RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2009
חיים
אוטוטו שם..
צירים לעיתים רחוקות, אבל עדיין צירים.
וכל מה שאני חושבת לעצמי זה כסף,כסף,כסף.
מאיפה לעזאזאל אני מוציאה כזה.
אני קמה בבוקר ואני חושבת כסף.
אני הולכת לישון בלילה ואני בוכה על הכסף שאין.
הלב שלי כבד מתמיד, והדאגה המתמדת הזו רק מתגברת ככל שהמועד מתקרב.
הקיצבאות מתעקבות, הזמן זז לאט ובו זמנית הוא דואג לרוץ.
אני לא יכולה לחיות על הקיצבאות האלה, כמה שהו יעזרו, זה לא מספיק לתת לה באמת חיים טובים.
בארבעה חודשים הקרובים אני כנראה אשאר אצל ההורים. דבר שניסיתי להימנע ממנו..
אני לא רוצה אותה בבית הזה, בסביבה הזו.
אני רוצה שהיא תגדל לתוך נורמה,אל תוך משו שקט. אין את זה פה.
והשלב ההתחלתי של החיים..זה השלב שבאמת יקבע איך היא תהיה כשהיא תגדל.
כ"כ הרבה דברים מפחידים אותי.
שהיא תגדל חרדה.
שהיא תספוג את כל השלילי סביבה.
שהיא תמות..
אני מקשיבה לה כל הזמן..לבדוק שהיא לא מתה.
ואחרי הלידה אני בטח לא אשן אף פעם רק בשביל לראות שהיא באמת נושמת.
ואולי פגעתי בה עם הסמים .. הפכתי אותה לשברירית, חולנית, או מה שזה לא יהיה,
לא ידעתי שאני בהריון.. וגם אחרי שגיליתי,המשכתי לתרץ לעצמי בשביל לא להפסיק.
תינוקות מתים מהרבה דברים.
אני לא רוצה שהבת שלי תמות.
אני ימות איתה.
אסור לי בכלל לחשוב על מחשבות כאלה,שאני לא אמשוך אלינו אנרגיות כאלה מבלי להתכוון.
אפילו שזו אני וזה בלתי נמנע.
פחד,פחד,פחד.
כסף,כסף,כסף.
עתיד?
אין לי אפילו 12 שנ"ל.
אין לי בגרות.
מה אני אוכל להציע לה..?
משכורת מינימום?
הראש שלי כואב, העצבים שלי מרוטים.
אני לא מרגישה טוב..
וגם אם אני אשתף את הקרובים לי בכל התחושות האלה וכל החששות..
אני עדיין לבד.
כמו שהרגשתי אחרי הפרידה,שזה רק אני והיא.
וזה באמת ככה במובן מסויים,זאת אני שאחיה איתה באותו הבית ואהיה איתה כל הזמן, לא הוא.
כמה מועקה אני בטח מעבירה אליה..
וכשאני מדברת מתוך השחור שלי...היא שומעת, אפילו שלא אליה אני מדברת.
יהיה טוב.
יהיה טוב.
יהיה טוב.
איפה האופטימיות המחורבנת שלי כשאני צריכה אותה?
תמיד משאירה אותה מאחור איפה שהמציאות נוגעת במודע.
אני רוצה שלווה.
בשבילה.
| |
למרבה רגליים.
היה לי יומולדת נחמד לשם שינוי, הייתי בטוחה שזה יהיה כמו כל שנה,
שאני פשוט אתחפר לי בתוך הפוך ואקווה שזה ייגמר כבר,ככה לפחות הרגשתי אתמול,
אני שונאת יומולדת, תמיד שנאתי.הייתי ערה ממוצאי שבת ועד עשר בלילה אתמול,הצרבות הרגו לי את החיים ולא הצלחתי להירדם ואז כבר היה מאוחר מדי והייתי צריכה לצאת לסידורים, שינוי קל מהפוך הנשגב..משם הכל התגלגל אני מניחה כשחזרתי כבר הייתי נתונה לחסדיהם של כל האנשים שבאו והביאו בלונים. אני אוהבת בלונים, אבל אני בכלל רציתי זיקוק :'(..
היה נחמד, אנשים שלא דיברתי איתם מלא זמן התקשרו לומר מזל טוב, היה לי כיף לשמוע אותם.יונתן ביקש שאני אכוון את הלידה שלי לעוד חודש כשגם לו יש יומולדת בשביל שיזכור את היומולדת שלה, אבל הוא שינה את דעתו כשהסברתי לו שהוא יהיה מקופח כי את היומולדת של הזקנים שוכחים קודם ועם השנים יצא שיחגגו לה יומולדת והוא יהיה ה "אהה גם לך יש יומולדת היום לא?", היה נחמד באמת. לא ציפיתי שככה יהיה,אומנם לא עשיתי משו מיוחד או חגגתי, אבל אף פעם אל באמת הייתי הטיפוס החוגג.
היום יש יומולדת למלאך.
הוא זקן. ואני מניחה שכבר אבא עד עכשיו.
מי יתן ויהיה לו רק טוב, ושיחבק אותי.
סתם כי אני רוצה.
