתרגשות של כולם וההמולה שהייתה באזור של כיתות ט' ובבית הספר בכללי.

הייתה לי תחושה של המון אנשים, יותר מאי פעם, ביחד, צוחקים, מתרגשים אולי, דחוסים, מבולבלים קצת..

הגענו לכיתת אם שלנו, מאוד פחדתי, כי לא היה לי ליד מי לשבת. זאת, אומרת, עדיין אין לי ליד מי לשבת.

החברות שלי נמצאות בכיתה אחרת, ובכיתה שלי נמצאים 4 ידידים שלי, ושתי בנות שאני חברה שלהן אבל לא ממש..

הבנים ממש קרובים אליי, אני מבלה איתם הרבה בגלל שאני הבת היחידה מהחבורה שאיתם בכיתה,
והם היחידים שיש לי להיות איתם בכיתה בערך..

אבל הם ארבעה, אז הם התחלקו לשני שולחנות. ושתי הבנות.. טוב הן שתיים אז הן יושבות אחד ליד השנייה.

וכך מצאתי את עצמי בלי אף אחד לשבת לידו ביום הראשון.
למזלי (או לרעתי?), היום לא הסתדרנו בשולחנות ורק ישבנו במעגל. אז זה עניין שאני עדיין צריכה לסדר..

אוף, אם רק בנים היום מסוגלים לדבר כמו בנות על השטויות האלה, בטוח משהו היה מסתדר.

בשעתיים הבאות, למדנו צרפתית. זה שיעור שאנחנו לומדים עם החברות שלנו מהכיתה השנייה, אז כאן המקומות הסתדרו,

ופעם ראשונה בחיים ישבתי בין כל האנשים שרציתי, באמצע, במרכז.
גם אם אני לא מרכז העניינים. אני לא נדחקת לצד יותר. 

כיתה ט', מרגיש לי כבר כל כך גדול!

הכי גדולים בחטיבה, קורסניקים בצופים, שנה הבאה מדריכים, במרץ בוחרים מגמות לקראת התיכון שנה הבאה!

איך זה יכול להיות שרק לפני שנייה הופעתי במסיבת סיום של היסודי??

כיתה ח'.. הייתה בעיקר שינוי. ניסיון וטעייה. למדתי המון.

אזרתי אומץ, עזבתי את האנשים ואת המקום המוכר, הרגיל, השגרתי אבל שעשה לי לא טוב.

הגעתי למקום שאני לא חשבתי שאגיע אליו בחיים, אל אנשים שלא חשבתי שאני אתחבר אליהם או שהם יקבלו אותי.

אבל אפשר להגיד שמצאתי את מקומי. הצלחתי לאזור טיפה יותר ביטחון עצמי.

ועכשיו, עם כל הבעיות שתמיד יהיו, כי זה גיל ההתבגרות אין מה לעשות, אפשר להגיד שטוב לי.

אז כיתה ח'.. היית שיעור נהדר.
אבל עכשיו אני מתקדמת הלאה, לוקחת את הדברים הטובים, וגם הרעים, מתחילה ומקווה גם להמשיך במקום שלי,
ושהשנה שבאה תהיה אפילו יותר טובה מהקודמת (:

כיתה ט'? HERE I COME.