פעם שלישית גלידה.
אני לא בטוחה שאני באמת יקבל גלידה הפעם,אבל זה בסדר,
אני נהנית מהעכשיו.
מהחדש הזה.
כבר היינו כאן פעם,אחד עם השני,זה נגמר רע.
אבל לא הפעם.
שיחררתי.
אין בי שום רגש שלילי.
לא כלפיו ולא כלפי אף אחד אחר.
פעם ראשונה בחיים שלי אני נקייהמ כל טינה.
תקופה לא קלה עוברת עליי,תקופה קצת מייאשת,
אבל ההבדל הוא שכשהתקופה היתה מייאשת לפני חצי שנה נתלתי באהבה שלו,
באהבה שלי.כאילו האהבה תציל אותנו.
הבנתי הרבה דברים מאז.
אני אוהבת אותו יותר מאי פעם.
את כל כולו.
אבל אני לא נתלית בשום אהבה.
ואם הוא ילך מתישהו זה יהיה בסדר.
כי הכל קורה מסיבה כלשהי,
יכאב לי מאוד.
אבל אני לא אשבר.
בתקופה הקשה הזו הימים עצובים,מלאים בדאגות אינספור.
אבל כשאני הולכת לישון אני יודעת שמחר יום חדש,ויום חדש מביא איתו דברים חדשים,תקוות חדשות.
אולי גם בשורות טובות.
אני לא בוכה יותרעל מה שנגמר.
אני מודה על מה שהיה.
העתיד שלי והאושר שלי לא תלוי באף אחד.
אני זו שתביא אותי לאן שאני רוצה להגיע.
הכל חדש.
לא המובן מאליו שהיה.
אלא כמו בהתחלה.
עם עוצמות מטורפות,
עם געגוע.
עם אינטימיות טוטלית.
עם אופטימיות חסרת ציפיות.
רק אופטימיות.
בכללי.
המצב הכללי לא טוב.
אפילו די רע.
ולפעמים אני עוד שוקעת בימים קודרים.
באפיסת כוחות.
בדאגה ולחץ דם שנמצא בשמיים.
ואז אני נזכרת איפה הייתי.
מה הרגשתי ולמה.
ואני נזכרת שוב שאני עירית.
ואני תמיד נוחתת על הרגליים.
אני לפעמים שוכחת,
אבל אני חזקה.
היא.
קטנטונת שלי,עוד מעט בת 9 חודשים.
יש לה 6 שיניים.
היא כבר עומדת לבד ואומרת אבא.
יפייפיה מכל תינוקת אחרת שראיתי בחיי.
חכמה יותר מכל תינוקת שיצא לי לשמוע עליה.
וכשהיא מסתכלת עליי עם העיניים הכחולות שלה
ומחייכת אליי את החיוך הזה של התינוק של הבמבה
אני הכי חזקה בעולם.
תמיד יש את הצביטה הזו כשאני חושבת על כל הדברים שאני לא יכולה לתת לה,
כל מה שמגיע לה לקבל.
אבל אני מקווה שבעתיד אני אוכל לתת לה את כל מה שהיא צריכה ויותר.
ובינתיים..
היא לפחות יודעת שהיא עולם במלואו בשביל אמא שלה.
שהיא החיים שלי.
האהבה שלי.
והכוח שלי.
ומחר..
מחר יום חדש :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