אני לא אהיה אבא, אבל אני כן אמא עוד מעט (למרות שזה היה יכול להיות נחמד, תמיד רציתי זין.אנשים עם זין נראים כאילו הם הרבה יותר נהנים, הרבה פחות מתוסכלים.) התחילו לי צירונים לפי מה שהרופאה בבית חולים אמרה, היא אפילו בדקה לי פתיחה, מה שדי מטומטם כי אם לא ידעתי שיש לי צירונים היא אמורה להבין מזה שהם לא היו צירים חזקים מספיק בשביל ליצור פתיחה.
אני רק שמחה שהתינוקת בסדר למרות הנפילה, הצלעות שלי קצת פחות בסדר,אבל זה כבר לא חדש.
שמעתי את הלב שלה במוניטור מוזר , סוג של מוניטור שמחברים לבטן וזה כמו רמקול כזה, הלב שלה דפק ממש מהר, זה היה מצחיק, וכל פעם שהיא בעטה זה היה נשמע כאילו מישהו מתקרב יותר מדי למיקרופון ועושה שם בלאגן.
זה כ"כ הזוי, היא עוד מעט בגודל של תינוקת אמיתית, לא שהיא לא אמיתית עכשיו אבל בכל זאת, איך יכול להיות שם מקום לתינוקת? שלא לדבר על זה שיחסית להריונות אחרים שיצא לי לראות הבטן שלי די קטנה..
רוצה ללדת כבר.
רוצה שהיא תצא כבר! שיהיו לה עיניים ירוקות, או כחולות כמו של אבא שלי, כחול אפור שכזה.
למרות שאני אוהב אותה בדיוק באותה המידה אם יהיו לה עיניים חומות, אבל אני תמיד רציתי עיניים בהירות לעצמי, אז אם אני לא קיבלתי שלפחות היא תקבל.
אחותי שואלת אותי כל פעם שאני חוזרת מאולסטרסאונד אם רואים את צבע העיניים שלה, אבל אחותי היא לא דוגמא לכלום.
היא האדם הכי פחות שפוי שיצא לי להכיר.
אני חושבת שדברים יהיו בסדר. הכל צריך להסתדר מתישהו, אז למה לא עכשיו?
למה שלא תבוא באמת איזו ברכה קטנה עם התינוקת המדהימה הזו?
גם אם הם לא יתסדרו באמת, אני חושבת שאני אסתפק בזה שהיא רק תהיה בסדר.
שתהיה שמחה ואהובה.
יהיה טוב.
| |
ימים מוזרים
חזרתי מסרט עם חברה, היה נחמד,ראינו "זק ומירי עושים פורנו" הסרט היה חמוד,
מחר אני חוזרת הביתה,
בעיקרון אני מאמינה שנהניתי בשבוע וחצי האלה שאני שוהה אצלה,גם כי לא ראיתי אותה לפחות מאה שנה, טוב..לא מאה שנה, אבל אני באמת לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שבאמת בילינו יחד. וגם כי זה היה התרחקות,
גם כי הכרתי בינה לבין נטע,דבר שרציתי לעשות כבר מזמן,גם כי ראיתי את אדיר, שגם את זה לא עשיתי הרבה זמן
גם פגשתי את יאיר,את זה באמת תמיד רציתי לעשות ואף פעם לא יצא.
וגם קיבלתי שיחה שהיתה לי קצת מוזרה אבל טובה, עוד מעגל שנסגר,אומנם לא באמת ידעתי כמה זה חיוני כי השארתי את זה מאחוריי, אבל ברגע שזה באמת נסגר הבנתי שגם שם היה לי חור שרציתי לסתום.
אני מניחה שהדברים היחידים שקצת הרסו לי היו אותה שיחה עם בן, דבר שעם כל הקושי אני מנסה גם לאטום,מכריחה את עצמי להשאיר אותו מאחורי כמו שהוא כבר השאיר אותי. והדבר השני..אני מניחה שבקשר לזה אין לי באמת מה לעשות, נתקלתי באדם שלא רציתי לראות, החבר לשעבר של אותה חברה, אדם שראיתי פעם כידיד,
שניסיתי לייעץ לו כשהוא כשהוא ביקש עצה, שהקשבתי לו כשהיה צריך את ההקשבה הזו,בשביל לגלות בשלב מאוחר יותר שמה שיש לו אליי זה בעיקר מילים מלאות בשליליות, ואפילו אותן לא היה לו את האומץ לומר לי בפנים, רק לפזר לי אותן מאחורי הגב.
הוא פנה אליי הערב,בחיוך וקול חברי,
מדברים על צביעות..
כבר החלטתי כששמעתי על כל שנאמר שהוא לא מעניין אותי יותר.
אבל האמת היא שזה עדיין מרגיז אותי כל פעם מחדש.
לא אוהבת נמושות.
מה שכן, נשרוד,
נטע..
אני אקנה לך אוקסיוכריס לגיוס.
כי לכל מכסה יש סיר! לכל כפפה יש יד!
לכל חזיה יש כתיפיה! אפילו שתיים!!
ואל תשכחי לעולם..
תמיד יש לך מקום בהסעה :)
מחר הביתה, יום ראשון אני חוזרת לריצות ובלאגן, ואחרי זה לנטישה של נטע..
טוב, לא נטישה, סתם גיוס, אבל עדיין,כשמתרגלים לבלות כמעט כל יום יומיים בחברת האדם הזה ורגילים באמת לתקשר איתו על בסיס יומיומי זה קצת מקשה על העניין,
אני לא אוכל להציק לה יותר! :(
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
