בני אדם הם כמו דולפינים, כשהם נכנסים למים הם נרטבים.

אני הכרתי את אלי זולטא לפני שהכרתי את לה לה לנד ואפילו לפני דני הוליווד.
זאת הייתה התקופת סנטר האפלה שלי, הייתי לובשת גרביונים מזוברים ותוספות שיער והולכת לחבק אנשים שאני לא מכירה. בפועל לא הייתי ביותר מ3 או 4 מפגשי סנטר אז זה לא שבאמת הייתי שקועה בזה יותר מדי.
השיא היה כשעברתי בית ספר והחלטתי להיות ידידותית ולבוא עם חצאיות ופפיונים, להגיד היי לאנשים ולהציע להם לכתוב את הפייסבוק שלי על היד שלהם. אם רק יכולתי לחזור לאותה תקופה ולצעוק על עצמי שבית ספר וסנטר זה שני דברים שונים לגמרי...
אז ככה פגשתי את אלי זולטא. הוא סתם מסתובב לו בסנטר, מחפש ילדות קטנות ומסכנות לחבק ולהוסיף בפייסבוק. אחרי שהייתה לי שיחת נפש איתו של כמה שעות הוא הציע לי לבוא לסטודיו שלו ולראות איתו מלחמת הכוכבים. חשבתי שזה ממש נחמד מצידו שהוא תומך בי ככה ועוזר לי עם הבעיות שלי... ועוד אף פעם לא ראיתי מלחמת הכוכבים אז זה יכול להיות פשוט מושלם!
הייתי אז בת 13.
השווצתי לכל החברות שלי שמישהו כמוהו מעוניין בי... הרי הוא בלהקה מגניבה, הוא הופיע בדני הוליווד ויש לו כל כך הרבה סטייל! בטח יש לו מלא מעריצות... אבל מתוכן, הוא רוצה להתיידד דווקא איתי!!
אז המצאתי איזה שקר לאמא שלי, קבעתי להיפגש איתו במקום מסוים בתל אביב, משם הוא יקח אותי לסטודיו שלו ונבלה ביחד. הוא לבש את הג'קט המגניב שלו באותו יום, ההוא שהוא הופיע איתו בדני הוליווד. כשהוא חיבק אותי הוא העביר את היד שלו במורד הגב שלי וקצת השתהה יותר מדי למטה. אז הבנתי שמשהו לא בסדר, משהו לא הולך להיות כל כך תמים כמו שחשבתי.
לא יכולתי לרוץ כי ידעתי שאני רק ילדה קטנה, ומישהו כמוהו היה תופס אותי מהר... בעצם זאת בכלל לא הייתה הבעיה העיקרית, הבעיה העיקרית הייתה שפחדתי. פחדתי ממנו כמו שלא פחדתי בחיים. התחושת פחד שלי התערבבה עם תחושת תסכול ואומללות, הרגשתי כאילו שאני הבנאדם הכי נאיבי ומטומטם שחי אי פעם.
צלקות נפשיות כאלה לא מחלימות לעולם.
לא משנה כמה שנים יעברו אני עדיין אזכור את היום הנוראי ההוא... היום שלא התקיים מעולם.
בעצם כל מה שרציתי לכתוב זה שפגשתי את אלי זולטא בסנטר ואני לא מבינה איך הוא התפרסם בכלל וזה די מצחיק אותי.
יום רביעי שמח לכולם!