הרגש הזה שממלא אותי כל פעם שאני מבינה שפעם ראשונה בחיים שלי אני באמת איפה שאני רוצה להיות.
כשאני פותחת את הארון ומגלה בתוכו את כל הבגדים שלו, כשהוא חוזר מהעבודה והדבר הראשון שהוא עושה זה ללכת לראות את גלי. כשאני מתעוררת ורואה את העיניים היפות שלו מסתכלות אל תוך שלי..
רגש מדהים, רגש טוב, אבל כ"כ לא מוכר.
אני לא יכולה לומר שזה אושר כי אושר כבר חוויתי איתו, זה רגש שכן מוכר לי. אני לא יכולה לומר שזה ביטחון כי את זה היה לי איתו מאז ומעולם.
רגש אחר, בעוצמה שמעולם לא חוויתי. רגש שאני מרגישה גם כשלא כ"כ טוב לנו.
לנו..
בבית שלנו,עם הבת שלנו.
עם המשפחה הזו שבנינו לנו שלושתנו.
זו הפעם הראשונה אי פעם שאני באמת מאמינה.
אני..
הילדה עם השיער הבהיר והעיניים הריקות הפכתי לאישה שאולי לא חשבתי שאני אהיה .
אבל כאן אני עומדת.
בפעם הראשונה.
עם הבת שלי,עם האהוב שלי.בבית שלנו.
ואני מאמינה.
אני לא יודעת מה יביא עלינו העתיד אבל משו בתוכי אומר לי שהעתיד מביא לנו דברים טובים הפעם.
לא בתמימות של פעם,אלא בהבנה והכרה של היום.
לאט לאט, צעד אחד בכל פעם.
הולכים על הזכוכיות שנשארו על הריצפה מהפעם הקודמת,מנקים אותן בזהירות, ובמקום שבו פעם הן עמדו אנחנו מתמקמים ובונים מחדש,גדול יותר,יפה יותר, בוגר יותר משאי פעם בנינו.
עברנו כ"כ הרבה, אמרנו כ"כ הרבה, האהבה הזו עברה כ"כ הרבה..
שרדנו.
טובים יותר משהיינו פעם ,מאוחדים יותר, מבינים יותר.
מי יתן ואף פעם לא נאלץ להיבחן יותר.
אוהבת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
