בני אדם הם כמו דולפינים, כשהם נכנסים למים הם נרטבים.

כשהייתי בפראג פניתי למכר שאמר שיכול להמליץ לי על מקומות לבלות בהם, הוא ענה אחרי יום בהודעה "ביררתי וכדאי שתלכי לקופי". רציתי לשאול מה זה קופי, באיזו עיר זה נמצא ואיך בכלל כותבים את זה באנגלית. אבל הרגשתי חופרת אז הסתפקתי בלהודות לו ולנסות לגגל kofi prague, או coffee prague, שכמובן לא הניבו תוצאות. ואז פניתי אל החברה התל אביבית שלי שהסתובבה באירופה בקיץ. סיפרתי לה שאני בפראג ושאלתי אם היא מכירה מקומות שווים ללכת אליהם. היא התגלתה כמועילה מאוד והמליצה לי על מקום בשם "קרוס קלאב" בצרוף האתר שלהם והוראות הגעה. אז הלכנו לקרוס קלאב. הקרוס קלאב הוא בניין של ארבע או חמש קומות עם מסיבות שונות ברחבות התחתונות, ובית קפה בקומה העליונה, בו ישבו מטאליסטים ושתו בירה. בכניסה ניגש אלינו מתבגר עם מכנסי חאקי ושאל אם אנחנו יכולים למכור לו וויד. בצורה אירונית שכחתי את הוויד בהוסטל דווקא באותו ערב. המקום היה מלא בגלגלי שיניים מסתובבים עם תאורה צבעונית, וקשישים מוזרים שקיססו בפינות חשוכות. היה מגניב אבל הייתי הרבה יותר מדי סחית בשביל להנות שם. שתינו תה לצד המטאליסטים בקומה העליונה והסתלקנו בלי לתקשר עם אף אחד. זה היה הקרוס קלאב.

התארגנו דרך האינטרנט. יש אתר בשם webehigh שמסקר את סצנות הסמים בערים באירופה. העמוד של פראג בא עם כתובת מייל ל'התארגנויות איכותיות וזולות'. זה נשמע תמוה אבל הרבה אנשים העידו שהם התארגנו דרך המייל ויצאו מרוצים. אז הזמנו חמש גרם וחיכינו מתחת להוסטל לשליח. הוא היה בחור אירופאי גדול עם שיער מאפיר שנראה כמו אבא שעושה פדיחות בארוחות משפחתיות. היה לו גם אמדי וקוקאין ואני קצת מתחרטת שלא קנינו גם את הקוקאין, אבל אני חייבת להחתיר את ההתארגנות בפראג כמוצלחת מאוד, הסמים היו זולים וטובים. אחרי שבועיים של ירוק צ'כי חשיש סטנדרטי מרגיש כמו תבלין לפיצה ערבי ומגעיל.
אני גם מצטערת שלא הבאנו אסיד מהבית כי יכולנו להבריח אותו ממש בלי בעיה. רציתי להסתובב במוזיאונים ולהזות אבל הכיוון הכי ממששי שמצאתי הוא השחורים בפארק בברלין, ולקנות אסיד מהשחורים בפארק זה הכי תמוה שסמים יכולים להיות.
כשהגעתי לברלין פניתי אל החברה שהמליצה לי ללכת לקרוס קלאב, ושאלתי אם היא מכירה מקומות גם בברלין. היא המליצה לי ללכת לקופי, אך בניגוד למקור הראשון שלי - היא שוב התגלתה כמועילה והסבירה איך מגיעים לkopi. הקופי הוא בניין נטוש, סקוואט, שכביכול הפכו לחוקי. הרבה גרפיטי, מסיבות במרתף, ואנשים שגרים בקומות העליונות. זה היה בדיוק כמו הצימר של תל אביב רק בהרבה יותר גדול. בכניסה היה פח שהבעירו ואנשים שישבו מסביבו על ספות מתפרקות והעבירו ג'ויינטים. יצא לי לדבר עם אנשים שם, כולם היו אירופאיים מוזרים שרואים בברלין תחנה זמנית בחייהם, ומבלים בסקוואטים על דרך קבע. הקופי הוא בדיוק כמו הצימר - בדיוק אותם אנשים ובדיוק אותם בילויים. ובדיוק כמו הצימר - כשאת לא סחית את נהנת. ואני נהנתי.
הייתי בכמה סקוואטים בברלין, כשהשיא היה בסיס סובייטי נטוש, עם פסל של לנין והכל. היה מגניב. גם הגניב אותי לחשוב על האנשים בקופי ששומעים על סקוואטים מפה לאוזן ומבקרים אותם כבילוי של שישי בערב.

האפליקציית מחזור שלי גילתה לי שאני עומדת לקבל ביום לפני האחרון בברלין. בברלין שכרנו דירה שנראתה כמו חלון ראווה של איקאה, עם ארונות לבנים וכריות פרחוניות ועציצים קטנים. ותהיתי איך נזדיין כשאני אהיה במחזור. אנחנו תמיד מזדיינים כשאני במחזור, וזה בסדר כשמדובר בכתמים קטנים על הסדינים אצלו בבית. אבל הדירה בברלין... הדירה בברלין הייתה מוצלחת ונקייה וכאב לי לחשוב על הזקנה החמודה שהשכרנו ממנה את הדירה, שתאלץ לקנות מצעים חדשים בגלל כתמי מחזור.
אז המחזור שלי הגיע, וגם הזמן להזדיין. הוצאתי את הטמפון שהיה בפנים כבר כמה שעות טובות וראיתי שאין עליו כמעט דם. אמרתי, יאלה, אני לא נוטפת כרגע ויהיה בסדר. מתחילים להזדיין. אני צופה באיבר שיוצר ונכנס לתוכי, כשלפתע מופיעים עליו קרישי דם ענקיים... "וואו זה הרבה דם" אני אומרת. "כן, זה באמת הרבה דם. אני מקווה שאת לא נוטפת". הוא אמר בעודו שולף את הזין ובודק אם הדם זולג. "שיט, הדם זולג..." אמר ורץ להביא טישו בזמן שאני החזקתי את עצמי עם התחת למעלה ועם יד על הכוס, מנסה למנוע ממנו להתפרע. כשהוא הגיע וסתם את הלוע המתפרץ, קמתי מהמיטה והסתכלתי על כתם הדם. גם הוא הסתכל על כתם הדם ושנינו הרגשנו ממש נורא בקשר אליו. רצתי לסתום את הלוע בטמפון והבאתי מברשות מוזרות מהמטבח בשביל לקרצף את הכתם. בילינו חצי שעה בלקרצף את הכתם, עד שהוא דהה ונעלם.
וזה היה סיפור כל סקס שנכשל ועל הכוס שלי שהשפריץ דם בפרעות. זאת הפעם הראשונה שזה קרה ואני מקווה שגם האחרונה.

תמונות: