שונאת את הימים האלה שאני רוצה לספר כל כך הרבה ואני מרגישה שהכל הוא בעצם כלום.

על מה לכתוב?

על הייאוש. על הכעס. על הפחד. על העצב. על התסכול. על הלחץ. 

או על היחס הטוב שקיבלתי ממי שרציתי.

אין לי כוח יותר.
לא לכתוב, לא לצלם, לא לצייר, לא להיות אחראית על אחרים ועל עצמי, לא ללמוד, לא לריב, לא להשלים, לא לשמוע, לא לספר, לא לקרוא.

אבל נמאס מרחמים עצמיים. זהו - מעכשיו טיפה אופטימיות וכניסה לפרופורציות.

זאת אומרת, אני רוצה, אבל לא נראלי שאני אצליח.