הכותרת עלולה להראות טיפה רע, ויש אנשים שכנראה יכעסו עלי ויצעקו עלי לא לעשות זילות במושג השואה!, וזה כנראה יעציב אותי, ולצערי אני לא יכול להכניס את הבולבול שלי לכל הפיות שלהם במקביל.
נראה לי די נמאס לי מישרא בזמן האחרון (כן, הדבר הזה נאמר בפוסט חדש, בלה בלה בלה).
זה פשוט מרגיש שכמעט כל בלוג שאני נכנס אליו נראה אותו דבר. אני לא יכול יותר סמיילי עצוב. כולנו כאן זונות צומי וזה פשוט בלתי אפשרי.
זה כמו שמישהו פעם אמר לי, אם יהיו פוקימונים בעולם העולם ייהרס. כי כולם ירצו להיות מאמני פוקימון, ואף אחד לא יעשה שום דבר אחר. זה מה שקורה כאן, כולם זונות צומי.
אוקי, לגבי הכותרת.
היה לנו יום ספורט אגפי. נשמע ממש כיף. רגע, לא. לצערי לא הייתה נבחרת כדורעף, אז לא היה לי באמת מה לעשות שם, אבל היי, החליטו שכל מיני אנשים מהיחידות צריכים להגיע כקהל, כי צריך קהל בארוע הזה, לא רק אנשים שמתחרים. אז הייתי צריך להגיע לימית 2000 בתור קהל של היחידה שלי. יש.
בתכלס זה טוב, כי זה עדיף על להיות בבסיס, וביקיני ולא לעשות כלום וזה.
אבל כמובן שתמיד שואפים ליותר ולהכי טוב שיש, ובגלל שתכלס די משעמם שם והיה קר, וכמעט לא הכרתי אף אחד שם, אני וחבר שלי החלטנו שצריך לחתוך משם כמה שיותר מוקדם. כי זין.
אבל מה, מסתבר שזה לא כזה פשוט, כי כדי לצאת מהיציאה הראשית, צריך להשאיר לחיל שעומד שם את החוגר שלך, כדי לוודא שתחזור. אז זה לא ילך.
אז החלטנו לעשות פטרול מסביב לגדר ולראות מאיפה לעזאזל אפשר לצאת, כי חיי הגטו מגלשות וביקיני לא קלים הם.
ראינו שער פתוח, הלכנו לשם, מסתבר שיש שם חיל, השמוק לא נותן לצאת. המשכנו והמשכנו, תיל על כל הפאקינג גדר. למה לעזאזל ימית 2000 זה מקום כזה מאובטח?
בסוף הגענו למקום שיש בו שער לרחבה כלשהי, עם גדר שהיא לא תיל, אבל טיפה מסובך לטפס עליה. החלטנו שמשם נצא, אבל נחכה לארוחת צהריים כי אוכל זה כיף.
אכלנו, ולאט לאט גילינו שתכלס כל מי שהיה שם מנסה לצאת מהמקום הזה. אנשים התאספו ליד החיל ששמר על השער הפתוח שראינו, והחלטנו ללכת לראות מה קורה שם. אמרנו שננסה לשחד אותו. הגעתי אליו ושאלתי אותו מה המחיר שלו. היו שם כמה חיילות ומסתבר שאחת מהן הציעה לו כבר 200 שקל. אבל הבחור מוסרי וקשוח, ולא ניתן לשיחוד. אז החלטנו ללכת לגדר בלי התיל. גם שם מסתבר היו לא מעט אנשים, כולל כמה בחורות שניסו לשכנע את העובד הזר לפתוח להם את השער, אבל הוא עובד זר, ולכן לא הבין מה הן אמרו.
אנשים שם התלבטו אם לטפס על הגדר, והחליטו שזה בעייתי מדי, ולכן היו עצובים.
החלטנו שהבולבול שלי לא ראוי לזה, ופשוט טיפסנו כמו שני קשוחים על הגדר המסובכת, הצלחנו לא למות. הבחור בפנים אמר שאני הגיבור שלו, אמרתי להם ביי, והלכנו לנו, באופוריה מההצלחה שלנו.
רשמתי פוסט שלם על ניסיון מפגר לברוח מימית 2000.
FML
כינוי:
לחשובעלכינויטובזהקקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
